ליל הסדר הוא במקור ערב משפחתי מסורתי שמטרתו חיבור לשורשים, לזהות ולשייכות. מעטים האנשים שיאמרו שערב החג הוא ערב של הנאה ובילוי, יותר מדויק להגדיר את הערב ככניסה לגוב האריות. אז אם אתם כבר הולכים, מה אתם יכולים לעשות על-מנת להפיק את מרב התועלת וההנאה מליל-הסדר?

מאת: יעל לב-אור מאמנת זוגית ומשפחתית, מעבירה סדנאות זוגיות

ליל הסדר הוא במקור ערב משפחתי מסורתי שמטרתו חיבור לשורשים, לזהות ולשייכות. הוא ערב חברתי, של בילוי והנאה. מעטים האנשים שיאמרו שערב החג הוא ערב של הנאה ובילוי, יותר מדויק להגדיר את הערב ככניסה לגוב האריות. למרות המתח, הלחץ, האינטריגות ועוד שיש סביב החג, שמגיע לשיאו בליל הסדר עצמו, רוב האנשים לא מוכנים לוותר על  הערב הזה. אז אם אתם כבר הולכים, מה אתם יכולים לעשות על-מנת להפיק את מרב התועלת וההנאה מליל-הסדר?

 

כיצד גורמים לילדים לשבת יפה ליד השולחן עד "שולחן ערוך"?

יש הרבה משפחות שמנהלות את הסדר כהלכתו כך שלוקח הרבה זמן עד שמגיעים לארוחה. ואם עוד מתחילים את הסדר מאוחר (אחרי שמונה) לילדים קשה להחזיק מעמד. הילדים רגילים לאכול מוקדם יותר והם כבר עייפים. אם אתם יודעים שלפני תשע לא תגיעו לארוחה כדאי לתת לילדים משהו קטן לאכול (מעדן, סנדוויץ', צלחת קורנפלקס) בסביבות השעה שבע וכך הם ישבו

שבעים ליד השולחן, אל תיבנו על ה"טעימות", כרפס ומרור רק פותחים את התיאבון.

דבר נוסף שכדאי לעשות זה לתת חיזוקים עם פרסים סמליים למי שיושב יפה. חשוב לתת מספר פרסים לאורך הקראת ההגדה, לרוב הילדים קשה לחכות עד סוף הערב כדי לקבל פרס. זוהי המתנה ממושכת מידי והם אינם מצליחים להתאפק כל-כך הרבה זמן. דוגמא לחיזוקים ופרסים: אפשר לשים מעטפה עם משימה או פרס אחרי כל  שני עמודים ומי שישב יפה עד שהגיעו לעמוד עם המעטפה יקבל פרס קטן. המשימות יכולות להיות חידון על החג בהתאם לגיל הילדים: "מנה את עשר המכות", "מהו השיר הכי מפורסם של פסח?" או משפט מחורז: "אחרי שישבת כל-כך יפה, עצום עיניים וקבל פרס לפה". "מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת" שווה להשקיע בהכנת המעטפות זה עובד כמו "קסם" הילדים יושבים למופת לאורך כל הסדר, וזה מכניס עניין וגיוון לסדר.

 

כיצד להתמודד עם הילדים שלא מצאו את האפיקומן?

מי אמר שצריך להחביא רק אפיקומן אחד? אפשר להחביא אפיקומנים כמספר הילדים!!! אלה שרוצים לעשות את החג כדת וכדין יכולים להחביא את האפיקומן ה"חוקי" כפרס הגדול ועוד כמה קטנים לשאר הילדים.  מי שמוצא אפיקומן יוצא מהמשחק וכך כולם יוצאים בסוף עם מתנה קטנה. כדאי לעודד את הילדים, שמצאו אפיקומן ויצאו מהמשחק, לעזור לילדים היותר קטנים למצוא את הפרס שלהם. אפשר ללמד את הילדים לעשות הסכמים לפני תחילת המשחק כמו מי שמוצא את האפיקומן מבקש מתנה לכולם, כך שבמקום להתחרות אחד בשני הם יעבדו כצוות שצריך למצוא את המטמון שלו. ואפשר, פשוט, לנצל את ההזדמנות ללמד את ילדיכם "להפסיד בכבוד", להתמודד עם הפסד ולהקנות להם טכניקות להרגעה עצמית: "בפעם הבאה אני אנצח", "אולי סבא יסכים לקנות גם לי מתנה", "בשנה שעברה אני מצאתי"...

 

כיצד להתמודד עם אחיינים לא מחונכים?

כמעט בכל משפחה יש את האח או האחות שהילדים שלהם לא מחונכים מספיק לטעמנו, הם בכיינים, מפונקים, לא שמים להם גבולות, הם מקבלים כל מה שהם רוצים, והם שולטים בהורים שלהם. וכשמגיע ליל הסדר ליד השולחן הם מתנהגים מתחת לכל ביקורת, נוגעים בכל המנות שעל השולחן, אוכלים לפני הזמן, קמים ומסתובבים, מדברים בקול כשקוראים את ההגדה. וההורים שלהם לא אומרים כלום. זה מילא, אבל הילדים שלכם נגררים אחריהם, ואז אתם נאלצים להיות "הרעים", "שוטרים" וכל הזמן להעיר לילדים שלכם (זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב מתחילים להעיר גם לאחיינים ואפילו להתעצבן עליהם, מה שיכול להוביל לסכסוך משפחתי). מה לעשות, אתם לא יכולים לחנך את כל העולם גם לא את האחים שלכם. וזה גם לא יעזור לילדים שלכם, לא תוכלי לעצב את הסביבה שיהיה לכם נוח לחנך אותם. היום זה האחיינים שלהם שגוררים אותם, מחר זה הילד "הכי מופרע בכיתה". זאת הזדמנות בשבילכם ללמד אותם, בזמן אמת, משמעת עצמית, בחירת התנהגות, הבחנה בין טוב לרע (לפי עולם המושגים שלכם), בכיתה אתם לא נמצאים איתם. איך מלמדים זאת? משתמשים בשפה פרואטקיבית המייצרת מציאות חיובית ומעבירה מסר של אמון בילדכם. השתמשו משפטים כמו "גם אם זה מפתה לשחק עם האוכל, את מתאפקת", "אני סומכת עליך שאתה יודע איך להתנהג ליד שולחן", "אצלנו בבית יושבים כולם ביחד ליד השולחן". כדאי לא להשתמש במילים כמו "אסור", "לא", "אני לא מרשה" ובטח לא להשתמש במשפטים כמו "איך אתה מתנהג", "אתה ילד לא טוב" למשפטים מסוג זה יש השפעה שלילית על הדימוי העצמי של הילד. מה גם שדיאלוגים מסוג זה רק מחריפים את המצב לרוב גורמים לילדים "לתפוס" את תפקיד הילד "הרע". לכן הקפידו להשתמש במשפטים המגדירים התנהגות רצויה.

 

כיצד להימנע ממריבות וסכסוכים משפחתיים?

יש עשרות סיפורים על משפחות שרבו בחג ולא מדברים שנים וכל זה בגלל שהאבא נעלב מהדוד שצעק על הבן שלו, וכל מיני סאגות מעין אלו. כמו בתחום העסקים שאנשים חותמים על חוזים כדי להגדיר כללי "משחק עסקי" כך כדאי לעשות גם במשפחה. לעשות הסכמים, כשיש הסכמים יש בהירות, יש מסגרת התנהגות המקובלת על כולם והצהרת כוונות. הסכמים יש לעשות לפני החג. השקיעו בזה את הזמן, שבו על כוס קפה, באווירה חיובית וצרו הסכם משפחתי. 

הסכם יכול להראות כך:

1. כל אחד עושה כמיטב יכולתו לעמוד בהסכם

2. מי שמתקשה ליישם את אחד הסעיפים בהסכם יוזם שיחה משותפת שמטרתה הגדרה מחדש של הסעיף

3. כל אחד מעיר רק לילדים שלו. אם ילד מתנהג שלא בהתאם להסכם אומרים להורה שלו וההורה ידאג לקיים את ההסכם

4. באמצע הסדר עושים הפסקה לאפשר לילדים להסתובב

5. לא נוגעים באוכל שבצלחות המרכזיות בידיים.

מן הסתם אם הגעתם למצב שאתם זקוקים להסכם זאת מאחר שאתם מחנכים את ילדיכם ומאמינים בגישות שונות ואין גישה שנכונה או טובה יותר, כל משפחה ומה שמתאים לה ולאופי של ההורים. ובטח כבר יש מתח רב בניכם, שיחת הסכם היא לא הזדמנות לחיסול חשבונות וזמן "להגיד את כל מה שאני חושב" נהפוך-הוא, הגיעו למפגש בגישה ש"שלום במשפחה" הוא הערך הכי חשוב ותעשו הכל כדי להגיע להסכם. זכרו, אתם מודל לחיקוי של ילדיכם, איך שתתנהגו עם בני משפחתכם ילדיכם התנהגו אליכם ואל אחיהם. היו מודל ראוי לחיקוי.

 

 

איך לומר "לא" לחמתך שרוצה שתאכל/י עוד מנה מהכבש שהכינה, מבלי להעליב אותה?

אתם יוצאים למשימה כמעט בלתי אפשרית אז תתכוננו היטב למעמד. האסטרטגיה הטובה ביותר היא אסטרטגיית המחמאות: "אני משאיר מקום לעוגה שלך, אין מצב שאני מוותר על העוגה שלך!" אסטרטגיה נוספת היא החלפת נושא "חנה, איך נגמר בסוף הסיפור עם ועד הבית" תנו לה הזדמנות לקטר והיא תשכח גם מהאוכל. אפשר את אסטרטגית מחמאות עם אסטרטגיית החלפת נושא אז זה נשמע כך "שושנה, אצל מי סידרת את השיער, את חייבת לתת לי את המספר". מי שמעדיף שיצמחו לו שערות על הגב לפני שייתן מחמאה לחמתו אפשר להשתמש באסטרטגיית "לא תודה" בלי הסברים ובלי נימוקים. אל תשאירו מקום למשא ומתן. כשאנו נותנים הסבר מדוע אנו מסרבים הצד השני לרוב ימצא טיעון נגד: א': "לא תודה, כבר אכלתי שתי מנות"  ב': "לא נורא עוד מנה קטנה, לא כל יום חג". א': "לא אני בדיאטה"  ב': "האוכל שלי לא משמין". חיזרו על המשפט כמו מנטרה "לא תודה" והיו אסרטיביים, אצל רוב החמות תצטרכו לחזור עליו מינימום חמש פעמים עד שיוותרו לכם.

 

 

כיצד להתמודד עם כמויות האוכל מבלי לפתוח כפתור במכנסיים בסוף הארוחה?

אל תגיעו מורעבים לארוחה. כשמאד רעבים קשה לשלוט על כמות האוכל. כמו שמומלץ לילדים הקפידו להגיע שבעים לתחילת הסדר, כך שתגיעו לארוחה בתחושה של תחילת הרעב לפי סולם הרעב והשובע. "סוף מעשה במחשבה תחילה" הסתכלו על כל המנות שעל השולחן והגדירו לכם את סדר העדיפות מהטעימה ביותר ועד לפחות טעימה. שימו בצלחת אחת את כל המנות המועדפות שלכם, ואיכלו רק מה שנכנס בצלחת אחת. אם המנות העיקריות מוגשות בנפרד אז בררו מה כל המנות, שלא יהיו לכם הפתעות ואחרי שגמרתם לאכול צלחת דשנה יוציאו מנה של כבש בתנור, שזה המאכל האהוב עליכם במיוחד. גם במנה העיקרית שימו את כל מה שאתם אוהבים בצלחת אחת ואל תמלאו שוב. חוץ מזה עזרו להגיש את האוכל, לפנות ולסדר את הכלים במדיח. כך תשבו פחות ליד השולחן, רחוקים מפיתויים, ותהיו יותר פעילים.

 

כיצד להתמודד עם התחרות של המבשלים על מחמאות הסועדים?

יש משפחות שבהן כל אחת מכינה את המנה שהיא המומחיות שלה. וככלל אישה שמכינה את המנה הכי טובה שלה מצפה למחמאות (האמת שגם גברים). ואז 10 דק' אחרי תחילת הארוחה מתחיל סבב השאלות:  "דני טעמת את הממולאים שלי, מה אתה אומר איך יצא?", "ואת הצלי שאני הכנתי, זה שאתה תמיד מלקק את האצבעות שאני מכינה לך, אכלת. מה לא טעמת? אתה חייב לקחת מנה".  "דני קח אורז, זה נוסח מיוחד, משהו חדש של השף אהרוני. לא יכול להיות שאכלת בדיוק כזה, בטח לא כזה טעים". ועד שלא נותנים מחמאות לכולם לא יוצאים מזה. אז אולי זה לא הכי חינוכי לומר זאת אבל לא חייבים לטעום את כל האוכל בשביל להחמיא, אפשר לומר טעמתי, טעים מאד, גם מבלי לטעום. נכון זה שקר, "שקר לבן" שנאמר מכוונות טובות ששומר על שני הצדדים. זה אינו שקר שמטרתו לתחמן או לפגוע בצד השני.

וחוץ מזה לא חייבים להחמיא, למען האמת אם פעם-פעמים תענו בעדינות תשובות בהכללה:  "אני לא אוכלת בקר", "אני לא אוהבת אוכל מתוק", "אני מעדיפה אורז על תפוחי אדמה" תגבירו את הסיכויים שיפסיקו לשאול אתכם בפעמים הבאות.

 

כיצד להתמודד עם סידור הישיבה?

אתם מגיעים לארוחת החג עם 15 איש ומושיבים אתכם בפינה ליד הקיר כך שאם תרצו ללכת לשירותים באמצע תאלצו להקים 6 אנשים. זה מביך וגם קצת קלסטרופובי. לא רק זה, המארחת היא חסרת טאקט ואם תבקשו ממנה לשבת קרוב היא תפלוט איזו הערה נעלבת ליד כולם. אז מה עושים?! אפשר לנסות לבקש להתחלף עם אחד הילדים או כל אחד שאתם מרגישים נוח איתו. לשאול זה לא מזיק, אולי מישהו יעדיף את זה כי הושיבו אותו באמצע השולחן ומה ששנוא עליו במיוחד זה שכל הארוחה הוא צריך להעביר בין האנשים את המלח, העוף והחסה.

אפשר להתבדח בקול רם שכולם ישמעו דרך הומור על הרצון שלכם להחליף מקום ואז כשכולם שומעים לבקש מהמארחת להחליף מקום. אבל אם בכל זאת אתם לא מסוגלים להגיב מול כולם אז פשוט "תיעלמו" כשכולם מתיישבים... היכנסו לשירותים או רדו לחפש משהו באוטו. אולי זה ישמע לכם קצת לא מתחשב אבל תקשורת נעשית לא רק במילים אל גם במעשים ובהתנהגות. אם אינכם מסוגלים לבקש במילים את מה שטוב לכם בקשו זאת דרך המעשים שלכם.

 

 

הצלחנו לצלוח את ליל הסדר בשלום?

יש עוד ימים לא מעטים של חג וחול המועד בהם צריך להעסיק את הילדים שבחופשה. אתם מוזמנים  להתרשם מפעילויות לפסח ברחבי הארץ.