מאת: יונית טרנר, מאמנת אישית ומנחת קבוצות להורים מאמצים ולילדים מאומצים בכל הנוגע לאימוץ ילדים

"אמא", פנה אליי בני הקטן בן השמונה. "במלחמה הזאת את שמרת עליי, עוד מעט אני חוזר לבית הספר ואני קצת מפחד". 

"ממה אתה חושש?", שאלתי. 

"מזה שיש רק מורה אחת על כל כך הרבה ילדים. איך היא תוכל לשמור עלינו? האם היא תקפיד שאם תהיה שוב אזעקה נכנס למקלט ושלא נפחד? איך מורה אחת יכולה להשתלט על כל כך הרבה ילדים שלא ישתוללו?". 

 

"אל תדאג, ילד שלי" הרגעתי אותו. "המורה נחמה תשגיח על כל הילדים בכיתה שייכנסו למקלט, שיהיו מוגנים ובטוחים, והילדים יבינו שהם צריכים להתנהג בסדר. כך גם תירגלו אתכם בשנה שעברה. יחד עם המורה שלך יהיו עוד מורות ועוד כיתות, והכל יהיה בסדר".    

 

מלחמה היא מצב לא שיגרתי בהחלט. ילדים רבים באזור הדרום, באזור השפלה ובמרכז הארץ, שחיכו לחופש הגדול, לצאת לבילויים ולנסוע לטיולים, הורגלו השנה למשהו אחר לגמרי – אזעקות, קולות נפץ, אבות במילואים והרבה תכניות מבוטלות. הקיץ הזה ייזכר כקיץ שבו נולד בפינו המושג "כיפת ברזל", ושהחופשה שכולנו חלמנו עליה – קטנים כגדולים – תידחה להזדמנות אחרת.

 

הילדים חוזרים לספסל הלימודים בימים הקרובים, וגם אנחנו הגדולים חוזרים לעבודה. בעצם, כולנו חוזרים למסגרות, והילדים הקטנים, ולעתים גם הגדולים שביניהם, חוששים: "מה יקרה עכשיו כשנהיה ללא ההשגחה של ההורים?". 

אז כיצד מחזירים את הילדים לשגרה, לקראת החזרה לגנים ולבתי הספר?