מאת: סיגל מגן, סופרת ומשוררת המתמחה בשילוב ילדים בתהליך היצירה

 

הילדים של היום חשופים פחות ופחות לספרים. הילדים של היום עסוקים בדברים אחרים – במחשב, באייפון, באייפד ובשאר הכלים הטכנולוגיים שצצים בקצב מסחרר.

 

האם זה טוב או רע?

ואולי יש אפשרות להיעזר בטכנולוגיה המתפתחת ולחבר את הילדים לעולם הספרים בדרך קצת שונה?

אני מאמינה שסיפורים  ושירים הם חלק מחיינו, ומהווים צורך חשוב ומטרה עבורנו כבני אדם. הטכנולוגיה היא רק אמצעי להשגת המטרה. מבחינתי, כל עוד הספר מצליח לגעת ברגש, הוא "עושה את עבודתו" בצורה נפלאה.

 

כילדה, הייתי מחוברת מאוד לעולם הספרים. הייתי "תולעת ספרים" שצועדת כל יום לספרייה ונהנית מהם עד בלי די. הספרים היו בשבילי מקום של דמיון, מקום של הרפתקאות וגם כלי לתמיכה ולהעצמה.

 

אחד הספרים שהשפיעו עלי במיוחד בילדותי היה "אני אתגבר" של דבורה עומר: סיפורה של גילה, הילדה הנכה, נגע מאוד ללבי. יכולת ההתמודדות שלה הייתה מדהימה בעיני, ואני זוכרת את עצמי אומרת בלבי, "אם גילה, שהיא נכה, יכולה להתמודד ולהתגבר, אז גם אני יכולה להתגבר על כל משבר".

 

בבגרותי זכיתי להנחות סדנת כתיבה לאנשים עם מוגבלויות, חלקם נכים קשים יותר מגילה, גיבורת הסיפור "אני אתגבר". בסוף הסדנה הוצאנו ספר עם שירים וציורים של משתתפי הסדנה. חלק מהשירים היו שמחים, וחלקם שירים שעזרו להתמודד עם מצבים רגשיים לא פשוטים. בסיום הסדנה כתבו לי המשתתפים: 

"היה לנו כיף אתך... עזרת לנו לפתוח את הלב..."

"לימדת אותי איך לכתוב סיפורים מרגשים ומצחיקים..."

"בזכותך אני מצליחה להתבטא ולהביע את עצמי..."

 

חשוב לי מאוד לקיים פעילויות מתוך כיף ומתוך הנאה. כמי שאוהבת ספרים וציורים, אני מצליחה "להדביק" באהבתי גם אחרים. למשל, כשהגעתי לבית של חברה והבאתי לה במתנה ספר שאיירו ילדים, בתה, שעמדה לעלות לכיתה אלף, נזכרה פתאום בציוריה והביאה אותם אל שולחן הסלון. הבנתי את הרמז הדק, והילדה זכתה לספר אישי המבוסס על ציוריה - ספר שזכה להרבה כבוד מבני משפחתה וחבריה. במקרה הזה, היכולת הטכנולוגית להפיק ספר אישי בצורה מהירה ופשוטה, עזרה לי לשמח את הילדה.

 

היכולת להפיק ספר אישי עזרה לי גם בפרויקטים בעלי גוון ביבליותרפי, כדוגמת הכנת ספר עם ילדה שחלתה במחלה של נשירת השיער. כתבתי סיפור בשם "הנסיכה ענבר ונשירת השיער", המתאר את התהליך שעוברת הנסיכה מול כל היועצים המנסים  לשווא לעזור ואף אחד אינו מצליח להביא לה מזור.

הסיפור הסתיים במילותיו החכמות של הפרפר שאומר לנסיכה ענבר: "עם שיער או בלי שיער, ענבר תמיד תהיה ענבר..."

תהליך העבודה עם הילדה כלל כמה פגישות, ובסיום התהליך הופקו עותקים אחדים של הספר המאויר באיורי האם ובתה.

כשהספר הגיע לידי הילדה, היא לקחה אותו לחדרה ובמשך זמן רב לא נתנה לאף אחד להתקרב אליו. לאחר מכן היא בחרה להראות את הספר בגאווה לבני המשפחה ואף לילדי כיתתה. הספר אפשר לה לפתוח את הנושא גם בפני עצמה וגם בפני סובביה.

 

התהליך התרפויטי של הכנת ספרים אינו מוגבל לעבודה אישית. אחד הספרים המשמעותיים ביותר שזכיתי ליצור הוא הספר "דני הכבאי הגיבור", שנכתב לזכרו של דני חייט, הכבאי מעפולה, אשר נפל בעת מילוי תפקידו בשריפה הגדולה בכרמל. גיבור הספר הוא ילד בשם דני שאהב לעזור וחלם להיות כבאי. את הסיפור איירו ילדי עפולה בפרויקט קהילתי.

ביום שבו פגשתי בעפולה את הילדים, לא התקיימו לימודים. בחצר בית הספר עמדו כבאיות. הילדים עברו ביניהן ושמעו הסברים למה הן משמשות. לאחר מכן הם שמעו ממני את הסיפור וישבו לצייר. קשה לתאר את עוצמת החוויה. זה היה יום משמעותי גם עבורם וגם עבור בני משפחת חייט, שהיו נוכחים באירוע.

הספר "דני הכבאי הגיבור" הרחיב את מעגל הריפוי גם מעבר לגבולות הארץ, כאשר הוענק, בגרסתו האנגלית, למשפחות כבאים שנספו בשריפה גדולה באריזונה.  

 

ואם מדברים על ספרים שפרצו את גבולות המדינה, ראוי לציין גם את הספר "ילדת חנוכה", שנכתב באנגלית והשתתפו בו ילדים מחוננים מאשדוד. זהו ספר דיגיטלי המביא את תחושת האור של חג החנוכה ומשתף את ילדי העולם בסמלי החג. 

מאחר שהייתי ילדה מחוננת, אני מכירה היטב את עולמם של הילדים המחוננים, וחשוב לי לאפשר להם לבטא את עצמם בצורה יצירתית, ביחד עם חשיפה לשימוש בטכנולוגיה. 

כשחגגתי עם הילדים באשדוד את השקת הספר, ראיתי את האור שהיה להם בעיניים ואת שמחתם כאשר שמעו שאנשים מתשע מדינות נחשפו לספרם המוצג בחנות הספרים הדיגיטלית הגדולה בעולם. אני בטוחה שהחוויה תישאר חקוקה בלבם. 

 

הספרים תמיד היו עבורי משמעותיים, ואני שמחה על יכולתי להעניק מהחוויה לילדים נוספים, ולטעת בהם תחושה של מסוגלות ויצירתיות מהנה.

בשבילי זאת מתנה...