נמצא שככל שהורים מדברים יותר על דיאטה עם ילדיהם – כך יסבלו הילדים  יותר מעודף משקל, תוצאה הפוכה מהמצופה! תופעה זו מחזקת עמדת מומחים רבים, הרואים חשיבות רבה בצורך להמיר את "שפת הדיאטה" ב "שפת אכילה" אחרת.

מאת: איילת קלטר, מייסדת ומנהלת מרכז "שפת האכילה"   מטפלת בהשמנה והתנהגויות אכילה בעלת תואר בביוכימיה ותזונה בשילוב עם בית הספר לעבודה סוציאלית.

 היא ישבה והביטה בי בעיניים כבויות. התרמיל הצהוב כמו שימש מחיצה בינה  לביני. היא עייפה. נמאס לה מהעיסוק באוכל, בדיאטות ובמשקל. היא רק בת 18  ומאחוריה היסטוריה ארוכה של דיאטות מדיאטות שונות. מגיל שש היא רצה (בלוויית אמה המסורה) מחדר כושר לדיאטנית לשומרי משקל... כל הזמן היא לא בסדר מספיק. רק עוד שני קילוגרמים והיא תהיה מדהימה. היא מציצה לרגע מבין חרכי עיניה הדומעות ומתפרצת: “שאמא שלי תתעסק בגוף שלה. אם היא רוצה לרעוב כל היום כדי להיות רזה, זאת בחירה שלה. אני לא יכולה לסבול את המעקב שלה וההטפות הבלתי־פוסקות. היא לא מבינה שככל שהיא נדחפת לי לצלחת אני אוכלת יותר? היא לא מבינה שאני עושה לה דווקא? ובכלל, העובדה שהיא שונאת את הגוף שלה לא מחייבת אותי לסבול כמוה. נמאס לי לחיות בתחושה שאני לא מספיק טובה עבורה.”

ואז היא סיפרה לי על הדיאטה הראשונה שלה: “עד היום אני זוכרת אותה. לא הייתי שמנה. סתם ילדה בכיתה א עם בטן קטנה. אבל היא הייתה בהיסטריה... אוי ואבוי שהבת שלה לא תייצג אותה כראוי, שלא תהיה רזה כמו שהיא רצתה שאהיה או כמו שהיא רצתה להיות בעצמה. ותראי אותי היום...” סיימה בתסכול גדול.

(מיכל, בת 18 , המכנה את עצמה “קורבן של היסטריית הרזון”)

(מתוך הספר כולנו אנשים אמיתיים- דיאטה כישלון המצליח ביותר בעידן המודרני, מאת איילת קלטר, הוצאת רימונים)

 

והנה החגים בפתח ועימם הארוחות המשפחתיות מרובות המנות ועתירות הקלוריות. בחברה רודפת רזון, השיח סביב השולחן נסוב לרוב, על החישוב הקלורי, צירופי מזון ושלל טיפים כיצד לצלוח את החג "בשלום".

הילדים השותפים לשמחת החג, נחשפים לדיון- גם אם באופן פאסיבי וכבכל מידע, גם לדיון הנוגע לדימוי הגוף, בעידן רודף רזון - השלכות מהותיות...

 

תפקיד ההורה המהווה מלכתחילה משימה מאתגרת, מלווה כיום (בין היתר)  בתחושות  בלבול פחד ורגשות אשם בהקשר לתזונת הילד. האתגר ההורי  אינו נסוב  רק סביב זמינות ואיכות המזון, אלא גם בעניין האוכל ועצם האכילה. זו מערכת יחסים בסיסית, קיומית ורווית משמעות שראשיתה מרגע הולדת הילד והמשכה לאורך כל מעגל החיים. דיאלוג האכילה הזה הוא בעל השפעה על תהליך הגדילה,  דימוי הגוף של הילד, ההערכה העצמית וההתפתחות הרגשית שלו.

 

במאמר שהתפרסם ב 30.6.13 בעיתון הרפואי jama pediatric  וצוטט גם ב"ניו יורק טיימס", נמצא שככל שהורים מדברים יותר על דיאטה עם ילדיהם – כך יסבלו הילדים  יותר מעודף משקל, תוצאה הפוכה מהמצופה!

תופעה זו מחזקת עמדת מומחים רבים, הרואים חשיבות רבה בצורך להמיר את "שפת הדיאטה" ב "שפת אכילה" אחרת. שפה המקנה כלים לאכילה אינטואיטיבית וקשובה לצרכיו הטבעיים  של הילד לרעב ושובע ונמנעת מההטפה לדיאטה ספירת קלוריות ושימוש באוכל כאמצעי חינוכי ובעיקר נמנעת מכניסה לצלחת של הילד ומנסיון לשלוט באכילה שלו..

"עונת החגים" מהווה הזדמנות לשינוי דפוסי החשיבה וההתנהלות, למטרת הקניית הרגלי אכילה בריאים שבבסיסם ההבנה שילד שנולד רזה, אינו בר השוואה למי שמבנהו הטבעי מלא או מאסיבי יותר! הבנה וקבלה עצמית זו, תסייע לטפח ילדים הקשובים לצורכי הגוף ובעלי דימוי עצמי גבוה, המבוסס על ההבנה שקיימת שונות טבעית במשקל ובמראה והיא לגמרי לגיטימית .

כתוצאה מכך עולות השאלות - איך נבנה דיאלוג אכילה בריא בין ההורה לילד? מה הם גבולות האכילה, ביחס למשקל הילד? האם להתערב ואיך?

 

להלן שאלות מספר הנחיות יישומיות, הניתנות ל"תרגול" כבר ב"עונת החגים": עלינו כהורים :

 

א.                   להבין שאנחנו מהווים  מודל חיקוי עבוד ילדינו: ולכן עלינו  להקפיד על תזונה בריאה מגוונת ומשוחררת מאיסורים והפחדות.  להימנע מדיאטות על כל "תחפושותיהן". ומהערות הקשורות למשקל וצורת הגוף שלנו ושל ילדנו.

 

ב.                   לשלב חיים פעילים כערך משפחתי. בחופשת החג ובכלל - לא מתוך רצון לרדת במשקל אלא כחלק בלתי נפרד מחיים בריאים והווי משפחתי משותף. אין כחופשת החג להתחיל בפעילות זו!

 

ג.                    ליצור סביבה שתקל על הבחירות הבריאות של ילדינו:זמינות מגוון מזונות טעימים ובריאים בשולחן החג ובבית. יצירת מסגרת קבועה של אכילה משפחתית משותפת ומהנה המכבדת את  האוטוריטה הפרטית של הילד - לא להיכנס לו ל"צלחת" !

 

ד.                   להיות מודל בריא  ולאכול מתוך הקשבה לאותות הגוף לרעב ושובע ולאפשר את יכולת ההקשבה לאותות הבריאים של הגוף והבחירה החופשית. הגוף הזה  כבר יגיד לכם מה לאכול וכמה!!!

 

ה.                  לייצר סביבה תומכת רגשית ומעודדת שיח, בתא המשפחתי ובכלל. להיות לאוזן קשבת ולא ביקורתית/שיפוטית, כאשר הילד משתף בחוויות שלו בכלל ובנושא המשקל בפרט. לנסות לדלות מתוך השיח עם הילד מה מעסיק אותו באמת בכל הנוגע למשקלו.

 

ו.                     להתמקד ב wellbeing של הילד ולא במשקל גופו. להימנע משקילת הילד או שילובו בקבוצות הרזיה למיניהן. לבטוח בקודים שלו לרעב ושובע, לבטוח בהם ולהיענות להם.

 

ז.                    לסייע לילד לפתח זהות עצמית שאינה נשענת על מראהו. לפתח בבית לגיטימציה מלאה לילד באשר הוא ללא קשר למראהו. לצאת נגד מדיניות הרזון החברתית, להציגה במערומיה ובנכשלותה ולנסות שלא להיות חלק מהמרדף אחר הפנטזיה אותו היא מעודדת.

 

ח.                  החשוב ביותר - להעניק אהבה ללא תנאי - כזו שתאפשר לילד להרגיש הכי אמיתי במלא מובן המילה.

 

והחשוב ביותר – המרת "שפת הדיאטה" ל"שפת האכילה האינטואיטיבית –הקשובה". פנו לסיוע מקצועי שיוכל להנחות אתכם, התואם את תפיסת עולמכם בכל הנוגע לדימוי הגוף וחזונכם אודות בריאותו הפיזית והנפשית של ילדכם.

 

בהצלחה...שנה טובה

* הכותבת מעבירה סדנת הורים ומחנכים: דיאטה – החלום ושברו כיצד לגדל ילדים בריאים בעולם רודף רזון. לפרטים לחצו כאן.