נשים בהריון מוזהרות, ודי בצדק, על ידי רופאי הנשים, קופות החולים ומשרד הבריאות, מפני לקיחת  תרופות בזמן ההריון, ובעיקר החל מהשבוע ה-16. מדובר בעיקר בתרופות אנטיביוטיות הנמנות עם משפחת הטטרציקלינים (תרופות המונעות את ייצור החלבון בתא החיידק ובעלות פעילות רחבת טווח כנגד חיידקים). השימוש העיקרי שנעשה בתרופות הוא, בין היתר, במניעת אקנה וגם לטיפול בזיהומים בדרכי הנשימה, דלקת האוזן התיכונה, דלקות בדרכי השתן ובמעיים ועוד. 

 

קיימים מספר גורמים המשפיעים על מעברה של תרופה דרך השליה אל גופו של העובר: מידת הקישור לחלבון, המשקל המולקולרי של התרופה ה-PH של התרופה, ומידת המסיסות בשומן, כאשר ככל שתרופה מסיסה יותר בשומן, היא תחצה בקלות רבה יותר את השליה. חשוב לזכור כי לשליה יש יכולת פירוק ופינוי תרופות, כמו גם לכבד העובר. הבעיה העיקרית של תרופות ממשפחת הטטרציקלינים אנטיביוטיות היא שהן חוצות את השליה ונקשרות בחוזקה ליוני הסידן בגופו של העובר.

 

אחת מתופעות הלוואי הבעייתיות ביותר של לקיחת תרופות מסוג זה היא פגיעה בשיני החלב הראשוניות  של העובר, ואף בשיניים הקבועות שלו. החל מהשבוע ה-16 להריון, תרופות ממשפחת הטטרציקלינים נקשרות בחוזקה לשיניים מתפתחות למבנים גרמיים, וגורמות לדיסקולורציה חומה של שיני העובר ולעיכוב בצמיחת העצם. בחשיפה לתרופות מסוג זה החל מהשבוע ה-12 עלולה להיווצר פגיעה בשיני החלב, ובחשיפה לאחר השבוע ה-20 עלולות להיפגע גם השיניים הקבועות.

 

בעיקרון, אסור לנשים בהריון לקחת תרופות ממשפחת הטטרציקלינים לאחר השבוע ה-14 להריון. עם זאת, שימוש מקרי בטטרציקלינים במהלך השליש הראשון להריון הוא שכיח, ואינו גורם לעלייה בשכיחות מומים מולדים אחרים. חשוב לציין כי שימוש שכזה אינו מהווה אינדיקציה להפסקת הריון או לבירור חודרני אחר, ובכל מקרה מומלץ לקחת תרופות כאלו רק במידת הצורך, כמובן עם אישור רופא משפחה, ויש להיוועץ ברופא המטפל.

תרופות מסוג זה עלולות לגרום להשחרת השיניים מיד עם בקיעתן. שיניים אלו סובלות מבעיות, ואם לא מטפלים בהן, הבעיות אף עלולות להתגבר עוד יותר במהלך השנים, כשהתינוק גדל לפעוט והפעוט גדל לילד והילד לאדם בוגר.