מחקר אמריקאי מצא כי ילדים שבילו הרבה זמן בחוץ ונחשפו לאור טבעי, היו בעלי סיכון נמוך יותר לבעיות ראייה.

 

תרגמה וערכה: עדי ליפטשר

מחקר אמריקאי מצא כי ילדים שבילו הרבה זמן בחוץ ונחשפו לאור טבעי, היו בעלי סיכון נמוך יותר לבעיות ראייה.

 

המחקר בדק  את הקשר בין קוצר ראייה וזמן השהייה מחוץ לבית ואת הקשר בין קוצר ראייה ופעילות גופנית.

 

דוקטור קאת'י וויליאמס מאוניברסיטת בריסטול ועמיתיה עקבו אחר הופעת מקרים של קוצר ראייה בקרב 7,000 בנים ובנות, כאשר הם בחנו את ראייתם בגילאי 7,10,11,12 ו-15.

החוקרים בדקו את זמן השהייה בחוץ של ילדים בגיל 9 ואת כמות הפעילות הגופנית שלהם בגיל 11.

הזמן שהילדים בילו בחוץ נמדד באמצעות שאלונים שמילאו ההורים, שהתבקשו לסווג את הזמן כ'נמוך' או 'גבוה'. שלוש שעות בחוץ בקיץ או שעה בחורף סווגו כ' גבוה',  אחרת הם נחשבו כ'נמוך'.

הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות מד תאוצה שהילדים לבשו במשך שבוע.

 

מסתבר כי ילדים בגילאי 8 ו9 שבילו הכי הרבה זמן בחוץ, היו בסיכוי של 50% פחות לפתח בעיות ראייה עד גיל 15, בהשוואה לילדים שלא שהו זמן רב בחוץ.

ההגנה שמקנה השהייה בחוץ אינה תלויה בהיות ההורים קצרי ראייה או לא, וגם לא בכמה הילדים מרבים לקרוא, מסבירה וויליאמס.

 

עם זאת, החוקרים עוד לא הצליחו להוכיח האם הקשר בין זמן בחוץ וסיכון נמוך לקוצר ראייה הוא כתוצאה מחשיפה לאור טבעי או לפעילות גופנית.

  

"ישנו צורך כעת לערוך מחקרים נוספים על מנת לבדוק כמה זמן בחוץ נדרש כדי למנוע בעיות בראייה, באיזה גיל השהיה בחוץ הכי מגנה וכיצד ההגנה הזו באמת פועלת," אומרת וויליאמס.