ילדים בעלי אלרגיה למזון מתמודדים עם בעיות ריגשיות וחברתיות ונמנעים מפעילויות חברתיות ומשפחתיות.  הורים רבים מביעים קושי להיפרד מילדיהם, וכתוצאה מכך מתנהלים בהגנתיות יתר ומלווים אותם בפעילויות חברתיות מעבר לגיל בו ילדים ללא אלרגיה מלווים .

המחקר שנערך על ידי ד"ר יערה קהן  ופרופ' אילן דלאל מהמרכז הרפואי וולפסון  יוצג  בכנס בינלאומי לרפואת ילדים בקהילה של חיפ"א – החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה בשת"פ הקונפדרציה האירופאית לרפואת ילדים שיתקיים ביום רביעי , 3 ביולי 2013,  במלון דן פנורמה בתל אביב.

 

השכיחות של אלרגיה למזון בתינוקות וילדים מוערכת בכ 2-8%. האלרגנים העיקריים הגורמים לרוב רובן של האלרגיות למזון בילדים הינם מזון פרה, ביצים, בוטנים, אגוזים, סויה, דגנים, דגים, ובישראל גם שומשום. הסימפטומים החמורים ביותר של אלרגיה למזון כוללים פריחה מפושטת ואנגיואדמה, התכווצות חמורה בדרכי נשימה, אנפילקסיס, סימני הלם המודינמי, ובמקרים חמורים אף מוות. למרות שחולים עם אלרגיה למזון אינם חווים את תסמיני המחלה באופן יום יומי, הם חייבים לשמור על רמה גבוהה של עירנות על מנת להימנע מחשיפה למזון אליו הם אלרגים, דבר אשר עלול להיות לנטל עליהם ועל משפחותיהם. איכות החיים בהקשר לבריאות (health-related quality of life) הינו המדד היחיד החושף את החומרה המתמשכת של אלרגיה למזון, כיוון שלא קיימים מדדים אובייקטיביים למחלה. במחקרים קודמים פותחו שאלונים ספציפיים להערכת איכות החיים בילדים עם אלרגיה למזון.

 

מטרת העבודה:

לאמוד את איכות החיים של ילדים עם אלרגיה למזון ובני משפחותיהם בישראל.

במחקר השתתפו 119 ילדים, בגיל ממוצע של 6.5 +\- 2 שנים, מתוכם 83 ילדים (70.3%) רגישים לחלב פרה, בוטנים - 39 ילדים (33.1%),ביצים - 35 (29.7%) ,שומשום - 29 ילדים (24.6%), אגוזים שונים - 29 ילדים (24.6%), סויה- 14 ילדים (11.9%), דגים- 9 ילדים (7.6%), קיווי - 6 ילדים (5.1%), מנגו - 6 ילדים (5.1%), חיטה - 3 ילדים (2.5%), עוף - 2 ילדים (1.7%), מזונות אחרים - 21 ילדים (17.8%). בקרב קבוצת הנבדקים מצאנו ש - 54 ילדים (45%)  רגישים ליותר מסוג מזון אחד. מצאנו ש - 88 ילדים (74.6%) נחשפו בטעות למזון אליו הם אלרגיים מאז האבחנה.

 

מסקנות

אלרגיה למזון משפיעה באופן ברור על איכות החיים של הילדים ומשפחותיהם, בהיבטים נפשיים, רגשיים וחברתיים. יש צורך בתכנית מקיפה אשר תכלול העלאת המודעות לנושא בציבור, חקיקה ומעורבות מוסדות ממשלתיים כגון מוסדות החינוך ומעורבות חברות מסחריות.

 

היבט משמעותי  בקבוצה זו הינו הימנעות מפעילויות חברתיות ומשפחתיות. הסעיפים המתארים הגבלה ב"מסעדות שאנו יכולים ללכת באופן בטוח כמשפחה", "חופשות אליהן אנו יכולים ללכת באופן בטוח כמשפחה" סומנו כתואמים באופן רב מאוד על ידי 49.6% ו-38.7% מההורים בהתאמה. סעיפים המתארים השתתפות מוגבלת של הילד ב"אירועים חברתיים בבתים של אחרים (מסיבות, שינה אצל חבר וכו')", "אירועים בגן/בי"ס המערבים אוכל (מסיבות כיתה, קבלת חטיפים, ארוחות צהריים)" סומנו כתואמים באופן רב מאוד על ידי 28.6% ו-26.9% מההורים בהתאמה. נתונים אלו דומים לנתונים שדווחו במחקרו של bollinger וקבוצתו, אשר מצאו כי חצי מההורים דווחו על הפרעה משמעותית בפעילויות משפחתיות וחברתיות.  הורים רבים מעדיפים למזער את הסיכון והחרדה מפעילויות אלו בכך שנמנעים מהן לחלוטין.  חלק מההורים מונעים מילדיהם מלהשתתף במסיבות או טיולים כיתתיים.  הורים רבים מביעים קושי להיפרד מילדיהם, וכתוצאה מכך הורים לילדים עם אלרגיה מלווים אותם בפעילויות חברתיות מעבר לגיל בו ילדים ללא אלרגיה מלווים.  התנהגות זו גורמת להורים עצמם להביע דאגה מהאפקט של הגנתיות יתר על ילדיהם.

 

עבודת המחקר נעשתה  על יד יד"ר יערה קהן ,רופאת ילדים מהמרכז הרפואי וולפסון בהדרכת פרופ' אילן דלאל , מנהל מלר"ד ילדים ומנהל השירות לאלרגיה ילדים בית חולים וולפסון.