הפסיכודרמה מעודדת אותנו לחוות בכאן ועכשיו את הנושאים המשמעותיים בחיינו, ונעזרת לשם כך בהליך קבוע שמתווה השיטה, ובטכניקות רבות הלקוחות מעולם הדרמה: משחק התפקידים, אילתור, וטכניקות נוספות שפיתח מורנו, אבי הפסיכודרמה, כמו: כפיל, כסא ריק, מראה ועוד

מאת: ישראלה שיר (.A.M) מטפלת בהבעה ויצירה ופסיכודרמטיסטית

שירי כבודי-אביב

תום (בן 5) :  תראה "אני הלוחם קונג פו ובאתי לכאן כדי להציל את אחיי הנינג'ות הצעירים"

גיא (בן 5): " אני גם מציל אנשים בכל מקום בעולם, אתה רוצה שנילחם יחד ברשעים?"

תום: " בסדר, אני ואתה ניקרא עכשיו "ברית גיבורי העל" ואנחנו הולכים עכשיו למשימה חשאית"

גיא: "יופי, אנחנו נטוס בחללית של סופרמן ישר לאמריקה שם יש סופת הוריקן"

 

אני מקווה שדוגמא זאת מסייעת בהמחשת רעיון הבסיס של הפסיכודרמה: לעשות את הדברים, לחוות אותם, להבדיל מלדבר עליהם. המבוגרים כבר התרגלו "לדבר על" ולילדים, ככל שהם רכים בשנים, יש את זה באופן טבעי.

 

ההשראה לפיתוח השיטה הגיעה איך לא? מעולם המשחק של הילדים. מורנו, אבי השיטה, נהג לצפות במשחקי הילדים בגנים של וינה בתחילת המאה הקודמת, והבין מהר מאוד כי יכולתם של הילדים להיכנס לסיפורים באופן חווייתי, לחיות אותם דרך המחזה ספונטנית, היא בעלת ערך יצירתי, התפתחותי ותרפויטי. הוא ביקש להחזיר את החוויה הזו אל המבוגרים שאיבדו את כושר המשחק והחוויה הבלתי אמצעיים.הפסיכודרמה, אם כן, היא טכניקה טיפולית בפעולה שמאפשרת לאנשים ללמוד את עצמם ולצמוח באמצעות המחזה ויישום של סיטואציות חיים,  לרוב במסגרת קבוצתית, אך גם בהקשר פרטני.

הפסיכודרמה מעודדת אותנו לחוות בכאן ועכשיו את הנושאים המשמעותיים בחיינו, ונעזרת לשם כך בהליך קבוע שמתווה השיטה, ובטכניקות רבות הלקוחות מעולם הדרמה: משחק התפקידים, אילתור, וטכניקות נוספות שפיתח מורנו, אבי הפסיכודרמה, כמו: כפיל, כסא ריק, מראה ועוד

 

בעבודה פסיכודרמטית עם ילדים בגיל החביון (6-12) אנחנו לרוב מתאימים את הפסיכודרמה לאופי ולמצב הילדים, וזאת ומאחר שילדים רבים מתקשים לשחק את עצמם או את הקונפליקטים המציאותיים שבחייהם. ילדים לרוב זקוקים להרחקה ועבודה באמצעות סמלים וסיפורים. לשם-כך פסיכודמרטיסט מיומן יאפשר המחזה של סיטואציות דימיוניות או קרובות למציאות הקשורות בנושאים שמטרידים את הילדים. הילדים לומדים בדרך זו אודות עצמם בדרך לא מאיימת, שאין בה חשיפה מיותרת העלולה לערער את ביטחונם. ילדים מגיל 10 ומעלה כבר מסוגלים ביתר קלות להתמודד עם סיטואציות הקרובות למציאות חייהם ואז ניתן לעשות פסיכודרמות המדמות את החיים עצמם.

 

עם ילדים הפסיכודרמה מוכיחה את עצמה ככלי יעיל במיוחד בתחום הקניית מיומנויות תקשורת וחיברות. ילדים המוגדרים כמופנמים, או כחסרי ביטחון עצמי, המתקשים לתפוס מקום בקבוצת בני גילם, עשויים להרוויח מאוד מקבוצת פסיכודרמה שבה יש עוד ילדים בני גילם. בקבוצה ממחיזים ומחיים סיטואציות שכיחות מחיי חצר בית הספר , ובאמצעות טכניקות הפסיכודרמה הילדים לומדים לקחת תפקידים שונים, לראות את עצמם דרך אחרים ועוד. למשל, מטפל בפסיכודרמה עשוי לעודד ילד מופנם לקחת על עצמו את תפקיד הילד המוביל, המנהיג, הילד הפעלתן והפטפטן וכל זאת בסיטואציה מומצאת או אמיתית שעולה בשיח הקבוצתי. כך גם ילד שרגיל להכות ולהשיג את שלו בכוח, עשוי לקבל על עצמו את תפקיד הילד הקורבן ולהיפך, כחלק מהתנסות ברפרטואר תפקידים שאינו מוכר לילד ואשר עצם החוויה להיות במקום ריגשי אחר במסגרת הסימולציה הדרמתית, מצמיח אותו ומחבר אותו לאופציות תגובה נוספות.

 

ישנן טכניקות מסוימות בפסיכודרמה שאפילו הורים יכולים לתרגל עם ילדיהם בבית על מנת להמחיש לילד את מעשיו מבלי לשפוט אותו וכך למשל, אם ילד בן 5 יושב ליד השולחן וכל פעם בועט ברגלה של אמו ואגב זאת רוטן על כך שעוד לא קיבל את השניצל שלו, אז האמא יכולה בחיוך להציע: בוא רגע אני אהיה אתה ואראה לך כיצד אני מרגישה, ואז להחליף תפקיד עם הילד ובעדינות לחזור על מה שהוא עשה. בסיום היא יכולה לבקש ממנו להגיב אליה כאילו הוא זו היא ולהציע שינסה אופציה אחרת על מנת להביע את מורת רוחו מכך שהוא רעב ולא מקבל את האוכל שלו. זאת ועוד, במצב של ריב בין אחים, שבו לרוב מומלץ שלא להתערב, ניתן במצבים מסויימים (ובשום אופן לא בשיא המריבה) להציע לאחים להחליף ביניהם תפקיד כדי שכל אחד ירגיש את השני. ניתן אולי לבקש מכל אחד מהאחים לנסות לחשוב:  מה הייתי רוצה מאחי בזמן שאני....(תלוי בסיטואציה).

ואנא זכרו כי מה שהכי חשוב הוא שהילד ידע שאתם עושים זאת לא על מנת להחזיר לו, או חלילה  לחקות אותו, אלא על מנת לחנך אותו בדרך יצירתית ומכבדת, בדרך שפותחת בפניו עוד אופציות מתוכן הוא זה שיבחר.