כ=20 אחוזים מהנשים מפתחות תסמינים מסוימים של תסמונת פוסט=טראומתית בעקבות הלידה. מהי טראומה מלידה? מדוע יש נשים שמפתחות טראומה כזו בעוד אחרות מצליחות לשים מאחוריהן אפילו לידות קשות במיוחד? איך כל זה עלול להשפיע על חיי המין של היולדות? ואילו טיפולים מקובלים? טראומה והחלמה.

מאת: קרן בת יוסף

 

כמו בעבר הרחוק, כך גם היום - בעידן הטכנולוגי והמתקדם, האדם עדיין מובל להמשכיות על ידי האבולוציה ורצף החיים. כן, כשמדובר בהמשך הצופן הגנטי שלנו שום רציונל כמו סכנות, רוע ואפילו סיבות כלכליות, לא יגרום לרובנו הגדול לסגת. ובכל זאת, ישנם מקרים שבהם נשים מחליטות לחדול מלהביא ילדים לעולם, וביניהם לא מעט מקרים שהם תוצאה של פוסט=טראומה בעקבות לידה קודמת.

כזה הוא המקרה של דינה (השם המלא שמור במערכת), שעברה בלידה הראשונה שלה חוויה לא קלה בכלל. הלידה היתה ממושכת, התינוקת ברחמה היתה במצוקה, וכדי להוציאה מתוך הרחם הרופא "התיישב" על בטנה. למרות החוויה הטראומתית, היא לא נמנעה מלנסות להרות שוב, והלידה השנייה היתה דווקא קלה ובהחלט חוויה מתקנת, אלמלא דבר אחד חשוב נשכח מעיני הצוות הרפואי האחראי – השיליה. לאחר חוויית הלידה הזו דינה כבר לא מיהרה לשכוח, ולכן החליטה להסתפק בשני ילדים ולא לנסות את מזלה בילד נוסף.

דינה אינה מקרה חריג. לידה עלולה להיות חוויה קשה ומערערת, אבל טראומה? אמא שלנו הרי תמיד סיפרה לנו שאחרי הלידה שוכחים הכל, לא כן? ולמרות זאת, לפעמים זה ממש לא מה שקורה – מדובר במקרים שבהם חוויית הלידה הקשה נגררת לזיכרון פוסט=טראומתי.

פרופ' יוסף זוהר, מנהל היחידה הפסיכיאטרית בתל השומר ומנהל היחידה ל=pdsd במכון רקנאטי, עורך בימים אלה מחקר בנושא לידות טראומתיות. לדבריו, שיעור הנשים המפתחות תסמונת פוסט=טראומתית לאחר לידה עומד על שלושה אחוזים. אולם, אם אישה מפתחת רק חלק מתסמיני הטראומה, שיעור זה מטפס ל=20 אחוזים.

 

על ואקום ועל מלקחיים

אם יש לכם עצבים רגישים, ובייחוד אם אתן כרגע בהריון, מומלץ בחום לדלג לפסקה הבאה כי העדות של שגית (שם בדוי) נשמעת כמו לא פחות מתסריט אימה. שגית, שעברה לידה לא פשוטה, פנתה כמו הרבה אחרות במצבה, לטיפול בעזרת תחקור כדי להתאושש מהחוויה הטראומתית. במקרה שלה, לקראת שבוע 42, בהריון שהיה בריא ונינוח, דחקו בה הרופאים לקבוע תור לזירוז, ומאותו רגע, כך היא מספרת, "כל התהליך הפסיק להיות טבעי".

בפתיחה של עשר אצבעות היא החלה לחוש בשאננות מצד הצוות הרפואי. "עבר לא מעט זמן עד שהמיילדת הגיעה, וכנראה שהיא לא היתה מספיק מיומנת. לכן, התינוק שהה זמן ארוך בתעלת הלידה, ובשלב מסוים כבר התחיל לעלות לי החום והרכיבו לי מסיכת חמצן".

כשכבר היה לגמרי ברור למיילדת שהיא לא מצליחה ליילד, היא קראה לסיוע ולחדר הגיעו ארבעה רופאים ומספר אסיסטנטים, כולם גאולים בדם. "הרופאה ציינה בפניי בהתנצלות שהבגדים מלוכלכים, אבל שלא אדאג כי הכלים נקיים. זה בהחלט לא גרם לי להרגיש טוב יותר. להיפך. גם היא ניסתה ליילד אותי באופן טבעי ולא הצליחה, ואז היא נשענה עלי עם כל כובד משקלה וגם זה לא הצליח. בשלב הזה אני יכולה לציין שהיו אקטים ממש אלימים בינינו, והייתי מותשת לחלוטין.

"לאחר מכן הרופאה נעזרה בוואקום, כשבפעם הראשונה הוא נשמט מהיד שלה, וגם פעולה זו לא צלחה. לאחריה השתמשה במלקחיים ללא הצלחה, עד כי זרקה את המלקחיים לרצפה בזעם והכריזה על ניתוח קיסרי בהול, ובתוך כחצי דקה הורדמתי.

"כשהתעוררתי בחדר ההתאוששות חשתי מאוד מעורערת וחסרת אונים לחלוטין. זה השלב שהיה הכי קשה עבורי מבחינה רגשית. הייתי לבד, ללא בן זוגי לצידי, ללא תינוק בחיקי ולא ידעתי היכן הוא ומה קרה לו. לא תיארתי לעצמי שאהיה תחת הרדמה כללית".

התינוק של שגית, למרבה המזל, יצא בחבלות קלות יחסית: המטומה בראש (שטף דם) כתוצאה מהוואקום ופצע מעל העין בגלל המלקחיים. שגית נחבלה הן באיבר מינה והן בבטן ונדרשה לה החלמה ארוכה. לאחר כשבוע הגיעה הרופאה להתנצל בפני שגית על החוויה הקשה שעברה וציינה כי למרות זאת לא היתה עושה דבר אחרת, וכי הסיבה להשתלשלות העניינים היתה מבנה של אגן צר. שגית מצידה, למרות ההתנצלות, נותרה עם תהיות במשך תקופה ארוכה; האם יכול היה להיות אחרת? האם גם הלידה הבאה תסתיים באופן דומה? האם האגן שלה באמת צר? במשך תקופה של חצי שנה לפחות היא חששה מקיום יחסי מין. כיום, לאחר שנעזרה בטיפול בתחקור, היא מספרת כי בכוונתה להביא ילדים נוספים לעולם.

בזכות הורמון האהבה

"פוסט=טראומה מלידה מלווה בזיכרונות לא רצוניים של חוויית הלידה, לרוב בליווי של רגשות פחד", מסביר ד"ר דני דרבי, פסיכולוג קליני ודוקטור למיניות האדם, מנהל מרכז קוגנטיקה לטיפול קוגניטיבי=התנהגותי ומרכז חושים לטיפול מיני. "הזיכרון עשוי להיות ברמה החושית, כמו הריחות שהיו בחדר, מראה הדם או דברים שנאמרו על ידי הצוות הרפואי. כדי להרגיש טוב יותר האישה תנסה להימנע מכל דבר שיזכיר לה את חוויית הלידה. הימנעויות שכיחות כוללות הימנעות מיחסי מין, מביקור אצל גינקולוגים, מקרבה לנשים הרות או לנשים שמספרות על חוויות הלידה, ולעיתים גם מהבאת ילדים לעולם. בנוסף, עלולה להופיע דריכות יתר שמתבטאת בעצבנות, קופצניות ומצבי רוח קיצוניים".

דורית קרייזר, מיילדת ובעלת סטודיו "חדר נשים" לייעוץ והכנה טרום לידה ולתחקורים לאחר לידה טראומתית, מוסיפה כי "הטראומה היא בעיני החווה". לדבריה, "ייתכן מצב שבו הלידה תהיה קצרה ופשוטה יחסית ואילו האישה תחווה אותה כטראומתית, או ההיפך: לידה מורכבת מאוד, שתיחווה בעיני האישה כעוצמתית וממלאת".

ד"ר דרבי מבחין בין פוסט=טראומה מלידה לבין דיכאון אחרי לידה, שהוא מצב שונה לחלוטין. "לעומת טראומה מלידה, דיכאון אחרי לידה מאופיין במצב רוח ירוד ומתמשך. יש הטוענים שהדיכאון קשור לציפיות מוגזמות של האם, מהתינוק או מהחוויה ההורית. ואכן לרוב המוקד של הדיכאון קשור לתינוק, ליחסי אם=תינוק או לעתיד שנראה מאיים. מצב נוסף קשור ל'בייבי בלוז' המתבטא במצב רוח ירוד בימים שלאחר הלידה ובשינויים קיצוניים במצב הרוח, אך אינו נמשך לאורך זמן".

ד"ר דרבי מציין כי ישנן נשים רבות שגם ההריון נחווה אצלן כטראומתי. "הדבר נפוץ בעיקר בקרב נשים שעברו הריון בסיכון, שבו נשקפה סכנה לעובר. גם מקרים כאלה יכולים בהחלט להוביל לחשש ולרתיעה מהריונות נוספים ולדאגנות מופרזת".

האם לידות בעלות אופי מסוים מעלות את הסיכוי לחוויה טראומתית אצל היולדת?

"נמצא שהתסמונת מתפתחת בעיקר בשלושה מצבים, האחד קשור בחוויה של טיפול שאינו מתאים או התערבות רפואית מסיבית. השני קשור בבעיות מרובות במהלך הלידה, תלונות ניכרות או דיכאון בסוף הלידה, והשלישי קשור באינטראקציה שלילית עם הצוות המטפל ותחושת חוסר אונים", משיב פרופ' זוהר.

ד"ר דרבי מוסיף כי התגובה ללידה עלולה להיות קשה יותר בקרב נשים עם היסטוריה של תקיפה מינית, כמו גם במקרה של אובדן או פגיעה בעובר או כשהפגיעה הפיזית היא ביולדת עצמה. סיבה נוספת עשויה להיות קשורה בהורמון אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה", בשל היותו אחראי ליצירת קשרים בין אישיים. על פי הסברה, הורמון זה, המופרש במהלך הלידה וקשור גם לכיווץ הרחם, נועד לגרום לאישה היולדת להתאהב בוולד שלה כבר מהרגע הראשון.

ד"ר דרבי מציין כי חוקרים מנסים להבין היום איך ייתכן שאין יותר נשים שחוות טראומה בעקבות הלידה. לדבריו, "לפני 200-300 שנים, יולדות רבות מתו בלידה, אך עדיין המשיכו בקיום הילודה. אם נשים אלה לא פיתחו פוסט=טראומה במהלך הלידה, הרי שהגיוני שישנם חומרים המופרשים מהגוף במהלך הלידה, כמו אוקסיטוצין".

בימים אלה עורך פרופ' זוהר מחקר במודל חיות, שבוחן את ערכו של האוקסיטוצין כמפחית חוויה טראומתית. עד כה נמצא בין השאר כי עכברים שמקבלים אוקסיטוצין מגלים פחות תסמינים של טראומה לאחר מפגש עם חתול. "ההשערה הרווחת היא שהאוקסיטוצין הוא אחד הכלים של הטבע לעמעם את הזיכרון", הוא אומר.

חגית ספנסר, דולה ומדריכת הכנה ללידה, מטפלת ומנחה מוסמכת להתמקדות, קונסטלציה משפחתית, nlp ודמיון מודרך, סבורה, בשונה מד"ר דרבי ופרופ' זוהר, כי טראומה מלידה התפתחה דווקא בגלל ההתקדמות הטכנולוגית. "הספרות מתעדת שלפני המאה ה=16 הלידות היו אירוע חגיגי, שבמהלכו תמכו נשים בחברותיהן, עיסו אותן, שרו, רקדו וסייעו להן ללדת. בתקופה זו ראו לידה כתהליך שכדאי וראוי לתת לו מקום טבעי במעגל החיים האנושי. במעגל כזה לידה, התבגרות, חיים ומוות זורמים זה לתוך זה ללא דרמה וללא שיפוט, כמו עונות השנה, כמו היום והלילה". עוד היא סבורה כי עם התפתחות מדע הרפואה, המונופול שהיה לנשים על הלידה התנפץ וגברים, שנכנסו לתמונה בתפקיד הרופאים, השכיבו נשים על מיטת החולה: "מאז, נשים הפסיקו ללדת בכוחות עצמן ואיבדו את מקורות התמיכה שלהן ואת האינסטינקט הטבעי שלהן ללדת", היא גורסת. "כך הפכה הלידה בתפיסה הקולקטיבית למאיימת וכואבת. ואכן, נשים שמתארות את חוויית הלידה כטראומתית מספרות שהן איבדו שליטה על הלידה, או איבדו קשר עם התינוק שלהן. בנוסף הן מתארות חוויה של בדידות - שאין כביכול דמות שנמצאת שם בשבילן".

שינויים בחיי המין

לידה עלולה לפגוע בחיי המין, קל וחומר כשמדובר בלידה טראומתית. ד"ר דרבי מספר על אחת מהמטופלות שלו, שעברה לידה שהסתבכה וכללה פגיעה קלה בתינוק. התינוק החלים אך האם, שעברה זעזוע קשה, חששה מאוד מהריון נוסף בשל האפשרות שהוא יסתבך ויגרום נזק לעובר. "עקב כך, היא פחדה לקיים יחסי מין. כל ניסיון העלה בה את זיכרונות הלידה והמצב הזה גרם לה להתרחק בהדרגה מבעלה; היא העדיפה ליזום מריבות קטנות או לומר שאינה חשה בטוב כדי להימנע מיחסי מין, וכל ניסיון גרם לה לבכי. גם בעלה החל להירתע מלקיים איתה יחסי מין, מכיוון שהוא לא רצה לגרום לה סבל".

"אחת התופעות שמהן עלולה לסבול אישה שחוותה לידה טראומתית היא וגיניזמוס - התכווצות שרירי הנרתיק", ממשיך ד"ר דרבי, ומבאר כי מדובר בחרדת ציפייה לכאב. "נשים שסובלות מווגיניזמוס מאמינות שאיבר המין שלהן אינו גמיש מספיק להכיל את איבר המין של בן הזוג, ובמקרים מסוימים גם החדרת טמפון עלולה להיות קשה. טיפול מיני יכול לסייע מאוד להתמודד עם חשש כזה ולאפשר חזרה הדרגתית ליחסי מין".

האם ניתן להפחית את הסיכוי שנחווה לידה כטראומתית?

"מחקרים מצאו כי הכנה מתאימה ללידה, תמיכה במהלכה, כמו גם הכרת הסביבה והצוות המטפל מסייעים להפחית את הסיכון לטראומה", משיב פרופ' זוהר.

לדברי ספנסר, כדי להפוך את חוויית הלידה לבריאה על האישה להבין ולהאמין שהגוף הנשי יודע איך להרות וללדת באופן אינסטינקטיבי. לדעתה, האמונה והביטחון בערך העצמי יחד עם סביבה בטוחה ותומכת הם תנאים מיטביים ללידה בריאה, כמו גם זכותה של כל אישה לבחור בדרך המתאימה לה בלידה: המקום, המלווים, התנוחות וכל דבר אחר שתומך בה ומעצים אותה.

מהו הטיפול המקובל עבור אישה שחוותה לידה טראומתית?

"הטיפול הפסיכולוגי בטראומה מלידה כולל עימות עם זיכרונות הלידה הקשים", מציין ד"ר דרבי. "באופן כללי, הימנעות מזיכרונות המעוררים חשש, חוסר נוחות או אפילו גועל, אינה פותרת את הבעיה כי אם משמרת אותה. עם זאת, חשוב לזכור שעל אף שלידה היא חוויה קשה, מרבית הנשים מחלימות ממנה בהדרגה ואינן נזקקות לטיפול רפואי. ניתן לנסות לעבור תחילה את תהליך העימות לבד, ואם הדבר אינו מצליח מומלץ לפנות לטיפול שיאפשר את התהליך".

מתחקור ועד דמיון מודרך

ההתמודדות עם חוויית לידה טראומתית לא חייבת להתבצע באמצעות טיפול פסיכולוגי. כך למשל, קיים אמצעי מקובל לטיפול בנשים שחוו לידה טראומתית שהוא למעשה שיטת התערבות המכונה "תחקור". השיטה, שנועדה במקור לסייע להלומי קרב ונפגעי תאונות, עברה אדפטציה בידי קרייזר ליולדות שחוו לידה טראומתית. באמצעות ההתערבות, הנערכת על ידי קרייזר כמו גם על ידי מיילדות נוספות, היולדת לומדת מה כדאי או צריך לשנות בלידה הבאה, מה היה תלוי בה ובעיקר מה לא היה בשליטתה. בנוסף, היא מקבלת מידע אובייקטיבי ויכולה לבנות לעצמה סיפור לידה מחודש שאינו מורכב אך ורק מתחושותיה הסובייקטיביות.

קרייזר מדגישה כי לא מדובר בטיפול פסיכולוגי. "הטיפול, הכולל בין מפגש אחד לשניים, מיועד לנשים שיצאו מהלידה עם תחושה של "עסק לא פתור" - הן חשות מאוכזבות מתהליך הלידה ונשארות עם סימני שאלה רבים. אם אני מתרשמת שהיולדת צריכה המשך טיפול או שהלידה היתה רק קצה הקרחון, אני מייעצת לה לפנות לפסיכולוג או לפסיכיאטר".

מתוצאות מחקר שערכה קרייזר בבית חולים שיבא, עולה כי שיעור הצלחת השיטה על יולדות נמדד ב=93-95 אחוזים. לדבריה, כדי שהטיפול יהיה אפקטיבי יותר, יש לבצעו לאחר ששת השבועות הראשונים המיועדים למשכב לידה, אך עם זאת לא מומלץ לחכות זמן רב מדי מכיוון שאז האישה בונה לעצמה סיפור מורכב יותר, הדורש התייחסות מעמיקה יותר ולא כפי שנעשה בהתערבות קצרת מועד.

גם ספנסר מטפלת בנשים שחוו לידה טראומתית, והיא עושה זאת באמצעות תהליך משולב הכולל כלים מתחומי ההתמקדות, הקונסטלציה המשפחתית, nlp ודמיון מודרך. לדבריה, "בתהליך זה יוצרים מפגש בין היולדת היום לבין מי שהיא היתה בעת שילדה וחוותה משבר. במפגש הזה אנו לומדים מה היא היתה צריכה ולא קיבלה, מה היה חסר, מה חשוב שהיא תלמד ליישם בעתיד, תוך מתן ביטוי לכל הרגשות והתחושות שנאגרו בגוף ויצירת חמלה וקבלה שירפאו את הכעס והאשמה. בנוסף, אנו חוקרים גם את השורשים המשפחתיים של הטראומה: היכן נזרעו הזרעים הראשונים של הפחד, תחושת חוסר האונים ואובדן השליטה, ובסוף התהליך מתמקדים בהעצמה ובשיקום הביטחון והאמון של האישה בעצמה ובסביבתה".

 

סרט אימה

אבא בטראומה

חוויה טראומתית מבלי ללדת

כיום רוב הגברים מלווים את הנשים שלהן בחוויית הלידה ותומכים בהן בכל תהליך הלידה. אולם למרות שגברים רבים רואים בלידה חוויה מעצימה ומשמעותית, יש גם כאלה שעלולים לחוות אותה כאירוע קשה או טראומתי. ד"ר דרבי מספר כי אחד ממטופליו שנכח בלידה של אשתו, הזדעזע מאוד ממראות הלידה. לאחריה, הוא חיבר בין מראות אלו ובין איבר מינה של אשתו ובשל כך התקשה לראות אותה באופן מיני. את הרתיעה הקשה הוא הביע בפני אשתו והיא מצידה הפסיקה לחוש בנוח, מה שגרם למתח וריחוק בין בני הזוג במשך תקופה ארוכה עד קבלת טיפול פסיכולוגי, הכולל עימות עם הזיכרון כפי שנעשה בקרב היולדת שחווה את הטראומה.

מסיבה זו כדאי לנסות לברר עם בן הזוג האם הוא באמת מרגיש מוכן מבחינה רגשית לחוויית הלידה ולא מתלווה ליולדת רק בגלל הציפיות של הסביבה ממנו. חוויית הלידה עצמה שמורה לנשים, ובכל זאת כדאי שנזכור כי על אף שהגברים אינם עוברים בעצמם את חוויית הלידה הם מאוד מעורבים בה רגשית, ולכן ייתכנו גם אצלם טראומה מהלידה או דיכאון אחרי לידה.

 

 

רגע לפני הטראומה

כך תעבדי את חוויית הלידה

 

ליולדות:

• ספרו: כדאי לספר על חווית הלידה.
• כתבו: אפשר לכתוב את סיפור הלידה ובדרך זו לתת מקום וביטוי לחוויה שהיא מאוד עוצמתית ומשמעותית.
• הימצאו בחברה: אל תהיו לבד – כדאי למצוא שותפות לדרך, כמו אמהות שניתן לשתפן ולהקשיב לסיפוריהן.
• זמן לעצמכן: ועם זאת, מומלץ למצוא גם זמן כדי להיות קצת לבד.
• עזרה: הסכימו לקבל עזרה מכל סוג - ניקוי הבית, הכנת אוכל, שמרטפות.
• מנוחה: זה לא הזמן לארח, לרצות אחרים, לנקות או להכין אוכל. זה הזמן לנוח ולהתמלא מחדש.

 

למשפחה ולחברים:

1. משכב לידה: עודדו את היולדת לקחת פסק זמן ל"משכב לידה", למנוחה והתמלאות, ונסו לאפשר לה זאת.

2. הקשבה: חבקו, הקשיבו לסיפור הלידה מבלי להתערב, מבלי לתת עצות, מבלי לשפוט. רק הקשיבו.

3. נוכחות: נשים לא אמורות להיות לבד, לא בלידה ולא בתקופה שלאחריה. לכן, היו שם בשבילה.

 

ההמלצות באדיבות הדולה חגית ספנסר

הכתבה התפרסמה במגזין "הורים וילדים" מבית מוטו תקשורת.