הצעת החוק החדשה אשר באה לעודד בעיקר נשים לצאת לעבוד היא צעד אחד בכיוון הנכון אולם מהווה אחוז אחד ממה שצריך להתבצע במשק בתחום.

 עיקר העוני במדינת ישראל מרוכז במשפחות בהן יש שני בני זוג אשר בהן אין כל מפרנס או ישנו מפרנס אחד בלבד ובמשפחות חד הוריות. לגבי הקבוצה האחרונה יחול החוק ככל שמדובר בנשים שהן חד הוריות אולם לגבי בני הזוג מעשירונים התחתונים, אשר הם קבוצה רחבה בקבוצת העניים בישראל, לא יחול החוק על מרבית המשפחות שכן הצעת החול מציעה להחיל את החוק רק אם שני בני הזוג יעבדו. כך קורה שהצעת החוק תעזור, למעשה, לשכבות הביניים ולעשירונים העליונים ולא לשכבות החלשות אשר אותם, על פי הצהרות ראשי המשק, נרצה להוציא לשוק העבודה.

 עובדה זו מצריכה חשיבה נוספת על פתרון המטפלת כהוצאה מוכרת כפתרון בלעדי לעידוד והעצמת נשים. עידוד נשים לצאת לעבודה לא חייב להיות תלוי הבעל ויתכן שנכון יהיה לעודד נשים לצאת לעבוד באמצעות הקלות מס גם אם הבעל נותר בבית (באופן רשמי) ולא מספק  הכנסה פורמאלית שכן לעיתים יכול הדבר למנוע מנשים לצאת לשוק העבודה מסיבות תרבותיות אשר ימנעו מהאשה להשאיר את הילדים עם בן הזוג בעוד היא יוצאת לעבוד"

 הצעת החוק, אשר מהווה צעד אחד בכיוון הנכון היא רק' טיפה בים ועלולה ליצור תחושה כי צעדנו כברת דרך לכיוון פתרון ראוי. יש לזכור שנחוץ שינוי ראדיקלי בתפיסה ובמדיניות בתחום עידוד נשים לצאת לעבודה. שינוי אשר יכול לבוא בדמות חוק יום חינוך ארוך, אשר פותר גם הוא את בעיית שמירת הילדים כשההורים עובדים אך לא מזניח את חינוך הילדים והעצמת אוכלוסיות באמצעות חינוך. אין להסתפק בפתרון קוסמטי לאנשים עשירים עובדים אלא לעודד העצמת נשים באופן עמוק ואמיתי.