החשיבות של עיתונים לילדים נובעת ממספר סיבות. עוד לפני שמחלקים את העיתונים לתקופות וסוגים, צריך לזכור שמדובר בכלי שמציג עבורנו באופן בלתי-אמצעי את תרבות הדור הצעיר. גם אימהות מעורבות, מעודכנות ומשקיעות לא תמיד יודעות מה עובר על הילדים שלהן ומה מעצב את סדר יומם. לעיתונות המודפסת והכתובה יש מהבחינה הזו יתרון משמעותי, כי היא מאפשרת לילדים להתעמק בנושאים מסוימים ולראות את העולם מבעד עינו של האחר. 

 

כמו כן, עיתוני ילדים מגלמים בתוכם את סימני התקופה. אפשר לבחון סוגים שונים של עיתוני ילדים כדי לדעת מה עיצב את עולמם, מי היו כוכבי התרבות שלהם ומה היו ההשפעות עליהם מצד מבוגרים. את כל המידע הזה אי אפשר לקבל רק מתוך תמונות היסטוריות או מחקרים אקדמיים, כי אין באמת תחליף למגזין שלתוכו צללו מדי שבוע הילדים ובני הנוער.

 

יש כמה עיתוני ילדים קלאסיים שמתוכם ניתן לחלץ מאפיינים שמשותפים לכל עיתונות הילדים בתקופה שלפני הקמת המדינה. בראש ובראשונה, העיתון המשפיע ביותר על תרבות הילדים טרום הקמת המדינה ועוד הרבה אחרי הכרזת העצמאות הוא ללא עוררין "דבר לילדים". למרות שניכר מהעיתון שהוא יצא לאור על ידי הסתדרות העובדים ובחסות מפא"י, חתומים עליו אישים מפורסמים כגון לאה גולדברג, יגאל מוסינזון, ע' הלל ועוד.

 

המאפיין הכי בולט של עיתון "דבר לילדים" היה מסרים ממלכתיים ושילוב בין יצירות מופת בספרות הילדים הישראלית לבין מדורי צבע על טבע, מדע, טכנולוגיה, טריוויה, נימוסים, יצירה וכמובן בולאות. במילים אחרות, העורכים של "דבר לילדים" הבינו את האחריות המוטלת על כתפיהם בעיצוב הדור הצעיר, אך במקביל הם גם הביאו בחשבון את הנושאים שבאמת יכולים לעניין ולהשאיר אותם מול המילה הכתובה. 

 

כיום נדיר עד בלתי אפשרי למצוא שילוב מן הסוג הזה, כי רוב עיתוני הנוער יוצאים לאור על ידי גופים מסחריים שבודקים את שורת הרווח בלבד. התוצאה היא העדפה של תכנים פופוליסטיים ורדודים על פני תחקירי עומק, ללא שום התייחסות למצב אקטואליה או לעמדה פוליטית. גם אם יש השגות לגבי השאלה עד כמה בכלל צריכה להיות התערבות פוליטית בעיתוני ילדים, אין ספק לגבי הערך המוסף שהיא מעניקה לעיתון בכלל ולתרבות הילדים בפרט. 

 

העיתון "דבר לילדים" הוא כמובן לא היחיד שהושפע מנטיות פוליטיות. בתקופות המוקדמות של ההתיישבות בארץ ישראל היה מקובל מאוד להפעיל אמצעי תקשורת מטעם גופים מוסדיים, כמו -למשל הממשלה, מפלגות ועוד. העיתון "הבוקר לילדים" למשל פורסם בשנים 1943-1948 מטעם מפלגת הציונים הכלליים וחדל להתקיים רק חודשיים לפני הקמת המדינה. רוב הכותבים בעיתון בכלל לא היו סופרים בולטים ביישוב העברי, אבל הם השתייכו לתנועת העבודה ולא התביישו להטמין את המסרים שלה בסיפורי הרפתקאות, היסטורית ציונית וסקירת פועלם של אישי מופת. 

מן העבר השני של המפה הפוליטית פעל מוסף הילדים של העיתון "הצופה", שנוסד על ידי תנועת המזרחי ונחשב לעיתון הילדים הדתי הראשון בארץ ישראל שהצליח להתבסס ולמצוא לעצמו מקום של קבע בארון הספרים. "הצופה לילדים" כלל תכנים דתיים מסוגים שונים ועסק בדברי תורה מסורתיים, בספרות מודרנית ובדיווחים מן היישוב והעולם היהודי. 

 

עדות להצלחה של עיתונות הילדים בראשית היישוב העברי ניתן לראות בהוצאה לאור של עיתונים מסוימים על ידי גופים פרטיים. בניגוד לגורם מוסדי שמוציא לאור יתרון מטעמי תעמולה, לגוף פרטי יש אינטרס מובהק לייצר רווח כלכלי. 

 

השבועון "הארץ שלנו" נוסד על ידי עורך הארץ בשנת 1951, גרשום שוקן, ומייצג את הניסיון השלישי של המערכת לייסד עיתון לילדים. המסרים שביקש עיתון "הארץ שלנו" לטפח לא היו אידיאולוגיים, חברתיים ולאומיים, אלא פנו אל עולמו הפנימי של הילד. לחילופין ניתן לומר שהגוף הפרטי שעמד מאחורי ההוצאה לאור של העיתון זיהה היטב את מה שעניין ילדים, והחליט להפוך את האידיאולוגיה לכסף. 

 

במקביל, לא רבות מאתנו זוכרות את התקופה בה עיתוני ילדים יהודיים היו יוצאים לאור בעברית במדינות אחרות שהן לא ישראל. על קצה המזלג ניתן להזכיר את עיתון "שיבולים" שיצא לאור בוילנה, את עיתון "צפרירים" מלודז' ואת הירחון "הקורא הקטן" שראה אור בקרקוב. 

לסיכום, תרבות הילדים של ימי הקמת המדינה הושפעה ממסרים אידיאולוגיים ופוליטיים שהוטמנו באופן מובהק בתוך העיתונים ואמצעי התקשורת. עם זאת, לא מדובר בהכרח במשהו שלילי אלא בכורח המציאות ובפעולה שהייתה מקובלת על ההורים. עם הזמן החלו גם בהוצאות לאור להבין את הפוטנציאל ונוסדו העיתונים המסחריים בצורה שמוכרת לנו כיום.