בעלי חיים יכולים לסייע לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז, והם אף מהווים עבורם אובייקט להזדהות: הם קטנים, נמוכים ורואים את העולם מלמטה; הם תלויים בדמויות מבוגרות חיצוניות לצרכים בסיסיים יומיומיים כמו: אוכל, מים, מגע ותשומת לב; הם לרוב אימפולסיביים, קשובים לאינסטינקטים שלהם, ומתקשים לעכב תגובות.

 

בטיפול באמצעות בעלי חיים נוצר קשר בין המטופל לחיה – קשר המכיל קבלה, נתינה ואהבה ללא תנאי, שיפוט, ביקורת או דעה קדומה. לא משנה כיצד הילד נראה, מדבר או מתנהג – בעל החיים יאהב אותו, ישמח לקראתו ולא ישמור לו טינה, כפי שעושים הילדים והמבוגרים הסובבים אותו.

אצל כל בני האדם קיים צורך פסיכולוגי הנחוץ להתפתחות רגשית בריאה – ההרגשה שאנחנו לא לבד ויש מי שמבין אותנו או דומה לנו. באמצעות טיפול בבעלי חיים ההזדהות של הילד או בן הנוער המטופל יכולה להיות אפילו מול אוגר או גרביל מהירים, שנעים ממקום למקום תוך שניות בודדות בכל רגע. 

 

על פי נתונים סטטיסטיים, 10-5 אחוזים מהתלמידים סובלים מהפרעות קשב וריכוז. ההפרעה מתפתחת בחמש השנים הראשונות של החיים ואינה עוברת לעולם. הפרעות קשב וריכוז נחלקות לשלושה מרכיבים עיקריים: ליקוי קשב (קושי להתרכז לאורך זמן), היפראקטיביות (פעילות ותזוזתיות יתרה), ואימפולסיביות (קושי שליטה בדחפים וחוסר בדחיית סיפוקים). כיום החברה דורשת מצוינות והצלחה מכולם, והדבר יוצר לחץ בקרב כל הילדים, ועל אחת כמה וכמה בקרב ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז.

 

הדינאמיקה הנוצרת בין חברי המשולש מטפל-חיה-מטופל מאפשרת התפתחות קשר של אמון המעניק ביטחון והכלה. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, חשים לעיתים קרובות חסרי אונים ובעלי החיים ניצבים מולם כמראה. כך למשל, במידה והילד חסר ביטחון או עובר מדבר לדבר במהירות ומולו כלב שמחכה לפקודה או לאילוף, הכלב יושפע מהתנהגותו. כאן אנו עובדים על ביטחון עצמי, מתן זמן לכלב לבצע את הפקודה, הצבת גבולות, תחושת הצלחה ועוד. 

 

לטיפול בעזרת בעלי חיים מגוון רחב של מטרות טיפול כמו: קנאה בין אחים, חרדות, בעיות קשב וריכוז, ליקוי למידה, בעיות חברתיות, התמודדות עם גירושי הורים, קשיים בגילאי ההתבגרות, התמודדות עם מחלה של המטופל או בן משפחה, אוטיזם, לקויות מוטוריות ועד עיבוד אבל וטראומה. 

קל יותר לעבוד עם תרגול, שניתן לראות בו תוצאות מידיות (הכלב הקשיב/לא הקשיב לפקודות). בעל החיים נמצא כמעין מתווך בין המטפלים ואנשי המקצוע למטופלים. בנוסף על כך, כשהמטופל יודע שבעל החיים שמח לקראתו, מחכה לו שיבוא ושהוא זה שמטפל בו (בזכותו יקבל בעל החיים מים טריים או אוכל), המטופל הופך ישירות ממטופל למטפל. למעשה, הוא זה שמטפל במישהו אחר שבלעדיו היה חסר אונים והוא זקוק לו. ערך זה נותן למטופל אחריות, ובכך מעלה את הביטחון העצמי.

 

באמצעות טיפול בבעלי החיים מתרגלים, בין היתר, מיומנויות חברתיות, הבעת רגשות ואמפתיה, התחשבות באחר, לקיחת אחריות, ואף אימון הדרגתי על הגדלת טווח הריכוז באמצעות ליטוף של חיה מסוימת כל פעם מעט יותר זמן. ועוד. באמצעות טיפול ייחודי זה משליכים סיטואציות מחיי היום יום על התנהגותם של בעלי החיים, כאשר המטופלים מוצאים בעצמם פתרונות עקיפים ל"בעיה" שהם ראו אצל בעלי החיים, ומאוחר יותר הם מצליחים לתת פתרונות שיעזרו לעצמם. כך למעשה, מקבלים המטופלים  תחושות הצלחה רבות מבעלי החיים, הדימוי העצמי שלהם גדל, ויכולתם להאמין בעצמם וביכולותיהם גורמות להם להיות פנויים רגשית לעסוק במשימות מאתגרות יותר.

 

היתרון של בעלי החיים בטיפול בילדים בעלי בעיות קשב וריכוז הוא גדול. זאת משום שרוב הילדים אוהבים בעלי חיים, וכך גדלה המוטיבציה שלהם. הם מצליחים להתרכז בהם ולהתעסק איתם זמן רב יותר, ובכך מסייעים בעלי החיים באופן עקיף לתחושת ההצלחה של הילדים. 

כך למשל, כאשר "נתתי פקודות בצורה טובה לכלב והוא הקשיב לי", "הארנב ישב עליי ברוגע ונתן לי ללטף אותו", "הצלחתי להוציא חיה מהכלוב מבלי שתשתולל", "החיה סומכת עליי שאטפל בה", ועוד. תחושה זו חשובה מאוד בעיקר לילדים החווים לעיתים שאינם שווים מול שאר הילדים שמצליחים לשבת בכיתה, להקשיב וללמוד. הרגשת השוני לעומת הילדים האחרים עלולה ליצור דימוי עצמי נמוך, תסכול, רגשות אשמה, בדידות וחשש מהתנסות חדשה.

 

לסיכום, הקשר בין הילד לבין בעל החיים משפר את יכולות הילד, ובמיוחד ילדים המתמודדים עם בעיות קשב וריכוז. הילד מרגיש כי הוא מטפל ועוזר לחיה, ואינו מבחין כי היא זו שבעצם "מטפלת" בו וגורמת לשיפור הדימוי והביטחון העצמי שלו, מגבירה את תחושת הרוגע ומאפשרת לו לשחרר רגשות. באמצעות בעלי חיים אפשר לפתח יכולת לאמפתיה, לשפר יחסים חברתיים, ללמוד לשתף פעולה, לקבל אחריות, להכיר את תחושת הנתינה, לספר, להקשיב לאחר, למצוא פתרונות, לחוש תחושת הצלחה, להרגיש בעלי ביטחון עצמי, ובין היתר להצליח להתמקד ולהתרכז בדבר מסוים לאורך זמן.

מעבר לכך, ילדים בדרך כלל אוהבים בעלי חיים, ולכן יסכימו לבוא "לטפל ולהאכיל" את החיות גם אם מתנגדים לקבל טיפול באופן רשמי. כמובן שלכל מטופל תוכנית טיפולית שונה המותאמת לו באופן ייחודי, כאשר באחריות המטפל לכוון ולהגיע דרך בעלי החיים לאותם המקומות בהם הטיפול מתמקד, לפתוח ולגרום למטופל לחשוב, להגיע לפתרונות, להשפיע על אווירה רגועה ושלווה, וכמובן לתת למטופל תחושת אמון, ביטחון והצלחה.