המאמר נכתב ע"י דר' שושי פלמור- מרצה בחוג לחינוך במכללה האקדמית הרצוג, פסיכולוגית מומחית ומטפלת משפחתית

 

אחוז הסובלים מדיכאון קליני בקרב מתבגרים גבוה פי 10 מאשר לפני  50 שנה, בניגוד לעלייה באיכות החיים. הרווחה והאושר של ילדינו אינם גבוהים בהכרח .

נשאלת השאלה- האם מטרת העל של מערכת החינוך כיום  לאפשר לילדנו למידה מהנה ומשמעותית מעבר להקניית ידע והישגים ? במידה והילד מתמודד עם קשיים, באיזו מידה הוא חש שמאמינים ביכולותיו?  המענה הוא חלקי ומועט, מועט מידי. הגישה הרווחת בביה"ס ממוקדת בפתרון בעיות והתייחסות לאירועים מיוחדים, טיפול בתלמידים המהווים 'בעיה '. במרוץ לתיקון ושיפור מצבים קשים, נדחק הניסיון לאפשר למידה בה התלמיד אקטיבי, יוזם, סקרן, מציב מטרה ודבק בה.

בעשור האחרון מתרחשת מהפכה 'שקטה' ברחבי העולם בעזרת גישת הפסיכולוגיה החיובית. 

בשנת 1998 פרופ' מרטין זליגמן, נשיא אגודת הפסיכולוגית האמריקאית החליט לעשות שינוי. הוא האמין שבדומה לרפואה, גם בחינוך לצד תיקון הלקוי, יש לאפשר רפואה משלימה- המונעת תחלואה ומעניקה רווחה. מדע זה מיושם יותר ויותר  בשנים האחרונות במערכות החינוך במדינות שונות בעולם. השאלות הנשאלות הן לא עוד- איך למנוע סבל? איך למנוע נשירת ילדים מביה"ס? אלא שאלות חיוביות כמו- מה מאפיין ילדים שמצליחים למרות הקושי? כיצד לממש את הפוטנציאל הקיים?

כלים של גישה זו יכולים להיות יעילים בהתמודדות ילדים במצב הביטחוני הרעוע ובתרבות המסכים.

 

 

השאלה היא איך עושים את השינוי במערכת החינוך בישראל ב 2016?

יש לנקוט בגישה מערכתית הפועלת במספר מישורים: בעבודה עם ילדים עלינו לכלול את מרכיבי היסוד הללו. בקשר עם ההורים- לאפשר מעורבות חיובית של הורים- יזימת פעילויות משותפות של ילדים עם ההורים בביה"ס כדי לעודד חוויות חיוביות, ומיקוד ההורים בחוזקות ילדיהם, הכשרת מורים- כך שהם והממונים עליהם יהיו מודעים לחוזקותיהם,  לייחודיות שיש לכל מורה וליכולתם להוביל ולהנהיג את מערכת החינוך, תחושות שבאופן טבעי יועברו לתלמידים. בתהליך ההוראה לשלב פעילות אקטיבית/ מוטורית שתתרום להרגשה הטובה של הילדים. במערכת כזו הילד, הוריו  ומוריו יחושו שהחינוך הוא משמעותי וירגישו גאוות יחידה בהשתייכות לביה"ס. עד היום הן היו נחלת החינוך הבלתי פורמלי. הגיע הזמן לייבא זאת לביה"ס. ויפה שעה אחת קודם!

מחקרים עדכניים רבים מעידים כי מיקוד בכישורים אלו לא זו בלבד שאינו פוגע בתפקוד הלימודי אלא משפר יכולת חשיבה, פתיחות, מחויבות ללימודים ומפחית קשיים רגשיים והתנהגותיים