מעבר למדינה זרה יכול להיות מלווה בלחץ ועייפות של ההורים, ודורש הן מן המבוגרים והן מהילדים כוחות נפשיים להתמודד עם השינוי ולהסתגל לסביבה החדשה. כיצד ילדים מתמודדים עם המעבר, איך יודעים שלילד קשה וכיצד ניתן לתמוך בו בתהליך זה?

מעבר למדינה אחרת לצורך עבודה של ההורים, או רילוקיישן, הפך לתופעה נפוצה בעשור האחרון. למעשה, מדובר באירוע בעל משמעות חיובית- ההורים עושים בחירה מודעת, מתוך כוונה לשפר את רמת החיים של המשפחה. יחד עם זאת, בנוסף להתרגשות מעבר יכול להיות מלווה בלחץ ועייפות של ההורים, ודורש הן מן המבוגרים והן מהילדים כוחות נפשיים להתמודד עם השינוי ולהסתגל לסביבה החדשה. כיצד ילדים מתמודדים עם המעבר, איך יודעים שלילד קשה וכיצד ניתן לתמוך בו בתהליך זה?

 

נקודות קושי

1.                   אפשרות בחירה- נקודה שיכולה להוות קושי עבור הילד היא ש"אותי אף אחד לא שאל!”. במרבית המקרים, ההורים הם אלו שמחליטים על המעבר לחו"ל, ולילד לא ניתן אפשרות בחירה האם הוא רוצה לעבור או לא. בנוסף, במידה ובסביבה החדשה יש כללי התנהגות שונים, הדבר יוסיף לתחושת העדר השליטה שהילד חווה. תחושת חוסר השליטה בעקבות השינויים הסביבתיים יכולה לערער את בטחונו העצמי ואף ליצור מצבי חרדה. בייחוד לקראת גיל ההתבגרות, ישנה שאיפה לעצמאות ואוטונומיה ורצון לשליטה ואחראיות על חייהם.

2.                   אי ודאות- עם ההחלטה לעבור מסביבה מוכרת לסביבה חדשה, נוצר מימד משמעותי של חוסר ודאות: כיצד יראה המקום החדש? מה הם מנהגי המקום? לכמה זמן נוסעים? ועוד... ילדים עשויים לשאול את ההורים שאלות רבות ברמה המעשית: האם בארץ החדשה הילדים יודעים לשחק כדורסל, עם מי אני אחגוג יום-הולדת, האם יורד שם גשם בקיץ, אלו מקצועות אלמד בבית-ספר, האם יש שם חומוס, במבה ופלאפל ועוד.

3.                   המשכיות- ילדים זקוקים לשגרה ושואבים בטחון מסביבה עקבית ויציבה. המקומות המוכרים והאנשים הקרובים- כל אלו מהווים עבורם עוגנים. עם המעבר לארץ חדשה, נקטעת ההמשכיות ויש צורך להיפרד מהמוכר- הבית, הגן ילדים או הבית-ספר, החברים והמשפחה המורחבת. בהמשך, הם יצטרכו להסתגל לסביבת מגורים ומסגרת לימודים חדשה, ליצור מחדש חברויות ואף ללמוד שפה חדשה ולהתרגל לתרבות אחרת.

 

כיצד יודעים שלילד קשה?

סביב תקופת המעבר, חשוב שההורים ישמרו על ערנות, וישימו לב האם הילד מגלה סימני מצוקה. כמו כן, חשוב לדעת להבחין בין התנהגות שהיא נורמטיבית ובין התנהגויות המצביעות על מצוקה. שימו לב גם האם התופעה נמשכת לאורך זמן או חולפת לאחר תקופה קצרה.

בתקופה זו יתכנו תופעות התנהגותיות כגון התפרצויות בכי, כעס ותוקפנות, או לחילופין  הסתגרות, מופנמות וביישנות. הביטויים הרגשיים החריפים יותר עלולים להיות חרדה או דכאון. יתכן גם שהילד יגיב בנסיגה התפתחותית- חזרה להרטבת לילה, תלות מוגברת בהורים ועוד. התופעות הסומטיות הנפוצות כוללות כאבי בטן, כאבי ראש, עייפות, שינויים בהרגלי האכילה או השינה  ועוד. מבחינה קוגניטיבית יתכנו קשיי ריכוז, מחשבות שליליות על הסביבה החדשה ואידאליזציה של הסביבה בארץ.

 

כיצד לתמוך בילד בתהליך ההתאקלמות?

ילדים שונים יגיבו אחרת למצב של מעבר. זה תלוי באישיות הילד- תכונות כגון גמישות, יצירתיות ובטחון עצמי יכולות לסייע בטיב ההתקשרות עם ההורים ובניסיון חיים שצבר. ילדים אשר בשנה הראשונה לחייהם חוו קשר מוגן ובטוח עם ההורים, יוכלו יותר בקלות לפתח עצמאות, להיפרד מההורים ולצאת לחקור את הסביבה וליצור קשרים עם אנשים חדשים. כמו כן, ילד שהתנסה בעברו במעבר דירה  או מסגרות חינוכיות, יוכל כעת לגייס לעזרתו את הניסיון שצבר.

בנוסף, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות על מנת לתמוך בהתאקלמות טובה לסביבה החדשה:

1.                   שותפות בהחלטה- חשוב לשתף את הילדים בתהליך ובשיקולים שהובילו להחלטה לעבור וכמו כן לתת להם שליטה ויכולת בחירה בהיבטים מסוימים הקשורים למעבר- לדוגמה, כיצד לעצב את החדר החדש שלהם.

2.                   הכנה למעבר וצמצום האי ודאות- יש להכין מראש את הילד למעבר ולספק כמה שיותר מידע על מקום המגורים החדש, על מנת שלא ירגיש שהוא הולך אל "הלא נודע”. אפשר יחד לפתוח את האטלס ולהסתכל במפה או להיכנס לאינטרנט, לראות תמונות ולקרוא על מנהגי המקום. חשוב להזכיר גם את היתרונות וגם את האתגרים הצפויים. כחלק מההכנה למעבר אפשר גם להתחיל ללמוד יחד את השפה החדשה.

3.                   שמירה על המשכיות- במידת האפשר, נסו לשמור על המשכיותם של דברים מוכרים: תנו לילד לארוז את הצעצועים האהובים עליו, הסבירו לו שיוכל לשמור על קשר עם חברים ומשפחה מורחבת באמצעות הטלפון והאינטרנט, אם בארץ אהב ללכת לחוג קרטה תוכלו לרשום אותו גם בחו"ל, להמשיך גם בחו"ל לחגוג את החגים ועוד.

4.                   ההורים כעוגן- כשכל הסביבה משתנה, ההורים נשארים העוגן המרכזי. לכן, חשוב לשים לב ליחסים ולתקשורת בין ההורים ובין ההורים ולילדים. היחס שלכם למעבר גם משמעותי- האם אתה לחוצים ודואגים מהעתיד, או רואים במעבר אתגר שהוא הזדמנות לצמיחה ומתרגשים מהאפשרות להכיר מקומות ואנשים חדשים?

5.                   לדבר על רגשות- חשוב ליזום שיחות כנות עם הילדים, לשתף בתחושות שלכם ולעודד אותם להביע רגשות- פחדים, כעס, שמחה ועוד.

6.                   טקסי פרדה- אפשר לארגן מסיבת פרדה מהמשפחה ומהחברים, להכין אלבום תמונות למזכרת ועוד.

7.                   יחסי אמון- חשוב שהילד ירגיש שיכול לפנות אליכם ולקבל תמיכה כאשר הוא זקוק לה. הימנעו מלהגיב בכעס או בענישה לשינויים התנהגותיים של הילד. במקביל, חשוב שאתם תתנו בילד אמון שהוא מסוגל להתמודד עם המעבר בצורה טובה.