לבעלי החיים יש תפקיד חשוב בחייהם של הילדים, ולמוות שלהם יכולה להיות השפעה משמעותית עליהם. האם לארגן לוויה לבעל החיים שהלך לעולמו? מתי להביא בעל חיים חדש במקומו? ומה עושים אם הילד פגע בבעל החיים?

ד"ר עדנה כצנלסון מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית ובהדרכת הורים בשורת טיפים להורים:

 

אחד הדברים החשובים ביותר בחייהם של הילדים שלנו הם בעלי החיים שאנו מגדלים בבית. בין אם מדובר באוגר החי בכלוב, בחתול החי את חייו בבית או בכלב איתו יורדים לטיול 2-3 פעמים ביום, לנוכחותם של בעלי החיים ישנה השפעה טובה על הילדים. בהתאם להתמודדות עם מוות בעל החיים ישנה השפעה לא פשוטה על הילדים.

 

לספר על המוות ולא להסתיר:

"ילדים נקשרים לבעל החיים כי הוא זמין עבורם יותר מההורים", מסבירה ד”ר עדנה כצנלסון מאוניברסיטת תל-אביב, מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית ובהדרכת הורים, מי שאמונה על הייעוץ המקצועי לספר הילדים "כוכב של סבתא". "בנוסף, בעל החיים נותן אפשרות לביטוי רגשי קל יותר, מאחר ועיקר האינטראקציה של הילד עם בעל החיים היא רגשית, והילדים מאוד זקוקים לזה. בנוסף, חלק גדול מהתקשורת בין בעל החיים לבין הילד מבוססת על מגע, אלמנט החשוב לא פחות עבור הילד. ולבסוף, בניגוד להורים, בעל החיים איננו ביקורתי, חוויה שהילד לא תמיד רוצה לקבל אותה".

מאחר ולילדים יש קשר משמעותי עם בעל החיים, ההתמודדות עם המוות שלו מחייבת את ההורים להיערך בהתאם. הדבר הראשון, מסבירה ד"ר כצנלסון, הוא לספר לילד על המוות. למרות הקושי הכרוך בכך, המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים וככל שהילד לומר לקבל את העובדה הזו ולהבין אותה, הוא גדל באופן בריא ומאוזן יותר. אם תסתירו את המידע אתם עשויים להחליש את הילד.

מכאן חשוב לדעת איך לספר לילד על מוות של כלב או כל בעל חיים אחר שגידלנו בבית. האפשרות הראשונה היא הוא לדבר בשפה ברורה ופשוטה – לומר שהכלב מת. אם הילד מסביר את השינוי כאילו בעל החיים הלך למקום אחר בשמיים, אפשר לתת לו לחיות עם ההסבר הזה, מבלי לקבל אותו אך מבלי לסתור אותו.

בנוסף, אפשר להסביר לילד כי מוות הוא מצב שאין בו חיים, מצב בו בעל החיים אינו מרגיש, אינו משחק, אינו רץ, אינו צמא, אינו רעב וגם לא כואב לו יותר. אם מדובר בילד בן שנתיים-שלוש אפשר לתת לו הסבר המבוסס על עולם הטבע, אומרת ד"ר כצנלסון. "להסביר שזה כמו פרח שנבל או עץ שנשבר. דרך המושגים של עולם הטבע אפשר להסביר לילד את ההבדל בין חיים ומוות ואת העובדה שהמוות הוא לא הפיך".

 

לדבר על הרגשות ועל הזיכרונות:

לאחר השיחה הראשונית אפשר לתת מקום של כבוד לבעל החיים שאיננו עוד. אם יש תמונה שלו, אפשר לשים אותה במקום בולט בחדרו של הילד או במקום ציבורי בבית, כמו דלת המקרר במטבח.

חשוב לדבר על בעל החיים, על הזיכרונות שיש לנו ממנו, בשיחה אישית עם הילד ואף בשיחה משפחתית. שיחה כזו תיתן מקום של כבוד לרגשות ולזיכרונות, תאפשר מקום לעצב אך גם לזיכרונות השמחים.

אם אתם רואים שהילד עצוב או מכונס בעצמו, חשוב להיות אתו, לדבר אתו על הרגשות, לספר לו מה אתם מרגישים. "אם המצב הרגשי הקשה של הילד נמשך לאורך זמן והילד לא מתפקד, צריך להתייעץ עם גורם של בריאות הנפש כדי לראות איך אפשר לעזור לו".

אחד הדברים שיכולים לקרות הוא שהילד ירגיש אשמה, במיוחד אם הוא פגע בבעל החיים. "במידה ובעל החיים לא מת בגלל הילד, חשוב להסביר את זה, להסביר שהילד טיפל בו יפה ושהמוות אינו קשור לזה". אם הילד פגע בבעל החיים, במיוחד אם הוא קטן, להשתמש בגיל של הילד כדי לומר לו שהוא לא מבין בגלל שהוא קטן כמה זה מסוכן לעשות את מה שהוא עשה, ולפעמים אנו לומדים רק מניסיון כואב. אם בעל החיים נהנה בחברתו, להזכיר שהיו להם הרבה רגעים טובים ביחד במהלך השיחה".

 

הילד לא חייב לבוא ללוויה:

אם אתם מתכננים לוויה לבעל החיים, לא בטוח שהילד שלכם צריך להיות אתכם. "פעמים רבות זה צעד שההורה עושה לבדו", אומרת ד"ר כצנלסון. "לילדים צעירים, עד גיל 7-8, זו חוויה רגשית קשה. עם זאת, אפשר לספר לילד על הלוויה, לספר לו מה עשינו ושהיינו עצובים. זה חשוב, כדי לתת לילד את התחושה שכיבדנו את בעל החיים ולא זרקנו אותו. אפשר לקחת את הילד לראות את המקום בו הוא נקבר. אם הילד רוצה, הוא יכול לצייר ציור או להביא פרח שאפשר לשים על הקבר".

אם הילד גדול יותר אפשר להציע לו לבוא ללוויה של בעל החיים, אך חשוב לא ללחוץ עליו אלא להבהיר לו כי הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ושכל החלטה תהיה מקובלת. חשוב גם להסביר לו שמותר לו לשנות את דעתו.

 

לא למהר להביא בעל חיים חדש:

אם אתם רוצים להביא בעל חיים חדש הביתה, ד"ר כצנלסון ממליצה לחכות עם זה. "אם בעל החיים מת אתמול בערב, זה לא נכון להביא בעל חיים אחר למחרת. אני חושבת שצריך זמן להתאבל ולהיות עצובים. זה גם עוזר ללמד את הילד התמודדות עם אבל, להבין שאין מי שימלא את מקומו של מי שמת.

"כאשר מביאים בעל חיים חדש אפשר להגיד שהוא לא במקום בעל החיים שהיה, שהוא עדיין אתנו בזיכרונות שלנו. להסביר שהבאנו אותו הביתה כי חשוב לנו שיהיה בעל חיים".

 

לדבר על הנושא לאחר זמן רב:

שיחה עם בעל החיים היא שלב חשוב בהתמודדות עם מוות או התמודדות עם אובדן של בעל החיים. שיחה על בעל החיים שמת יכולה להיות גם זמן רב לאחר המוות בפועל. "כאשר מסתכלים על אלבום משפחתי ביחד ורואים תמונה של בעל החיים, גם אם עבר זמן רב מאז המוות, אפשר להזכיר אותו", אומרת ד"ר כצנלסון. "לא באופן אובססיבי אבל לא להתעלם".

 

אפשר לעזור לילד:

חויה של אובדן עבור הילד יכולה להיות קשה, גם אם מדובר באובדן של בעל חיים, שעבורנו המבוגרים אינה קשה כמו אובדן של הורים, אובדן של סבא וסבתא או התמודדות עם מוות באופן כללי. עם זאת, במידה ונשכיל להתייחס בכבוד להתמודדות עם אובדן בעל החיים שהילד שלנו עובר, נוכל לעזור לו לצלוח אותה בקלות.

 
ד"ר עדנה כצנלסון מומחית בפסיכולוגיה קלינית, חינוכית והתפתחותית ובהדרכת הורים והיועצת המקצועית של ספר הילדים ה"כוכב של סבתא" המסייע להתמודדות הקטנטנים עם אובדן ושרווחיו תרומה לילדים בסיכון
לפרטים: www.savtastar.co.il