אחד ההיבטים המרכזיים של ההליכים הרפואיים הוא ההרדמה.

כמעט בכל ניתוח כיום ישנו הליך הרדמה ברמה כלשהי, על פי שיקול דעתו של הרופא המרדים ובהתאם למצב המטופל.


בהיריון השיקול מתגבר מכיוון שיש לקחת בחשבון לא רק את השינויים הפיזיולוגיים העוברים על האישה, אלא גם את העובר וכן את שלב ההיריון.

כיום, על אף שאין חומרי הרדמה הידועים כחומרים טראטוגניים (חומרים המובילים להתפתחות מומים בעובר), הרופאים עדיין משתדלים להימנע משימוש בהרדמה כללית בהיריון, זאת בשל שינוי נתיב האוויר של האישה, קושי בהנשמה במהלך הניתוח וכן מחשש להשפעות שאינן ידועות עדיין על התפתחות מוחו של העובר.

במהלך ההיריון, החומרים אשר מוזרקים לאם מועברים גם לעובר ומשפיעים עליו, ויש להתייחס לכך במהלך ההרדמה. 

במדריך זה נמנה את ההליכים האפשריים ואת ההתמודדות עימם במהלך ההיריון במקרה ולא ניתן לדחותם, כאשר את מהלך ההיריון נחלק לשני חלקים מרכזיים: תקופת ההיריון עצמה והליך הלידה. 

 

באופן כללי, ניתן לדבר על טשטוש (סדציה), הרדמה מלאה (בה המורדם נמצא במצב של חוסר הכרה) והרדמה חלקית (בה המורדם נמצא בהכרה) בהקשר של היריון, בקטגוריית ההרדמה החלקית נמצאות ההרדמה האפידוראלית, הניתנת במהלך הלידה להקלה על הכאב, אותה ניתן להפוך להרדמה לצורך ניתוח קיסרי, וההרדמה הספינאלית, אשר ניתנת לרוב במקרים של ניתוח קיסרי מתוכנן.

 

כלל האצבע המרכזי במקרים של ניתוחים במהלך ההיריון הוא: במידה ולא מדובר בניתוח נחוץ, עדיף לדחות אותו עד לאחר הלידה ואם אין ברירה - עדיף לדחות מאוחר ככול האפשר במהלך ההיריון, על מנת להימנע מפגיעה בעובר.
 

בישראל, כ-3,000 נשים עוברות מדי שנה ניתוחים במהלך ההיריון אשר אינם קשורים להליך הלידה. מדובר בעיקר בניתוחים דוגמת הוצאת תוספתן, ניתוחים כתוצאה מטראומות שונות (תאונות דרכים, נפילות וכו'), או בניתוח שהופך לאחרונה לנפוץ יותר - תפירה של צוואר הרחם לנשים עם רקע של הפלות חוזרות. 
 

הליך רפואי נוסף אשר עשוי להתרחש במהלך ההיריון הוא טיפולי שיניים. גם כאן, כמו בכל הליך רפואי אחר המתבצע במהלך ההיריון, יש צורך לעדכן את הרופא על ההיריון ועל רגישויות מיוחדות.

במקרים של טיפולי שורש או עקירה, הדורשים טשטוש (סדציה) באופן רגיל, יעדיפו הרופאים להשתמש בגז צחוק. יש לזכור כי מהשבוע ה-12-14 להיריון, ביצוע סדציה הוא בעייתי מכיוון שיש סיכון מוגבר למצב של אספירציה (כניסת תוכן קיבה לקנה הנשימה). 

 

במקרה של החלטה על ניתוח קיסרי מתוכנן, יש להיערך לכך מוקדם ככול האפשר על ידי פגישה עם הרופא המנתח והרופא המרדים. ישנם מצבים שונים אשר יכולים להשפיע על בחירת סוג ההרדמה בלידה.

בעיות שונות, כגון מחלות לב, כליות, ניתוחי גב, בעיות בתפקודי קרישה או בעיות נוירולוגיות, דורשות התייעצות עם הרופא המרדים מוקדם ככול האפשר.

כך, המרדים יכול לתכנן טוב יותר את האלחוש בלידה או את ההרדמה במקרה של ניתוח קיסרי. כמו כן, ניתן להפנות את האישה לבירורים נוספים במידת הצורך.

בחלק מבתי החולים ישנן מרפאות מיוחדות לנשים עם בעיות רקע - מרפאות הרדמה ליולדות בסיכון גבוה.

במרפאות אלו נצבר ידע רב אשר מסייע בהליך הרפואי של יולדות עם היסטוריה רפואית מורכבת. 

במקרה בו האישה מגיעה ללידה רגילה ולא לניתוח קיסרי מתוכנן, ניתן לקבל אפידורל על מנת להקל על הכאב.

אפידורל הוא שיטת האלחוש הנפוצה והיעילה ביותר בלידות.

השיטה מבוססת על הזרקת חומרי הרדמה מסוגים שונים לחלל האפידורלי, ומטרתה לאלחש את פלג הגוף התחתון. יתרון נוסף של האלחוש האפידורלי הוא שניתן במקרה הצורך להשתמש בו גם בניתוח קיסרי, ועל ידי כך להימנע מביצוע הרדמה כללית.
 

מכיוון שכל חומר המוזרק לאם עשוי לעבור גם לעובר, במקרה של הרדמה מלאה ישנה השפעה מסוימת על היילוד.

זו הסיבה שרופאים מרדימים מעדיפים את ההרדמה החלקית (אפידורלית או ספינאלית) ולא המלאה במקרה של ניתוח. 
 

מתי ניתן לתת אפידורל? עד לא מזמן היה מקובל לתת אפידורל רק בטווח מסוים של פתיחת צוואר הרחם, כאשר מתחת לרף זה או מעליו לא מומלץ לבצע אלחוש אפידורלי.

כיום, בעקבות מחקרים שנעשו בתחום, ניתן לתת אפידורל החל מהרגע בו האישה נמצאת במהלך לידה פעילה, ללא קשר למצב הפתיחה, ואף בסמוך ללידה עצמה. 

 

עובדה נוספת שהתגלתה בעקבות מחקרים רבים היא שאפידורל עשוי לעכב בדקות בודדות בלבד לידה שנמשכת שעות ארוכות, בניגוד לדעה שהייתה רווחת בעבר, לפיה העיכוב הוא משמעותי.

ביצוע אפידורל גם לא מעלה את הסיכון לניתוח קיסרי או את הסיכוי ללידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים). 
 

כעיקרון, סיבוכים משמעותיים בעקבות מתן אפידורל הם נדירים ביותר. חשוב לציין כי באחוז אחד בלבד מהמקרים נשים עשויות לסבול מכאבי ראש לאחר ביצוע הרדמה אפידורלית.

במקרים אלו יש להתייעץ עם הרופא המרדים תוך כדי האשפוז, וניתן לטפל בכך בדרכים שונות. 

 

בשנים האחרונות ישנה עלייה בשכיחות של מקרי רגישות יתר ללטקס. ייתכן והסיבה היא חשיפה מוגברת למוצרים המכילים לטקס, כגון קונדומים, כפפות ניקיון וכו'.

אחת ההשלכות של רגישות זו היא אי שימוש בכפפות לטקס, הנפוצות בחדרי הניתוח, בעת ניתוח קיסרי. לאור זאת, יש חשיבות בעדכון הרופא המרדים במידה וישנה רגישות כזו.