חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות במתכונתו הנוכחית מעניק עדיפות לאם על פני האב בסוגיית המשמורת של ילדים עד גיל שש. ההנחה ביסוד סעיף זה (סעיף 25) היא שטובת הילד מחייבת את הימצאותו במשמורת אצל הורה אחד אף על פי שהאפוטרופסות היא של שני ההורים גם לאחר הגירושין. כפועל יוצא הורה אחד מוותר ויתור מלא או חלקי על המשמורת הפיזית של הילדים, ולרוב מסתפק בהסדרי ראייה ומאבד במידה רבה את האפשרות לקבוע את אופן מימוש זכויות הילד.

 במצב המשפטי הקיים סתירת החזקה מחייבת את הוכחת התקיימותן או אי התקיימותן של "סיבות מיוחדות להורות אחרת". קרי, על ההורה המעוניין במשמורת להביא ראיות להתאמתו לתפקיד ההורה המשמורן ובו בזמן להוכיח את אי-התאמתו של ההורה השני. הנפגעים העיקריים מההתדיינות המשפטית הממושכת בעניין הם הילדים.

לדעת חברי הוועדה על ההורים לתת משקל מועדף ל"טובת הילד" כדי להבטיח את התפתחותו התקינה של הילד. לפיכך, ממליצה הוועדה להוציא מהחוק את "חזקת הגיל הרך" ולקבוע קווים מנחים, לפיהם בית המשפט יערוך בחינה דקדקנית של כל מקרה, תוך התחשבות במכלול הפרמטרים, לצורך מתן הכרעה מושכלת ומנומקת באשר לטובת הילד.

מסקנות הוועדה הוגשו לשר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן.