אני מאוד אכפתית ומתחשבת באמת באמת, אבל כמו שאני לא אתבייש בארוחה שאני אוכלת בין אם יושב מולי חרדי, חילוני, גבר, אישה,ילד או ילדה..ככה גם הבן שלי לא צריך למות מחום מתחת לשמיכה. (זו נקודה שרציתי לבהיר).

בכללי רציתי לדבר על החוויה עצמה מבלי לתת במה לוויכוחים ואי הסכמה.

אז אתחיל מזה שכל ההריון שלי תכננתי לידה טבעית במים.

אך כמו תמיד משהו משתבש ולצערי הייתי צריכה לעבור קיסרי. ברגע שיצאתי מהתאוששות אמרתי לאחות שתביא את הילד אליי כי לא רציתי שיהיה לבד.

החוויה של הקיסרי עבורי הייתה נוראית, כל התופעות לוואי האפשריות קרו לי אך בכל זאת התעקשתי שהילד יהיה איתי.

ברגע שהכניסו את אלמור המתוק והמושלם לחדר לא הייתי צריכה עוד כלום. כל כאב עבר, כל תחושה של אי נעימות חלפה ברגע שראיתי אותו קטן פצפון מנסה לפקוח את עייניו ולראות אותי לראשונה.

מבלי לחשוב לרגע אמרתי לאמא שלי שתראה לי איך להניק. עוד לא יכלתי לשבת מי יודע מה כן... ובכל זאת לא היה לי אכפת מכלום רציתי לגרום לו להרגיש סוף סוף משהו טבעי אחרי לידה כל כך לא טבעית, ולא נעימה.

 

ברגע שהוא הכניס את הפטמה לפה ראיתי איך הוא נהיה רפוי יותר, איך הוא ישר נרדם ומרגיש בנוח.

זה הרגע בו התאהבתי, לא הרגשתי משהו כזה בחיי זה היה כל כך עוצמתי (וכואב חחח),ומשם התחיל לו סיפור אהבה שאי אפשר לתאר במילים.

היום אלמור בן שנה ו4 חודשים. עד היום הוא יונק ואם זה תלוי בי זה גם לא הולך להיסתיים בקרוב.

מה שניסיתי להראות לכם מהסיפור שלי שכמובן לכל אחת יש זכות להחליט אם היא רוצה להניק או לא.

וכל החלטה שתקבלו תיהיה בסדר מבחינתי.

אבל אני פשוט רוצה להביא אתכן לסוף דעתי ולהגיד לכן שאם כבר הקרבתן את גופכן כשסחבתן את הבייבי שלכן...כי כמו שכולנו יודעות העור ניהיה רפוי, יוצאים סמיני מתיחה, אנחנו משמינות....אז הנקודה שלי היא למה לא לתת מעצמכן עוד קצת? (הרי הציצי יפול בכל מקרה).. אני באמת יכולה להגיד מנסיון שזה חסך לי המון לילות לבנים של לרוץ לקחת סימלק ,להביא בקבוק ,להרתיח מים וכו..

גם מבחינה כלכלית זה חוסך המוןןן!!!

ובראש ובראשונה הילד בריא יותר, הרבה יותר מחובר אליכן ריגשית, מבסוט כי זה תמיד פה כשהוא רוצה עוד.

בקיצור אני מאוד אשמח אם חוויית ההנקה שלי תעזור למישהי להבין יותר או אפילו סתם להזדהות באותה הרגשה.