יותר ויותר אמהות מודעות היום לעובדה שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור התינוק שלהן. יותר ויותר רופאים ואחיות טיפת חלב ממליצים להניק את התינוק לפחות חצי שנה, אולם, למרות שמספרן של האימהות המניקות עולה, עדיין ישנן נשים רבות המתקשות להניק או שבוחרות שלא להניק.

מאת: ד"ר דבורה לדרמן דניאלי מחברת ספר ההדרכה "הרחם יודעת -עבודת רחם כהכנה להיריון ולידה", ויועצת הכנה קיומית-רגשית ללידה.

יותר ויותר אמהות מודעות היום לעובדה שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר עבור התינוק שלהן. יותר ויותר רופאים ואחיות טיפת חלב ממליצים להניק את התינוק לפחות חצי שנה, אולם, למרות שמספרן של האימהות המניקות עולה, עדיין ישנן נשים רבות המתקשות להניק או שבוחרות שלא להניק. ארגוני ההנקה ויועצות ההנקה מדגישים בעיקר את מתן הידע העיוני והטכני הנוגע להיווצרות החלב בשד, הרכבו וכמותו, והתנוחות הנכונות להנקה מוצלחת, אולם, נראה שהידע איננו הגורם היחיד בו יש להתמקד כדי לעודד נשים להניק, וכדי לסייע בידן להתמיד בהנקה.

בשיחותיי עם נשים אני פוגשת רגשות מעורבים מאד לגבי ההנקה. הדבר המפתיע ביותר הוא, שאימהות תעשנה בדרך-כלל כל דבר עליו ימליץ רופא הילדים, אך גם כשהוא ימליץ על הנקה בלעדית, רבות מהן  תסיימנה את ההנקה, במיוחד את ההנקה המלאה, תוך חודש-חודשיים.

אחד ממכשולי ההנקה העיקריים הינו הגישה הבסיסית של האישה כלפי גופה. כדי להניק האישה צריכה  להאמין שהגוף שלה  חכם מספיק, מתוחכם מספיק ויודע מספיק, כדי שיוכל להעניק לתינוק שלה את המזון לו הוא זקוק. האם זה כל כך פשוט? כל חייה לימדו אותה בדרכים גלויות וסמויות שהגוף שלה הוא מכונה פסיבית, חלשה, לא צפויה, לקויה, נוטה להיכשל וחסרת תבונה משלה. כיצד לפתע, היא אמורה לעשות את הקפיצה הגדולה הזו, אל אמון מלא בגוף שלה, במיוחד בתקופה בה היא גם ככה לא בטוחה ביכולותיה האימהיות (במיוחד אחרי לידה ראשונה)? 

לכן, שינוי הגישה, ושינוי תפיסת הגוף כבעל חוכמה יקרת ערך משמעותיים ביותר להצלחתה של ההנקה. חשוב שהיולדת עוד לפני הלידה, תבדוק את אמונותיה לגבי גופה, ותנסה לבסס תפיסה חיובית  של ביטחון בגוף וביכולותיו. הכנה ללידה הכוללת עבודת מודעות ויצירת תפיסות תומכות גוף, או עבודת גוף-נפש המעודדת התחברות לחוויית הגוף, עשויות לסייע בפיתוח גישה הבוטחת בחוכמת הגוף ואשר תסייע ליולדת להתמיד בהנקה גם אם יתעוררו קשיים במהלכה.

גורם מרכזי נוסף להפסקת ההנקה הינו חוסר במילוי מצברים מחודשים, והכוונה כאן הינה להזנה חיצונית ופנימית של האם עצמה.

כשאישה הופכת לאם היא מוותרת על חלק מצורכי עצמה. היא הופכת לכוח שבעיקר מעניק ונותן, לעיתים עד כדי הקרבה עצמית. אל מול הכוח המעניק מתעורר גם הצורך להיות מוענקת, כדי לשמור ולהגן על משאביה הנפשיים, הרגשיים והגופניים. הזנה טוטאלית לא מתאפשרת ללא התמלאות מתחדשת של הגוף והנפש. כשהאם חווה בתוכה מחסור בתמיכה ובהכלה,  מנגנוני ההישרדות שלה מופעלים ביתר עוז ויוצרים התנגדות, גם אם לא מודעת, לתביעותיה הטוטאליות של משימת ההנקה.

ישנן נשים רבות שלא זכו, או שלא זוכות, להזנה רגשית תומכת. כשהן הופכות לאימהות הן נתבעות לגייס משאבים אין סופיים. הן נדרשות להזין את משפחתן - הן בצורה הכי ברורה, על ידי הכנת המזון, והן על ידי אין סוף הנתינה, הדאגה, החום וההכלה שאימא נדרשת להעניק בטיפול בילדיה. בנוסף, בן הזוג לא תמיד מסוגל, רוצה  או יודע כיצד לתמוך בה, לחזק אותה ולהזין אותה, ופעמים רבות הוא דורש בדרכו את הזנתו שלו עצמו...

כיצד אישה במצב חסר כזה  אמורה לבחור להניק? וכיצד תוכל להתמיד בהנקה כשהחוויה הופכת להתשה מתמשכת מלווה בתחושת התרוקנות ושאיבה אין סופית של כוחותיה?

לכן, סביבתה של היולדת נדרשת להתגייס ולתמוך בה פיזית ורגשית כדי שתחוש מוענקת ולא רק מעניקה. כמו כן, היולדת  צריכה לאפשר לעצמה להיות מוזנת ו"למלא את מצבריה" בדרכים להן היא זקוקה – לקחת זמן לעצמה (כשהאכלת התינוק נעשית בזמן זה מבקבוק וחלב ששאבה) לצאת לפגישה מרעננת ומחדשת כוחות עם בן זוגה, או סתם לפנק את עצמה במתנה, זמן שינה או ארוחת מלכים ( או מלכות) מענגת...

שילוב שלושת היסודות- ידע, גישה, ומילוי מצברים, ויישומם, מסייעים  להצלחתה של ההנקה, כך שגם התינוק וגם האם יחושו מוזנים, מוענקים ואהובים.