במקביל לתחושה הכללית של עליה במעשי האלימות והפגיעה בבטחון האישי של כל אחד מאיתנו, סקר שבוצע על ידי פרופ' עמוס רולידר, ראש המחלקה למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית כנרת וד"ר מירן בוניאל-נסים מאוניברסיטת חיפה ומכללת כנרת, מראה עלייה מדאיגה באחוז הילדים החווים הצקה ומעשי בריונות. הסקר נעשה באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה במהלך חודש פברואר האחרון, על פני מדגם ארצי מייצג של 305 ילדים בכיתות ז'-ח' מהמגזר היהודי.

 

 

 78% מהילדים שהשתתפו בסקר- חווים הצקה ובריונות מסוגים שונים ובתכיפות שונה. 29%  מבין הקורבנות להצקה ובריונות סופגים גם בריונות פיזית (כמו מכות, דחיפות, בעיטות), גם בריונות מילולית ומניעתית (כמו קללות, חרמות, לעג, דחייה) וגם בריונות מקוונת הבאה לידי ביטוי באמצעות הכלים הטכנולוגיים (באינטרנט ובמכשירי הפלאפונים החכמים).  

 

 

בבחינה של סוגי הבריונות וההצקה אליהם נחשפים הילדים, בריונות מילולית כמו צחוק ולעג הינה השכיחה ביותר מבין סוגי הבריונות, וכן נפוצה יותר בקרב בנים. כ – 54% מהילדים דיווחו שהיו קורבנות לבריונות מילולית, כאשר כ – 9% ציינו שחווים הצקה שכזו כפעם-פעמיים בשבוע, וכ – 14% חווים זאת כפעם-פעמיים בחודש. נתון דומה נראה ביחס לילדים החווים קללות. כ – 55% חוו זאת, כאשר כ – 9% חווים קללות על בסיס יומי, וכ – 11% קורבנות לבריונות זו כפעם פעמיים בשבוע או פעם-פעמיים בחודש. 

 

נתונים מדאיגים עלו גם לאור בריונות פיזית אותם חווים הילדים. נראה כי רמת המוגנות של הילדים בבתי-הספר אינה גבוהה לאור הממצא המראה ש - 37% מבין הילדים חוו מכות, בעיטות ודחיפות, וכ – 10% הינם קורבנות לבריונות פיזית כפעם-פעמיים בחודש. 30% מבין הילדים דיווחו על חווית צביטות, 22% היוו יעד לזריקת חפצים. בריונות פיזית באה לידי ביטוי גם בגניבת רכוש פרטי, ואכן 26% היוו קורבנות להתנהגות זו. 

 

נתונים אלו מתארים תמונה עגומה המתארת את סבלם של הילדים החווים קורבנות במרחבים האמורים להיות מוגנים ובטוחים עבורם – בית-הספר וסביבתו. 

בעוד סוגי הבריונות הפיזית והמילולית הינן ישירות ונפוצות יותר אצל בנים, ישנה הבריונות העקיפה השכיחה יותר בקרב בנות; 34% דיווחו על קורבנות לדחייה משיתוף ו- 135 על חרמות. 

לאור ממדי התופעה נראה כי המאמצים אשר נעשים למיגור התופעה כושלים בצמצומה ומותירים את הילדים פגיעים. גם מערכת החינוך וההורים חשים שהתופעה רק מתרחבת לאפיקים חדשים ומשתכללת (כמו במרחב הווירטואלי) ומותירה אותם חסרי אונים. 

בריונות והצקה באמצעות מרחבים ווירטואליים :

בדיקה של הבריונות הווירטואלית מראה ש – 22% מבין הילדים מהווים קורבנות לקללות, לצחוק וללעג באמצעות האינטרנט או פלאפונים חכמים. 18% חווים דחייה משיתוף בקבוצה ווירטואלית כמו בפייסבוק או בוואטסאפ ו- 17% היוו קורבנות של צילום ללא רשות והפצת תמונות. 

 

למרות שנראה כי הבריונות המקוונת שכיחה פחות (37%) לעומת הבריונות המתקיימת במרחב הפיזי של התלמידים (62%), חשוב לציין שנמצא בסקר הנוכחי שילדים החווים בריונות במרחב הפיזי על סוגיה, חווים יותר בריונות במרחב הווירטואלי. כך בעצם מועצת חוויית הקורבנות שלהם ומתפרשת ליותר מרחבים ואופנים. אם נתייחס לכך שלא כאל השכיחות הכללית באוכלוסייה, אלא על החוויה של הילד אשר כעת חווה את הבריונות בעוד דרך – נבין כי העוצמה הפכה גדולה הרבה יותר והרסנית. 

עוד נמצא שיותר ילדים המהווים קורבנות במרחב הפיזי מוצאים דרכם לפנייה לעזרה לעומת אלו החווים זאת במרחב הווירטואלי. מכאן שהבריונות המקוונת מותירה את הילדים ללא כלים להתמודדות ובתחושת בלבול אל מי הם יכולים לפנות לקבלת עזרה. 

כך למשל השוואה בין תגובות החווים בריונות במרחב הפיזי לעומת המרחב הווירטואלי מראה כמה הבדלים מעניינים: כאשר הבריונות מתקיימת במרחב הפיזי 55% יאמרו למציק להפסיק, בעוד שכאשר הבריונות מקוונת, רק 33% יאמרו למציק להפסיק. כמו כן, 62% מאלו שדווחו על בריונות במרחב הפיזי ציינו שיתרחקו מהמציק, אולם רק 47% מאלו שחווים בריונות מקוונת מתנתקים מהמקור הפוגע. כאשר הבריונות היא במרחב הפיזי 31% החווים זאת מציינים שיחזירו לפוגע, בעוד שהחווים בריונות ווירטואלית מראים שכיחות נמוכה יותר של החזרה לפוגע באותם המרחבים בהם מתקיימת הפגיעה (24%). כלל נראה שעל פגיעה במרחב הפיזי הנפגעים מדווחים בשכיחות גבוהה יותר (45% לצוות בי"ס, 44% למשפחה, 25% לחבר) וכן פחות נמנעים מתגובה נוכח חוויית הבריונות (7% בלבד יאמרו שלא יעשו דבר), לעומת זאת, כאשר הבריונות נחוות במרחב הווירטואלי הדיווח שכיח פחות (26% לצוות בי"ס, 33% למשפחה, 20% לחבר) ושכיחות כמעט וכפולה תעדיף שלא לעשות דבר (13%).