פעוטה בת מספר חודשים, בתו של מהנדס ישראלי ורופאה טייוואנית, עמדה במרכז פרשה מסעירה, הנגועה, לכאורה, במניעים של טוהר הגזע.

מהנדס ישראלי, שעבר רילוקיישן לסין בעקבות פרויקט ממושך הכיר רופאה ממוצא טיוואני. השניים התאהבו, החליטו להינשא, והביאו ילדה לעולם אשר נולדה בישראל.

למרבה הצער,  כאשר ניסה האב לרשום את הקטינה כבתו וזאת בין היתר, בכדי להקנות לה אזרחות ישראלית, הוא נתקל בדרישה תמוהה: פקידי משרד הפנים לא היו מוכנים לרשום את הקטינה כבתו עד שתתבצע בדיקת רקמות המוכיחה חד משמעית שאביה, הוא אכן הגבר הישראלי.

מאמצי בני הזוג לשכנע את פקידי משרד הפנים העלו חרס, והם פנו אל עורכת הדין טל מירון, על מנת שתגיש בשמם בקשה לביהמ"ש למתן פסק דין הצהרתי לאבהותו של הגבר.

היועץ המשפטי לממשלה, שהתבקש להציג את עמדתו לבית המשפט, טען כי יש לבצע בדיקת רקמות בין האב לבת, מפני שהדבר משליך על שאלת המעמד ומהווה מרכיב מהותי בקבלת אזרחות ישראלית.

לנוכח עמדתו של היועץ המשפטי, פנתה עו"ד טל מירון לדרגים גבוהים במשרד הפנים, והציגה בפניהם ראיות אובייקטיביות נוספות לאבהותו של הבעל. אנשי משרד הפנים השתכנעו לבסוף, ואישרו מתן אזרחות לילדה, ככל ילד ישראלי אחר, וזאת ללא בדיקת רקמות.

לדברי עו"ד טל מירון, קיימת בעייתיות רבה בדרישת היועץ המשפטי בהיבט החוקתי, שהרי במידה ואם הפעוטה הייתה ישראלית כלל לא הייתה נבחנת שאלת האבהות בפועל והיה די בכך שהורי הקטינה נשואים, היא נולדה בארץ ולא היתה נשאלת כלל שאלת האבהות.

לדבריה, הבדיקה מהווה פגיעה קשה בכבודם של בני הזוג, בפקפוק באמינות יחסיהם, מסכנת את שלום הילד, וכרוכה בעלות של אלפי שקלים שתיגרע מכיסם של בני הזוג, שאינם מפקפקים כלל באבהותו של הגבר.

 

רופאה מטייוואן ומהנדס ישראלי עומדים במרכזה של תביעת אבהות, שהוגשה לאחרונה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. הסיבה: התעקשותם של פקידים במשרד הפנים שלא להכיר בבתם המשותפת של בני הזוג כאזרחית ישראלית, למרות שנולדה בישראל - עד אשר תוכח אבהותו של הבעל.

 

פגישה במועדון בסין

בבקשה למתן פסק דין הצהרתי על אבהותו של הגבר, אותה הגישה עו"ד טל מירון, מתואר סיפור אהבתם היפה של בני הזוג, שחלמו להקים בית בישראל, אך נתקלו בקירות בירוקרטים, שלדברי עו"ד מירון, עולה מהם ניחוח כבד של אפליה על רקע גזעי, וניסיון ממוסד למנוע את התבוללות העם היהודי.

תחילתו של הסיפור בשנת 2009, כאשר הגבר, מהנדס במקצועו, נשלח מטעם חברה טכנולוגית גדולה לעבודה בסין. הגבר, שכבר הכיר את סין מעבודות קודמות שביצע בה, עבר הפעם לסין מתוך כוונה להשתקע בה עד סוף הפרויקט.

לא חלף זמן רב, והוא פגש בעת ביקור במועדון עם חבריו, את מי שעתידה להיות רעייתו לעתיד - אזרחית סינית כבת 28 אותה עת, רופאה במקצועה.

הפגישה האקראית במועדון הובילה עד מהרה להתאהבות של ממש, והשניים החלו לנהל מערכת יחסים רומנטית. רצינות הקשר הייתה ברורה, וכבר במהלך השנה הראשונה ליחסיהם החלו השניים לערוך טיולים משותפים בחו"ל, כולל ביקורים בארץ ובטייוואן ועריכת היכרות עם בני משפחתם ומכריהם של בני הזוג. 

קצת יותר משנה לאחר היכרותם, עברו השניים להתגורר יחד, וכחצי שנה מאוחר יותר כבר עמדה הצעת נישואים על הפרק.

השתלשלות העניינים הובילה באופן צפוי להיריון, ובני הזוג המאושרים בישרו לכל מכריהם על שמחתם והחלו להיערך לחתונה בעיר מגוריה של האישה בטייוואן.

 

אבי החתן שכנע את בני הזוג לחזור לארץ

אבל אביו של החתן, שהגיע לטייוואן להשתתף בחתונה, לא השלים עם האפשרות שנכדתו תיוולד רחוק ממנו, והוא נשאר עם בני הזוג בסין במשך חודש אחרי החתונה, ודיבר על ליבם לחזור לארץ. ההפצרות הסב לעתיד עשו את שלהן, ובני הזוג החליטו לבסס את חייהם בישראל ולהקים בה את ביתם.

כך, בחודש מרץ 2011 הגיעו בני הזוג ארצה, וכעבור חודשיים נולדה בתם התינוקת בישראל. אלא שאז, מתארת התביעה, לצד השמחה הגדולה שבלידת בתם, החלו בני הזוג להיתקל בקשיים בירוקראטיים, ובהתנגדות עזה של משרד הפנים להכיר במעמדה של התינוקת כאזרחית ישראלית, לאור העובדה שהאם איננה בעלת אזרחות ישראלית.

עד מהרה נוכחו בני הזוג שכל מאמצי השכנוע שלהם את הפקידים לא יועילו. פקידי משרד הפנים דרשו לא פחות ולא יותר מהוכחה גנטית, בדבר אבהותו של הבעל על התינוקת, כדי להסכים בכלל לדון בשאלת מעמדה.

בצר להם, פנו בני הזוג למשרדה של עו"ד טל מירון, העוסקת רבות בדיני משפחה, וזו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, בבקשה למתן צו הצהרתי על אבהותו של הגבר.

 

הוכחות של חיים משותפים

כתב התביעה לאבהות, שהוגש על ידי עו"ד טל מירון, פרס תמונה בהירה מאוד של מערכת היחסים - החל מהסיפור הרומנטי אודות הפגישה במועדון (בנוכחות חברים שיכולים להעיד על כך), דרך התצלומים המחויכים של בני הזוג מהטיולים המשותפים בעולם, ההיכרות ההדדית עם בני המשפחה של שני בני הזוג בארץ ובטייוואן, העמקת הקשר והמעבר למגורים משותפים (תוך הצגת חוזה שכירות), הצעת הנישואים והנישואים עצמם (תוך הצגת תעודת נישואים), העדויות  האפשריות של בני המשפחה והמכרים שקיבלו את הטלפונים המאושרים על ההיריון הטרי בזמן אמת, של רופאי בית החולים על נוכחותו של האב הנרגש בלידה.

לדברי עו"ד מירון, כל אלה מהוות הוכחות של ממש להתאהבות כנה וספונטאנית, שהובילה לקשר נישואים אותנטי ובר תוקף, ולאבהות שאינה שנויה במחלוקת. ובכל זאת, מסתבר, כל אלה אינם מספיקים. לדידו של משרד הפנים ההוכחה החותכת היחידה האפשרית להסדרת מעמדה של הפעוטה בארץ, הינה בדיקת רקמות של האב - הא ותו לא.

 

האם מדובר באפליה על רקע גזעי?

לדברי עו"ד טל מירון, בתי המשפט כבר נתנו בעבר, עוד לפני החידושים המדעיים הקיימים כיום, פסקי דין הצהרתיים שקבעו אבהות שלא על בסיס בדיקת רקמות, אלא על בסיס ראיות פוזיטיביות שאפשרו להם להסיק מסקנה ברורה, כי התובע הינו אבי הקטין או הקטינה.

בדיקת הרקמות, יש לציין, אינה זולה כלל, ועלותה מגיעה ל-3,000 עד 5,000 ₪, וזאת בלי לקחת בחשבון את עלויות ההליך המשפטי (בדיקת אבהות יכולה להתבצע בישראל רק בהוראת בית המשפט) ובזבוז הזמן על הבירוקרטיה הרבה.

לדברי עו"ד מירון, מעבר לעלות, מדובר ללא ספק בפגיעה קשה בכבודם של בני הזוג, כאשר מערכת יחסיהם זוכה לפקפוק פומבי מטעם מוסדות המדינה, תוך רמיסת פרטיותם, וחשש לפגיעה אמיתית בשלום בתם הפעוטה.

לדברי עו"ד מירון, ההוראה לבדיקת הרקמות אינה מובנת כלל מאליה, במיוחד במקרים כל כך מובהקים של מערכת יחסים משפחתית כמו זו המתוארת כאן, שלא צצה יש מאין, אלא נמשכה הרבה זמן מעבר לחודשי ההיריון, ומוכחת בכל דרך אפשרית, לרבות בעדויות של צדדים רבים שהיו עדים לה מאז פגישתם המקרית הראשונה של בני הזוג.

 

גם היועץ המשפטי לממשלה בעד בדיקת רקמות

היועץ המשפטי לממשלה, שנדרש להגיב לתביעה, הודיע כי הוא עומד על קיומה של בדיקת הרקמות, על אף שאין חשש לממזרות במקרה זה, ולו רק מפני שיש בקביעת האבהות כדי להשפיע את מעמד האזרחות של התינוקת בארץ.

עו"ד מירון, שכפי הנראה חזתה אפשרות זו, הבהירה כבר בכתב התביעה כי התובע יסכים לעריכת בדיקת רקמות במידה ובית המשפט ידרוש אותה בכל זאת.

בשל עמדת היועץ המשפטי, פנתה עו"ד טל מירון אל דרגים גבוהים במשרד הפנים, והציגה בפניהם את שלל הראיות האובקייטיביות לאבהותו של האב הישראלי. לחצה של עו"ד מירון נשא ככל הנראה פרי, ובמשרד הפנים החליטו לבסוף לאשר את אזרחותה של הילדה, גם ללא בדיקת רקמות, בדומה לכל ילד להורה ישראלי הנולד בארץ.