אנחנו המבוגרים, משנים את הרגלי התזונה שלנו ועוברים אט אט לצרוך אוכל מזין, עשיר בויטמינים, מינרלים וסיבים תזונתיים התורמים לבריאותינו. אנחנו מודעים להשפעתה החיובית של התזונה הבריאה על גופינו, על התפתחותו ועל חיזוקה של המערכת החיסונית בעקבות התזונה הבריאה.

 

ומה עם הילדים? טוב, אז אולי לא נצליח לגרום לילד לתעב פרוסה עם שוקולד ואולי לא נזכה לראות אותו נגעל מצ'יפס, אבל היי, מה אם כן נוכל להפוך את הילד לחובב ירקות מושבע או אפילו לכזה שיעדיף קינואה על פסטה עם קטשופ?

ישנן כמה שיטות ודרכים לגרום לילדים להיפתח לאוכל הבריא אך לפני שנמנה אותן חשוב לזכור: הגישה שלנו, המבוגרים, היא המפתח!  ואני מדברת על גישה חיובית כמובן.

 

אם נפנה אל העניין בגישה של: "אין סיכוי. הילד שלי לעולם לא יאכל קינואה" או "אני מכיר את הילד שלי – הוא אנטי ירקות" או "הם יעדיפו להישאר רעבים ולא לאכול את זה" – אז באמת לא נצליח לשנות את הרגלי התזונה של ילדינו ולא נביא לשינוי המיוחל.

 

במחקר שנערך בבתי ספר יסודיים בלונדון ואשר השתתפו בו מעל 2000 ילדים נבדקה הערכת תזונת הילדים ע"י שאלון. נתגלה כי ילדים ממשפחות שדיווחו שתמיד אכלו ארוחות משפחתיות אכלו בממוצע 125 גרם יותר פירות וירקות ליום בהשוואה לאלו שמשפחותיהם דיווחו שאף פעם לא אכלו ארוחות משפחתיות. בנוסף, ילדים להורים שחתכו להם ו/או איתם את הפירות והירקות אכלו 44 גרם יותר ליום בהשוואה לילדים שהוריהם לא עשו כן.

 

לשתף את הילד בהכנת הארוחה לעבוד איתו יחד במטבח ולתת לו לערבב, ללוש, לקצוץ – כל מה שיגרום לו להרגיש שותף בהשגת התוצר – הארוחה (צהרים/ ארוחת שישי וכדו'). בבתי ספר ברחבי הארץ מתקיימים שיעורי בישול (תוכניות העשרה במסגרת תל"ן ובמסגרות פרטיות) אשר בהם הילדים נחשפים לירקות / פירות / קטניות תוך שהם מכינים מאכל חדש בכל שיעור. ההתנסות החווייתית הזו גורמת לילד להיות מעורב דרך החושים בהכנת המאכל ובכך יוצרת אצלו דחף לטעום את מעשי ידיו להתפאר. כך קורה שילדים שבבית לא מסכימים שחתיכת מלפפון או עגבנייה יבואו במגע עם שאר האוכל בצלחת שלהם טועמים ירקות כמו סלרי, ברוקולי ועוד...

                         

לסדר יחד עם הילד את האוכל בצלחת בצורה מעניינת ומקורית לדוגמא: ארוחת ערב המורכבת מירקות, אבוקדו ופרוסת לחם – ניתן לעצב פרצוף על הצלחת בעזרת מרכיבי הארוחה: המלפפונים ישמשו כעיניים, האבוקדו יהיה האף, העגבנייה תהיה הפה והלחם יונח משני צידי הצלחת כלחיים. ניתן אפילו לספר סיפור המושתת על הצורה שעיצבנו וכל פעם לאכול ירק אחר כחלק מהסיפור.

כשרוצים לגוון את האוכל במזון שהילד טרם הכיר חשוב שנעשה לו את התיווך הזה בעזרת טעמים המוכרים לו על מנת שירצה לטעום. למשל אפשר לומר לילדים שהקינואה דומה מאוד לפתיתים במראה (עיגולים קטנים) וגם את הטעם שלה הם בטוח יאהבו. דוגמא נוספת לשימוש בטעמים מוכרים היא כאשר משלבים בצלחת גם את האורז הלבן המוכר לילדים וגם אורז מלא. לא זה לצד זה אלא שניהם יחד בתבשיל אחד.

 

אם הילדים יבינו שזוהי ארוחת הצהרים היום, אם הילדים יראו שאנחנו אוכלים את האוכל הזה ואף נהנים ממנו – גם הם יצטרפו לחגיגה. גם אם זה לא יקרה בפעם הראשונה (בכל זאת, לוקח זמן להתרגל לשינויים) זה יקרה בסופו של דבר. אל לנו להתייאש. חשוב שנהיה עקביים. אחרי הכול מדובר בבריאות ילדינו…

 

הכותבת: רויטל אדמוני –מפתחת שיטה חדשה שמלמדת ילדים לא לפחד מאוכל בריא כשמטרתה  לגרום לילדים להכיר ולהעדיף מזון בריא .

השיטה אושרה ע"י משרד החינוך והיא נלמדת בעשרות בתי ספר בארץ.