מזל טוב! את בהריון.

 

מעכשיו השבועות יעברו בציפייה ובהמתנה מלאת סקרנות לקראת התינוק הקטן, שעוד כמה חודשים יצא לאוויר העולם. את כבר מתחילה לדמיין כיצד תראה חופשת הלידה. כמה רוגע ושלווה יכנסו לחייך, כשתהיי רק את והתינוק שלך, אשר ימלא את ליבך בשמחה ואושר. את מחכה ליום הזה, שלא תצטרכי להשכים קום ולצאת לעוד יום עבודה שגרתי ומעייף, כיוון שעכשיו את בחופשה!

 

האמנם חופשת הלידה היא כזו משמחת ובלתי נשכחת?

 

ישנן אמהות שיודעות לספר כמה נהנות בחופשת הלידה. סוף סוף הן יכולות לנשום. הן מרגישות שהן פורחות וליבן נמלא אהבה למראה התינוק המתוק, שרק נולד. ישנן אמהות שבשבילן החופשה היא עונש, כיוון שחירותן נשללה,  והן רק רוצות שיסתיים. ההרגשה של כל אחת הינה כל כך אישית והיא תלוייה בכל כך הרבה גורמים:

 

*אופייה - רגועה או לחוצה? סבלנית או חסרת סבלנות? איטית או זריזה? סתגלתנית או מתקשה בקבלת שינויים? *רמת החיבור לאמהות: בטוחה בתפקוד האמהי או חסרת בטחון בתפקוד האמהי? *שלמה עם התפקיד החדש ומתמסרת אליו או מתגעגעת לימים שהיו ומתקשה לקבל את השינוי? *רמת החיבור לתינוק ואופיו של הרך הנולד: האם התינוק רגוע / לא רגוע?, האם התינוק בוכה הרבה / ממעט לבכות?, האם קיימת בעיה רפואית המצריכה טיפול? 

 

לפני כמה שנים כתבה עירית לינור, סופרת ותסריטאית, מאמר על חופשת הלידה. את המאמר הזה קראתי, הרבה לפני שהפכתי לאמא. בכתיבתה, הפריחה עירית כל מה, שהסתמן כמוסכמה חברתית, כסמכות בלתי מעורערת. הרי ברור שחופשת הלידה היא פסגת האושר בהתגלמותו! כיצד מגיעה הכתבת הזו ומעיזה לערער את מה שכולנו יודעים? את מה שסיפרו לנו בכל הזדמנות? את מה, שאני עצמי ידעתי על חופשת הלידה. דבריה היו כל כך נוקבים וחדים, שבקריאה ראשונה, עוררו פליאה והתנגדות, אולם במחשבה שנייה גרמו לתהיות ולספקות: האמנם יש אמת בדבריה? יכול להיות, שלא סיפרו לנו הכל? ובעצם - דבריה של עירית לינור גרמו לי לחשוב על הדברים קצת אחרת. עירית שיתפה את הקוראות בחוויותיה שלה (איך הסתובבה כל היום בבית עם כותונת מלאה בריח פליטות), איך החופשה היא לא באמת חופשה ומי בכלל החליט לקרוא לתקופה הזו בשם כל כך מטעה?

 

ברבות הימים, כאשר ילדתי את בתי, נזכרתי באותו מאמר ישן, אשר נחקק בראשי. תהיתי כיצד אחווה את חופשת הלידה - האם ארגיש כמו עירית לינור ורק ארצה שה"חופשה" תסתיים או שאהנה מכל רגע בחברת בתי התינוקת, אלמד להכירה והיא תכיר אותי והחיבור יהיה מדהים, כפי שתיארתי באותם ימים רחוקים?

 

יום ההגעה הביתה יכולה להיות חווייה משמחת ומבהילה כאחת - הרי התינוק הזה לא היה כאן קודם. מאיפה מתחילים? כיצד ארגיע אותה אם תבכה? כיצד אאכיל אותו וארדים אותה? ואם לא אצליח? ומה בכלל אני יודעת על תינוקות? החששות הינם מרובים ולעיתים הם מטילים צל כבד על מצב הרוח של האם ומשפיעים על התינוק, מבלי להתכוון.

 

כמעט כל אמא חווה דכדוך קל  baby blues() כזה או אחר, כתוצאה ההורמונים המשתוללים בגופה. זוהי תקופה, אשר נמשכת כשבועיים ומתבטאת בתחושות של עצב ודכדוך, פרצי בכי לא ברורים, תנודות במצב הרוח ורגישות יתר. תחושה זו חולפת, לרוב מעצמה. אולם, ישנן אמהות, אשר בהעדר אוזן קשבת ותמיכה מתאימה, תפתחנה דיכאון לאחר לידה.

 

בעבר, כאשר אשה הייתה יולדת, מייד עטפו אותה בנות המשפחה בחום ובאהבה, ודאגו לכל צרכיה ולצרכי תינוקה. אירחו לה חברה, הפיגו את בדידותה והיו לה לאוזן קשבת ולתמיכה. אולם, כיום אשה יולדת ומוצאת את עצמה לבד עם תינוקה במשך רוב שעות היום, כשהיא סגורה בין 4 קירות, כשהיא מנותקת מהעולם החיצון בתחושת בדידות איומה וקושי רב. 

 

כיום, יש יותר מודעות לאשה היולדת, ולצד דולות ויועצות הנקה, הוקמו גם ארגונים התנדבותיים, כמו: "אם לצדך" ו"אם לאם בקהילה". נולדו גם דולות לאחר לידה (פוסט פארטום), אשר עוברות הסמכה ומיומנות לתת מענה לאם היולדת ולתינוקה, החל בעזרה בטיפול בתינוק, אוזן קשבת ולא שיפוטית עבור היולדת וכלה בעזרה בהכנת אוכל ליולדת וכדו'. כיום ישנן קופות חולים, אשר נותנות החזר לאמא, המעוניינת בעזרה כזו, במסגרת מענק הלידה.

 

אמא יקרה! כבר בתקופת ההריון (גם אם זה לא הריון ראשון), דאגי לסביבה תומכת ולדמות (לפחות אחת), עליה תוכלי לסמוך גם אחרי הלידה, שתהיה שם עבורך ותדאג לך לנחיתה רכה אל העולם החדש והלא מוכר, אליו את נכנסת. שתדע לומר את המילה הנכונה ולגרום לך לחייך ברגעים קשים. שתדע להקשיב, להכיל את הכאב, לחבק, לתמוך ולנחם. שתעזור לך לצלוח את חופשת הלידה, תצחק איתך ברגעי האושר ותעודד אותך ברגעי הפחד.

 

לעזרה ולתמיכה יש משקל עצום וערך רב. העזרה, שתינתן לך, יכולה להשפיע על חוויית האמהות ולגרום לה להיראות פחות מבהילה. היא תגרום לך להרגיש, שאת לא לבד. אל תוותרי על עזרה, שכן – בכוחה להשכין בליבך רוגע ובטחון בדרכך החדשה.

 

זכרי שאמא טובה דיה (כפי שהגדיר זאת דונלד ויניקוט, רופא הילדים ופסיכואנליטיקאי) היא אמא שפנוייה להקשיב לתינוק שלה, לספק את כל צרכיו ולהכיל את רגשותיו.