בכל שניה ברחבי הגלובוס מתרחשת לידה, אשר ברוב המקרים מקור לאושר ושמחה. העובדה שמתרחשות בכל רגע נתון לידות רבות, מהווה את אחת הסיבות לכך שתביעות משפטיות רבות מוגשות עקב רשלנות רפואית בלידה או בליווי ההריון.

מאת: רפאל אלמוג, עו"ד. מומחה בתחום רשלנות רפואית בלידה.

רשלנות רפואית בלידה – רקע:

בכל שניה ברחבי הגלובוס מתרחשת לידה, אשר ברוב המקרים מקור לאושר ושמחה.

יחד עם זאת, עד כמה שקשה לשמוע ולהפנים, העובדה שמתרחשות בכל רגע נתון לידות רבות, מהווה את אחת הסיבות לכך שתביעות משפטיות רבות מוגשות עקב רשלנות רפואית בלידה.

מעבר לכך, המונח רשלנות רפואית בלידה, כולל בחובו גם את כל הקשור בהליך ההריון ולאו דווקא באקט הלידה עצמו. לפיכך, הסברה לפיה מרבית תביעות רשלנות רפואית בלידה מוגשות בשל מות העולל רחוקה מן המציאות הואיל והן נוצרות, פעמים רבות, בשל התרשלות רפואית בליווי ההריון, אשר גורמת לנזק שילווה את התינוק למשך חייו, אך לא בהכרח יסיימם.

במהלך ההריון עורך הרופא בדיקות מעקב, אשר מטרתן לבדוק ולאתר בעיות רפואיות הקשורות בעובר ו/או באם. במידה ומתגלה בעיה שכזו, חובתו של הרופא המטפל למסור להורי העובר אינפורמציה מקיפה אודות המום, כמו גם על השלכותיו העתידיות. הורים רבים המגלים מום בלתי הפיך בעובר או סיכון ממשי לאם, בוחרים לסיים את ההריון, בכפוף לאישור ועדה רפואית מטעם המדינה. לדוגמא, בדיקת אולטרסאונד מאפשרת לאתר האם יש לעובר תסמונת דאון. במידה והבדיקה מלמדת על תסמונת שכזו, חייב הרופא לבצע בדיקה כרומוזומאלית נוספת (כמו בדיקה של סיסי השליה ו/או מי שפיר), על מנת להגיע למסקנה סופית. הימנעות מבדיקה נוספת, למרות שנתגלו תסמינים, כאמור, עשויה להביא להגשה של תביעת רשלנות רפואית בלידה.

אף במהלך הלידה עשויים להתגלות ממצאים אשר יחייבו את הרופא המיילד בנקיטת פעולות מסויימות בכדי למנוע נזק לאם או לתינוק. כך, לידות רבות מחייבות מימוש במכשירי ואקום, בשל העובדה שהתינוק נתקע ואינו יכול לצאת לאוויר העולם באופן טבעי. אי שימוש במיכשור הנ"ל, מקום שהיה צריך להשתמש בו, עשוי לגרום לנזק לעובר ולהוליד תביעת רשלנות רפואית בלידה.

 

רשלנות רפואית בלידה – כלל ה"הסכמה מדעת":

חשוב לדעת, כי פעמים רבות על הרופאים לבצע בדיקות מסוימות, אשר אינן שגרתיות להליך ההיריון (כגון בדיקת מי שפיר), אך עליהם לעמוד באחד הכללים הבסיסיים בענף משפטי זה - "כלל ההסכמה מדעת". 

על פי כלל רפואי משפטי זה,  מוטלת על הרופא החובה להסביר למטופל את סוגי הטיפולים שהוא יכול לעבור, את ההשלכות של בחירה בכל טיפול ובנוסף לקבל את הסכמתו של המטופל לסוג הטיפול, לאחר שהבין את הסברי הרופא. פעמים רבות במהלך הלידה, עולים סיבוכים שונים המחייבים את הרופאים לנקוט באמצעים אשר יובילו ללידה בטוחה. על הרופא המיילד ליידע את היולדת על האפשרויות העומדות בפניה, להסביר לה את המהות וההשלכות של כל טיפול וטיפול ולאפשר לה לבחור בסוג הטיפול שנראה לה, לאחר שהבינה את הסבריו של הרופא. כלל זה מעוגן בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, העוסק במניעת טיפול במטופל שלא על דעתו. ההפרה של סעיף דנן על ידי הרופאים השונים היא אחת הסיבות העיקריות להגשת תביעת רשלנות רפואית לידה.        

האחריות המוטלת על כתפי הרופאים לעמוד בכלל ההסכמה מדעת, כאמור, מתחילה עוד בשלבי ההריון ההתחלתיים, במסגרת המעקב אחר ההריון. אי עמידה בכלל זה, עשויה להוביל לתביעת רשלנות רפואית בלידה, מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין, המעגן בחובו את עוולת הפרת החובה החקוקה.

על מנת לקבל פיצוי מכוח עוולה זו, על התובע להוכיח באמצעות עורך דין רשלנות רפואית, בין היתר, כי הרופא המטפל אכן הפר את החובה המוטלת עליו בחוק זכויות החולה, כך שלא קיבל הסכמה מדעת, כאמור בחוק. בנוסף, יש להראות כי הנזק שנגרם למטופל הוא הנזק אותו נועד חוק זכויות החולה למנוע וכי הנזק עצמו נגרם כתוצאה מהפרת כלל ההסכמה מדעת, כמפורט לעיל. במידה ותביעת רשלנות רפואית לידה עומדת בכל תנאי העוולה, יהא המטופל זכאי לפיצוי בשל נזקו.

נקח דוגמא בה רופא שאמור היה לערוך ליולדת ניתוח קיסרי, העמיד בפניה את האפשרות בין הרדמה כללית וחלקית, מבלי לעמוד על ההבדלים ביניהן ולהסביר לאם את הסיכון שיש בכל הרדמה. היולדת בחרה בהרדמה כללית, אשר גרמה לה לפגיעה תמידית במיתרי הקול. בפני האישה האפשרות להגיש תביעת רשלנות רפואית בלידה, במסגרתה תטען כי הופרה החובה החוקית של הסכמה מדעת ובעקבות כך נגרם לה נזק בלתי הפיך. במקרה זה, ייתכן והקושי של התובעת יהא בהוכחת הקשר הסיבתי שבין הנזק לבין הפרת החובה החקוקה – הנתבע יטען כי גם אם היו שוטחים בפני התובעת את כל הסיכונים, הרי שהיא עדיין הייתה בוחרת בהרדמה הכללית.  אף אם בית המשפט יקבל את טענת הנתבע במלואה, עדיין קיימת אפשרות לפיה תקבל התובעת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, אמנם פיצוי זה יהיה, ככל הנראה, פיצוי מופחת לעומת הפיצוי שיכולה הייתה לקבל אילו הוכיחה את יסוד הקשר הסיבתי שבעילת תביעת הרשלנות הרפואית.

 

רשלנות רפואית בלידה – החובה לנהל רשומה רפואית:

חשוב להדגיש כי חובה נוספת המוטלת על הרופא הינה חובת ניהול רשומה רפואית המנויה בסעיף 17 לחוק זכויות החולה ולפיה על הרופא לתעד את מהלך הטיפול הרפואי. כך, החל מהשלב הראשוני של מעקב הלידה, על הרופא לציין ברשומה פרטים אודות האבחונים השונים שניתנו בנוגע ליולדת ולעוברה ולציין את הוראות הטיפול השונות שניתנו על ידו. לימים, במידה ותוגש תביעת רשלנות רפואית בלידה, באמצעות עורך דין רשלנות רפואית, הרשומה הרפואית האמורה עוגן להגשתה והתובע הינו בעל זכות חוקית לדרוש מהרופא המטפל את מסירתה.

רשלנות רפואית בלידה – לסיכום:

מעצם טבען, תביעות רשלנות רפואית בלידה הינן תביעות מורכבות וסבוכות אשר מלבד לנושאים המשפטיים כורכות הן לרוב סוגיות רפואיות אשר ראוי כי מומחים בתחום ייחוו עמדתם לגביהם.

לא כל שכן, תביעות רשלנות רפואית בלידה מאופיינות באמוציות רבות מצד התובעים.

בשל עובדות אלה, על מי שחווה רשלנות מסוג זה לפנות אל עורך דין רשלנות רפואית המתמחה בתביעות רשלנות רפואית בלידה. מעבר לכך, יש להעביר לעורך הדין את כל התיעוד הרפואי שנערך אודות ההריון והלידה וכן כל אסמכתא הקשורה אליו. המסמכים האמורים עשויים להיות קריטיים לניהול התביעה ולפיצוי שיגיע בעקבותיה. לאחר קבלת המסמכים, יפנה עורך דין רשלנות רפואית למומחה רפואי, אשר בהסתמך על  התיעוד הרפואי יקבע האם במקרה של רשלנות רפואית עסקינן.

יש להדגיש כי הגשת חוות הדעת הרפואית עם התביעה הנה קריטית. כל התפשרות בנוגע לחוות הדעת עלולה ל"החליש" את התביעה, כמו גם את סכום הפיצוי העתידי ולעיתים אף לגרום לדחייתה על הסף. לא זו אף זו, ישנה חשיבות לתוכן חוות הדעת ולרופא שעורך אותה - ככל שהרופא יהיה בעל ניסיון ומקצועי בתחום, כך יגדל ערכה של חוות הדעת ותרומתה לתביעה.

 

*הכתבה נועדה להצגת מידע משפטי כללי, ובוודאי שאין לראות בה מעין ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי וחסוי אצל עורך דין רשלנות רפואית.