עם השנים ההשפעה חילחלה גם לתרבות המערבית. יותר ויותר נשים בחרו להתקשט בציורי הריון בחינה או בצבעי איפור כחלק ממסיבת טרום הלידה (Baby Shower) הנהוגות בחו"ל, בעיקר בארה"ב, או בציור גוף לצורך צילומי הריון מקוריים ויחודיים.

 

במשך 15 שנות עבודתי בתחום, חקרתי מה קורה בתהליך הציור על הבטן המתעגלת שהופך אותו לחוויה כל כך מיוחדת? ראיתי נשים שהיה להן קשה לקבל את השינוי בגוף, את ההתעגלות של האברים, העור שנמתח ונקרע לפעמים, את תחושת הכבדות... ותוך כדי הציור שהדגיש את ההתעגלות הזו בצורה מחמיאה ומפארת ומלאת צבע ושמחה, והסתיר את האדמומיות וסימני המתיחה- חל שינוי ביחסה של האישה ההרה כלפי עצמה עם הגוף החדש שקיבלה. 

קשה שלא להירגע מעצם התהליך של הציור על הבטן. בין אם מדובן בעיטורי חינה ובין אם בציור צבעוני בצבעי איפור – מדובר בחוויה נעימה ומהפנטת. יש משהו מאוד מדיטטיבי בלעקוב אחרי הציור המתהווה על הגוף וגם במגע הנעים של המכחולים המלטפים בצבע את הגוף. זהו פסק זמן מהמולת היום יום, זמן אינטימי בין האישה לעובר שלה ולתחושות המתעוררות בה ובו במהלך הציור.

 

גם לעובר שבפנים זו חוויה מיוחדת במינה. העובר בשלב זה שומע ורואה, הוא כמעט סיים את התפתחותו והמוח שלו צמא לגירויים כדי להתפתח עוד ועוד. פתאום הוא חווה מגע מסוג שונה בעור המתוח של הבטן שעובר דרך מי השפיר אליו, מגע שמתחלף מצביעת שטח גדול עם מכחול רחב או ספוגית ועד למגע עדין ומרפרף של מכחול דקיק שמצייר פרטים קטנטנים. גם האור שחודר דרך הבטן החשופה משתנה ומחליף גוונים ללא הרף. התינוק שבפנים מוקסם מהחוויה ומגיב בתנועה. הוא עוקב בתנועות אחר תנועות המכחול וזז ומתהפך בבטן עד כדי כך שבלי שזו היתה הכוונה – התהפכו כמה תינוקות שהיו במנח עכוז וחסכו היפוך חיצוני מכאיב. 

 

לציור הבטן מגיעות נשים לבדן לחוויה אינטימית עם עצמן והעובר, או יחד עם בן/בת הזוג, לפעמים גם עם האחים הגדולים או חברה טובה ובכל בחירה של הרכב המשתתפים ישנו חיבור מסוג אחר שאני רואה: חיבור בין בני זוג לילדם שטרם נולד (במקרה אחד אפילו האבא ביקש שאצייר גם לו על הבטן בועת דיבור שבה הוא מברך את הילדה הקסומה שבדרכה) ולפעמים החיבור בא לידי ביטוי בבחירה המשותפת של הציור עצמו. גם במקרה ומגיעים הילדים הגדולים לצילומים והם אלו שבוחרים את הציור זו חוויה מאוד מיוחדת ומחברת. לפעמים אני מאפשרת גם לילדים להיות חלק מתהליך הציור והצביעה של הבטן של אימם וזו חוויה מאוד מחברת בין האמא, האחים הגדולים והאח/ות שבדרך. גם כשהאחים הגדולים הם יחסית פעוטים ולא כל כך מבינים מה זאת אומרת שלאמא יש תינוק בבטן – ציור של עובר או תינוק על הבטן עצמה עוזר להמחיש להם בצורה ברורה יותר שבתוך הבטן של אמא יש אדם קטן ולהבין יותר את הסיטואציה הלא תמיד ברורה שהם נמצאו בה. לעיתים מגיעות הנשים לבדן ומבקשות לצייר על הבטן משהו שקשור גם לתחום עיסוקן ומספרות שהן מרגישות כי העסק שהקימו הוא הבייבי הראשון ועכשיו עומד להיוולד לו אח או אחות.

 

אני מציירת על בטנים של נשים הרות שנים רבות, אבל אני חייבת להודות שעד שלא חוויתי על עצמי את החוויה הזו לפני 6 שנים, לא הבנתי עד כמה היא מיוחדת וקסומה. בדומה לביקור בסקירה המורחבת בה אנו רואות את התינוק/ת שלנו כיצור אנושי חי ופועם בתוכנו, ומתרגשות עד דמעות לפעמים, כך גם בחוויות הציור על הבטן יש משהו מלא עוצמה בהתבוננות הזו פנימה אל תוכנו והחוצה אל הציור שמצויר עלינו והשילוב בין התחושה הנעימה של המכחול והעובר שמגיב אליו. ברגע שעברתי את החוויה הזו בעצמי הרגשתי שאני רוצה לשתף בה את כל האמהות שבדרך שיחוו גם את הקסם שחוויתי זה עתה על עצמי. קשה למצוא את המילים לתאר את התחושות האלו, באותה מידה שקשה לתאר איך בדיוק זה מרגיש כשיש פרפרים בבטן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתמונה: אלה ועמרי תאומים בציור הריון משותף. קרדיט צילום: ענבל ר. נקש