למצב רוחה של האם השפעה רבה על התינוק. כשהיא מדוכאת, היא אינה זמינה רגשית לתינוק וגם כשהיא מטפלת בו ייתכן שתגובותיה יעידו על אדישות כלפיו והתעלמות מצרכיו האמיתיים. התינוק יכול להרגיש כשאמו שקועה בעצמה ותגובותיה אליו איטיות ומעורפלות. 

מאת: דר' חנה גילאי גינור, פסיכולוגית קלינית מהמרכז לפסיכותרפיה, פריון, הריון והורות, הורותא

אומרים שהוא רק תינוק, לכן אינו מסוגל לקלוט כשאימו במצב רוח ירוד, כשהיא עצובה, עייפה או מוטרדת; שכל שדרוש לתינוק הוא סיפוק צרכים בסיסיים – להשקיט את הרעב, לישון טוב, להתרוקן. אבל בשנים האחרונות מצטבר ידע רב, שמצביע בדיוק על ההפך: תינוק מגיב למצב רוחה של האם ואי אפשר "לעבוד עליו". גם תינוק זעיר יכול לקלוט ולשדר מסרים רגשיים באמצעות עוויות פנים, בכי ותנועות גוף. שהוא קשוב מאד לגווני הקול של הוריו ומגיב אליהם, ממש כפי שתייר, המגיע לארץ שאת שפתה אינו מכיר, מסוגל להבחין ברגשות, ולהבדיל בין רוך, שמחה, כעס, עוינות, תוקפנות, על פי מוסיקה, צלילים ואינטונציות, למרות היעדר תקשורת מילולית. כך שלמעשה מתקיימת בינו לבין המטפל בו -  אם או אב - תקשורת רגשית ושזו חשובה, לא פחות, מסיפוק צרכיו הגופניים.

 

למצב רוחה של האם השפעה רבה על התינוק. כשהיא מדוכאת, היא אינה זמינה רגשית לתינוק וגם כשהיא מטפלת בו ייתכן שתגובותיה יעידו על אדישות כלפיו והתעלמות מצרכיו האמיתיים. התינוק יכול להרגיש כשאמו שקועה בעצמה ותגובותיה אליו איטיות ומעורפלות. אם היא חסרת שקט וחרדתית ומגיבה אליו בצורה שאינה מתחשבת במצבו הרגשי, למשל, מרימה אותו בפתאומיות, או נוגעת בו אוטומטית, ללא חיבה, אמפתיה ורוך, משל היה בובה. במצבים אלו, נעדרי אינטראקציה של האם עם התינוק חסרים מרכיבים רגשיים משמעותיים עבורו: האם ממעטת לדבר עמו, וכשהיא מדברת, דיבורה עצור. היא ממעטת ליצור עמו קשר עין ובאופן כללי, תגובותיה תלושות ואין התאמה בינן ובין התינוק. לא רק שהתינוק מסוגל להרגיש בכך, הוא עשוי להגיב: כך, תינוק שמרגיש שקשובים לו יבכה ויביע אי שביעות רצון, כשהוא רעב, עייף או כשקר לו. ואילו תינוק שמרגיש שקולו לא נשמע, שאינו מקבל התייחסות, עלול לוותר על המחאה, להימנע ככל האפשר מהאינטראקציה להפוך אדיש ולהתבצר בשתיקתו. מבחינתו, זוהי התנהגות שמטרתה הגנה עצמית אינסטינקטיבית, שנועדה להקל על מצוקתו.

אם הדיכאון התחיל כבר בזמן ההריון ולא טופל עלולות להיות לו השלכות על ההריון, התפתחות העובר, משקל הלידה ואפילו על סיבוכים בלידה, שכן ידוע שאמהות מדוכאות אינן דואגות לעצמן באופן מיטבי. למשל, מעשנות, אוכלות מזונות שאינם מתאימים להריון, מתעלמות מבדיקות מעקב ובאופן כללי מזניחות את בריאותן באופן שעלול להשפיע על התפתחות העובר.

 

ואלה הסימנים: 

• כשהתינוק מסיט מבטו מהדמות המטפלת, אינו מחפש קשר עין ובוכה לעיתים נדירות - תגובה זו אופיינית לתינוקות שאימותיהם התנהגו איתם התנהגות עצבנית ולחוצה.   
• כשתינוק סובל מקשיי ויסות, שמתבטאים בקשיי שינה ובקשיים ביצירת שגרה של ארוחות ושינה - אחד ההסברים לכך הוא שתינוק שאימו חשה דיכאון כבר בהריון, או מיד אחרי הלידה, נחשף לחוסר איזון ביוכימי אצלה, שהשפיע על קשייו לווסת את תגובותיו הפיזיולוגיות לסטרס ולתסכול.
• כשהתינוק בוכה או חסר שקט וקשה להרגיעו ולנחמו.
• כשההבעה הרגשית שלו מצומצמת, הן מבחינת קשת הרגשות והן מבחינת התנודות והעוצמות שלהן. 

 

מה עלולות להיות ההשפעות לטווח ארוך?

ככל שהדיכאון עמוק יותר השפעותיו השליליות על התינוק ועל התפתחותו חזקות יותר. זאת, משום שהתינוק משקיע עצמו בחקירה ובלמידה תוך כדי התנסות רגשית נעימה, כשהוא נמצא בסביבה מעוררת רוגע ושמחה. לכן כשהאם אינה מספקת לו את צרכיו הרגשיים, באופן מיטבי, הוא "ישקיע" פחות ויתפנה פחות לתהליכי חקירה ולמידה. כתוצאה מכך עלולים להיפגע כישורי השפה והקוגניציה, עד כדי כך שהתינוק עלול לסבול  - כילד וכמבוגר - מעיכוב ברכישת שפה ובדיבור, עיכוב קוגניטיבי, הפרעות רגשיות והפרעות התנהגות. 

 

כדי לצמצם את הפגיעה בתינוק ולהחליש את השפעותיו השליליות של הדיכאון, רצוי שהאם תפנה לטיפול מקצועי. בדרך כלל, יוצע להורים טיפול אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי האמונים על טיפול בנשים לאחר לידה ומכירים את הקשיים הייחודיים של תקופת חיים זו. בטיפול כזה, יינתן מענה טיפולי לכל בני המשפחה כולל התינוק, גם אם לעיתים השיחות תהיינה בעיקר עם האם. בהתאם לצורך יוצע גם טיפול תרופתי . 

 

עד שהאם תתאושש ותחזור לתפקד מומלץ שהאב ייקח על עצמו את תפקיד המטפל העיקרי והמשמעותי בתינוק, כמו גם דמויות נוספות שקרובות לתינוק ויכולות ליטול על עצמן את תפקידי האם, להעניק לו חום, מגע, קשר עין, להיות קשובים לצרכיו ולהגיב אליהם. בכך יוקל גם  העומס הרגשי על האם.