ברוב הלידות, תהליך הלידה מתפתח באופן טבעי, לפעמים ישנה סיבה רפואית המצריכה  התערבות לצורך 'השראת לידה', או התערבות לצורך קידום לידה שהחלה אך אינה מתפתחת כמצופה (מוכר גם בשם 'זירוז לידה').

מתי מזרזים?

הסיבה להשראת לידה עשויה להיות רפואית, שהמשך הריון עשוי לסבך ואפילו לסכן את העובר ו/או האם,  מצבים כגון יתר לחץ דם הריוני, חשש מלידת עובר גדול במידה וההריון יתמשך, מוניטור עובר חשוד וחשש מהחמרה, ירידת מי שפיר ממושכת וחשש מזיהום ועוד.

לגבי מתן זירוז לאחר ירידת מים, המדיניות משתנה בין חדרי הלידה, באחדים מציעים מיד מתן זירוז מהחשש לזיהום, ואחרים מאפשרים המתנה של 48 שעות מרגע ירידת המים, במידה שלא החלו הצירים.

ברוב חדרי הלידה מבצעים השראת לידה לאחר שבוע 42, מחשש שהשיליה כבר אינה מתפקדת כראוי והתינוק עשוי לסבול ממצוקה. חשוב לזכור במקרה כזה שמשך ההריון משתנה מאישה לאישה וישנם גם אי דיוקים בחישובים, חשוב להיות במעקב רפואי קפדני ואם אין חשד לסיבוכים אפשר להמתין להתפתחות התהליך באופן ספונטני.

חשוב לפני שמחליטים על השראת לידה לוודא שאכן יש סיבה רפואית מוצדקת ולברר אם אפשר לנסות להשתמש באמצעי זירוז לא קונבנציונלים לפני השימוש בשיטה הקונבנציונלית.

זכותה המלאה של היולדת וחובתו של המטפל (רופא או מיילדת) ליידע את האישה לגבי ההחלטה לגרימת לידה, הסיבות לגרימת הלידה, אופן התהליך המוצע וסיבוכים אפשריים.

זכותה של היולדת לקבל חוות דעת שניה לגבי החלטת הזירוז.

סיבוכים ותופעות לואי

החומרים המשמשים לגרימת לידה או המופרשים ע"י הגוף בתהליך זה עלולים לגרום לחלק מהנשים תופעות לוואי וסיבוכים. במירב המקרים תופעת הלוואי או הסיבוך קשור באופן ישיר למינון החומר שניתן ולמידת המהירות בה החומר נספג לדם.

תופעות לוואי אפשריות הן: בחילה, הקאה, שלשול, כאב ראש, ירידת לחץ דם, כיווץ מערכת הנשימה (תחושת קוצר נשימה), התכווצויות שרירים, צבירת נוזלים ועוד. קיימים אמצעים לצמצם ולהקל על תופעות אלו.

גרימת לידה בכל שיטה עלולה לגרום להתפתחות צירים בעוצמה, תכיפות ומשך גדולים מהרצוי. במצב זה יש ירידה באספקת החמצן לשליה. תהליך זה קורה בכל לידה רגילה, אולם אם לעובר יש "רזרבות" חמצן טובות ואם הירידה באספקת החמצן לשליה לא יורדת מאוד – אין לתהליך זה השפעה על העובר.

במידה ואספקת החמצן יורדת עלול הדבר להשפיע על קצב לב העובר והביטוי העיקרי לכך הן האטות בקצב הלב. יש לזכור כי קיימות סיבות אחרות נוספות להאטות בקצב ולא תמיד הן קשורות במצב זה.

הצירים צריכים להיות בהתאם למצב התקדמות הלידה כדי שהתכווצות השריר תהיה יעילה ותגרום ללידה. במידה והצירים תכופים וחזקים מידי עלולה להיגרם התכווצות לא מסונכרנת אשר עלולה להסתיים בקרע של שריר הרחם. מצב זה הינו נדיר, והוא עלול להופיע גם בתהליך לידה עצמוני. אולם כאשר הוא קורה מדובר במצב חירום הדורש ניתוח. אבחנה של מצב זה איננה קלה.

מסיבות אלו מומלץ תמיד להיות בהשגחה רפואית במהלך גרימת לידה.

אמצעים קונבנציונלים להשראת לידה וזירוז

בחירת האמצעי להשראת הלידה נעשית בהתאם למצב צוואר הרחם.

• פרוסטגלנדין- מחקה את פעולת החומר המיוצר במהלך לידה ע"י שריר הרחם והרקמות הסמוכות (ונמצא בזרע הגבר). החומר גורם לצירים ולריכוך צוואר הרחם, מוחדר לנרתיק בצורת ג'ל, משחה או טבליות. ניתן כאשר צוואר הרחם ארוך ונוקשה.
• בלון – צינורית המוחדרת לצוואר הרחם ומתנפחת לבלון היוצר לחץ מכאני הגורם להרחבת צוואר הרחם והפרשת פרוסטגלנדין (משריר הרחם ורקמות סמוכות) הגורם לצירים ומרכך את צוואר הרחם ומקל את פתיחתו.
• פיטוצין-  חומר המחקה את פעולת הורמון האוקסיטוצין, המופרש מבלוטת יותרת המח. ניתן דרך הוריד כאשר צוואר הרחם מרוכך וקצר. הפיטוצין גורם לצירים תכופים וארוכים יותר מאשר הצירים בהתפתחות לידה ספונטנית.
• פקיעה מלאכותית של מי השפיר- מתבצעת ע"י החדרת מכשיר דמוי מסרגה  מפלסטיק עם וו דרך הנרתיק וקריעת הקרומים העוטפים את שק ההריון, בעקבות פעולה זו מוגברת הפרשת פרוסטגלנדינים ומתחזקים הצירים. פקיעה מוקדמת מידי כאשר הרחם אינו בתהליך לידה עלולה לגרור צורך בשימוש במכווצים.

במצב הטבעי המים יורדים באופן ספונטני לפני תחילת הלידה, במהלכה או עם יציאת התינוק.

• סטריפינג- הפרדת קרומי השפיר מהחלק התחתון של הרחם,  פעולה המגרה  בלוטות הנמצאות  בצוואר הרחם לייצר פרוסטגלנדינים המרככים את צוואר הרחם ומעודדים את הצירים. פעולה זו עשויה להיות כרוכה באי נוחות ליולדת ואף בדימום קל והיא מתבצעת ע"י הגניקולוג או ע"י מיילדת לעיתים ללא התייעצות עם היולדת, חשוב לקבל את הסכמת היולדת לפני ביצוע הליך זה (כמו לפני כל הליך גרימת לידה) !!

אמצעים טבעיים להשראת לידה

אם רוצים שהלידה תתפתח בהקדם ישנן כמה דרכים .

• שתיית תה פטל- 3 כוסות ביום, מדי יום בשלושת השבועות האחרונים של ההריון, הפטל מחזק את הרחם ומשפר את יעילותו.
• פעילות גופנית מתונה כמו הליכה, שחייה יכולה לגרות את הרחם להתכווץ.
• קיום יחסי מין כל עוד אין חשש לירידת מים, בזרע של הגבר מצוי הפרוסטגלנדין המרכך את צוואר הרחם ומכין אותו לפתיחה.
• גירוי מיני ובמיוחד אורגזמה גורמים להפרשת הורמון האוקסיטוצין המעודד התכווצויות הרחם.
• עיסוי פטמות, גורם גם כן להפרשת האוקסיטוצין.
• שיטות רפואה אלטרנטיביות כמו דיקור, רפלקסולוגיה וכו' יכולים לסייע בהתחלת לידה, חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום.
• גירוי המעיים ע"י חוקן או שתיית שמן קיק עשוי לגרום להתכווצויות הרחם, כדאי לפני כן להתייעץ עם הרופא או המילדת.

אמצעים טבעיים לקידום לידה

אמצעים הטובים למצב בו הלידה התחילה והיא מתעכבת.

• הרפיית הגוף- ישנם מצבים בהם איכות הצירים יורדת בשל לחץ האישה, לכן חשוב למצוא את הדרך לרגיעה והרפיית הגוף. (מוסיקה, נרות ריחניים, החשכת החדר, מסג'.)
• תנועתיות ותנוחות זקופות מסייעות לתינוק לרדת באגן ומפעילות לחץ רב על צוואר הרחם, דבר המגביר את הפרשת האוקסיטוצין ואת יעילות הצירים.
• גם בשלב זה טיפולים אלטרנטיבים יכולים לסייע בקידום הלידה.

סיכויי ההצלחה

אף אחת מהשיטות איננה יכולה "להבטיח" הצלחה מיידית או לקבוע תוך כמה זמן נלד. לכן צריך להתאזר בסבלנות ואורך רוח (שרק יוסיפו לסיכויי ההצלחה) ולנסות שוב אם לא מושגת התקדמות. ניתן לשלב שיטות שונות (קונבנציונלי וטבעי) ולשפר את סיכויי ההצלחה.

לעיתים משתמשים במינון נמוך של החומר המזרז ולכן הזמן להשגת המטרה מתארך – אולם מידת זהירות במידה ואיננה מזיקה יכולה רק לעזור.

לסיכום

כל החלטה לבצע השראה או זירוז של הלידה חייבת להתקבל תוך התייעצות והסכמת היולדת. חשוב לזכור שלעיתים יש צורך רפואי המצדיק את השראת הלידה או הזירוז באמצעים רפואיים.