רעלת היריון היא מחלה רב-מערכתית שהגורם לה אינו ידוע דיו. המחלה מופיעה בתקופת ההיריון ומתאפיינת ביתר לחץ־דם (מעל 140/90) בשילוב עם נוכחות של חלבון בשתן (קדם רעלת הריונית קלה). המחלה עלולה להיות קשה, ולהוביל  לסיבוכים הקשורים בתפקוד של מערכות שונות בגוף כמו כליות, מוח, שלייה, דם וכבד, לתחלואה ואף לתמותה של האם ו/או העובר. 

התסמינים האופייניים של רעלת הריון קשה הם כאבי ראש, טשטוש הראייה,  כאבים ברום הבטן, הופעת בצקות (צבירת נוזלים) ועלייה חדה במשקל בעקבות הבצקות. סיבוך נוסף העלול להופיע הוא אקלמפסיה, שזה כבר שלב החמור מרעלת קשה, וכולל פרכוסים ממש  כמו בהתקף אפילפטי.

גורם המחלה עדיין אינו ידוע והספרות מרבה לעסוק בחקר גורמי הסיכון לתופעה. המחשבה הרווחת כיום היא שחומר המופרש מהשלייה לגוף האישה הוא הגורם להופעת המחלה ואין ספק שהמחלה משוייכת להריון ובאופן יותר ספציפי לשלייה. 

 

במצב של רעלת הריון ישנה פתולוגיה בכלי דם (שאינם מתרחבים כמו שצריך), מה שעלול לגרום לזרימת דם פחותה לשליה ובהמשך החיים לאיברים נוספים, ולגרום להפרעת יתר לחץ דם כרונית. 

בנוסף, רעלת עלולה להיגרם מנזק שקיים בדופן כלי דם, ובהמשך החיים אותו דופן פגום עלול להפוך מצע לשקיעת כולסטרול בלתי תקינה – בפגם עלולים לשקוע משקעים טרשתיים שלא היו שוקעים בכלי דם חלק.  עבודות הראו קשר בין רעלת הריונית לסיבוכים לבביים ארוכי טווח, בשל הבעיה בכלי דם. 

בהתאם הומלץ כי נשים שפיתחו רעלת הריונית זקוקות למעקב לחץ דם תקופתי על מנת לאתר בעיות יתר לחץ דם בזמן.

 

המחקר שנערך ע"י ד"ר רועי קסוס ופרופ' אייל שיינר, מומחים בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה ופרופ' אילנה שהם-ורדי, ומר רוסלן סרגיינקו, חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, פורסם החודש בעיתון HEART  היוקרתי. 

 

המחקר הדגים לראשונה קשר ישיר בין חומרת הרעלת ההריונית ומספר האירועים שהיו לאשה לבין תחלואה לבבית ארוכת טווח. בנוסף הודגם קשר לתחלואה כילייתית ארוכת טווח. 

החוקרים עקבו אחרי כ 100,000 נשים שילדו בין השנים 1988 ו 2012, ל 7,824 נשים היו אירועים של רעלת הריונית לפחות באחד מההריונות שלהן. החוקרים בחנו שכיחות מחלות לבביות במעקב ארוך טווח ומצאו שאכן שיעור המחלות הלבביות ארוכות הטווח היה גבוה יותר בקרב נשים עם רעלת הריון (שיעור של 4.6%) לעומת קבוצת הביקורת של נשים ללא רעלת הריון (שיעור של 2.7%). כמו כן שיעור מחלות הכיליה לאורך המעקב היה גבוה יותר בקרב נשים עם רעלת הריון (שיעור של 0.3%) לעומת קבוצת הביקורת של נשים ללא רעלת הריון (שיעור של 0.1%).

כאשר נבחן קשר מנה-תגובה מצאו החוקרים קשר ישיר בין מספר הארועים של רעלת הריונית לבין תחלואה לבבית (2.7% בקרב נשים ללא רעלת, 4.4% בקרב נשים עם אירוע בודד של רעלת הריונית לעומת 6% בקרב נשים עם שניים ויותר ארועים של רעלת הריונית).

גם כשנבחנה חומרת הרעלת נמצא קשר ישיר לתחלואה לבבית: שיעור התחלואה הלבבית היה 4.5% אצל נשים עם קדם רעלת קלה, 5.2% אצל נשים עם קדם רעלת קשה, ו 5.7% אצל נשים עם אקלמפסיה (רעלת עם פירכוסים).

 

קשר ישיר נמצא גם בין חומרת הארועים לתחלואה כלייתית: שיעור התחלואה הכלייתית היה 0.2% אצל נשים עם קדם רעלת קלה, 0.5% אצל נשים עם קדם רעלת קשה, ו 1.1% אצל נשים עם אקלמפסיה (רעלת עם פירכוסים).

 

פרופ' אייל שיינר, סגן מנהל סורוקה ומנהל מחלקת יולדות, מסכם: "לא ניתן לנתק את תקופת ההריון מיתר החיים. נשים שפיתחו רעלת הריונית זקוקות למעקב לחץ דם תקופתי על מנת לאתר בעיות יתר לחץ דם בזמן בשל העלייה בסיכונים ארוכי הטווח הלבביים וכילייתיים. הדבר בעל חשיבות קריטית לצורך מניעה שניונית של תחלואה זאת".