כולנו שייכים לעם שלא היתה לו ילדות ומראשית קיומו עסוק בהישרדות, מנווט עפ"י מפת דרכים שבין יציאת מצרים בואכה יום השואה והגבורה, דרך יום הזיכרון וצאתו ליום העצמאות, הלום ומותש.

מפה שטבועה עמוק בהוויתנו ובקיומנו. בדרך כואבת וקשה לעיכול.

 

אנו עסוקים בנסיון להתארגן עם אירועים טראומטיים מהעבר וההווה.

מלחמות ומה שביניהן.

נמצאים תמיד בהערכות למלחמה הבאה . לא מצליחים ליצור חוויה של חיים עם יציבות ובטחון. חוויה הנחוצה כדי לטפל בצלקות שנותרו בנו, בפחד ובכאב שטמון בהם.

 

בימים אלה שבין יום השואה ליום העצמאות אנו מרותקים לסיפורי טראומה רבים.

המפגש עם הסיפורים הטרגיים מאפשר לנו לפגוש את הפחדים שבנו ולשחררם ע"י תגובות מותאמות טבעיות כמו בכי של השתתפות, שיתוף בחוויה הרגשית וכו'.

 

עם זאת, יש לשים לב לאופן שבו אנו חשופים לאירועים אלה כדי להימנע מאפשרות של "טראומה משנית".  טראומה משנית מתרחשת כאשר בני אדם מזדהים וחשים את פחדם, כאבם וסבלם של נפגעי טראומה.

 

בימים אלה,שבין יום השואה ליום העצמאות ,כלי התקשורת סוקרים, מדווחים ומתארים באינטנסיביות את סיפורי המלחמה. מפגישים אותנו באופן בלתי אמצעי עם הנפגעים ומשפחותיהם. חשיפה אינטנסיבית בתוכניות הטלוויזיה ,יכולה לגרום לצופים הצמודים למסך,לגירוי יתר ולטראומה משנית.

 

תגובת הלחץ הנובעת מכך, יכולה להתבטא בבכי מרובה, דיכאון, אי שקט פיזי ונפשי, חוסר ריכוז, רגישות יתר לגירויים סביבתיים, חוסר סבלנות, התפרצויות כעס, קשיי שינה וחרדות.

 

א.         הימנעות מצפייה אינטנסיבית בתוכניות טלוויזיה. למנן ולבחור את התוכניות.

            לא להיסחף לצפייה רצופה.

ב.         לדבר בפתיחות על הרגשות שמתעוררים בנו כשאנו חשופים לסיפורים הטרגיים.

ג.          השתתפות באירועים קולקטיביים כמו בעצרות קהילתיות וערבי שירה שם נגלה

            שאנו לא לבד ונוכל לבטא רגשותינו בסביבה תומכת.

ד.         ילדים חשופים בדיוק כמו מבוגרים.  חשוב למנן ולהתאים להם את התוכניות,

            לעודד אותם לבטא מחשבותיהם ורגשותיהם ושימת על העובדה שלמרות הכל

            אנחנו כאן.