מבוצעת בין השבועות 16- 20 (חודש רביעי). ביצוע הבדיקה בשבועות מוקדמים יותר אפשרית, אך קשורה בסיכון מוגבר יותר להפלה.
בבדיקה נלקחת דגימה של מי שפיר על ידי החדרת מחט דרך דופן הבטן, תוך בקרת אולטרסאונד. מי השפיר מופרשים על ידי העובר ומקיפים אותו ברחם מכילים תאים של העובר.

מבוצעת בין השבועות 16- 20 (חודשרביעי).ביצוע הבדיקה בשבועות מוקדמים יותר אפשרית, אך קשורה בסיכון מוגבריותר להפלה.
בבדיקה נלקחת דגימה של מי שפיר על ידי החדרת מחט דרך דופן הבטן,תוך בקרת אולטרסאונד. מי השפיר מופרשים על ידי העובר ומקיפים אותו ברחם מכילים תאיםשל העובר. תאים אלו מבודדים במעבדה ומהם מופקים הכרומוסומים. תהליך זה הינו איטימאחר ונדרש תהליך הדגרה של תאים אלו עקב מספרם המועט. לכן נדרשת תקופה ארוכה יותרעד שמתקבלת תוצאת הדיקור לעומת דיגום סיסי שליה.
בדגימת מי השפיר ניתן לבצעבדיקה של כרומוסומי העובר, בדיקה של רמת מלחים, רמת אנזימים, אבחון מצבי המוליזה,אבחון וירוסים, חלבון עוברי ועוד. בדיקות אלו יכולות לעזור באבחון הפרעות שונותשאינן באות לידי ביטוי בבדיקה הכרומוסומלית. אולם, בדיקות אלו אינן מבוצעות בשיגרה,אלא, כאשר יש חשד סביר להפרעה מסוימת.

לאחר הדיקור מומלץ לנוח ולהימנעמפעילות גופנית מאומצת למשך יומיים לערך.הסיכון להפלה כתוצאה מהבדיקה הינו 0.5% לערך. הסיבוך הנפוץ ביותר לאחר הבדיקה הוא כאב בטן הנובע מהתכווצויות הרחם.בד"כ מצב זה חולף תוך מנוחה ושתיה מספקת. במידה וישנם כאבים, חום לא ברור, ירידת מישפיר או דימום יש לפנות מייד לרופא נשים או לחדר מיון מחשש שמא מתפתח זיהום ברחם.
טיפול אנטיביוטי מונע לא הראה יעילות ולכן איננו נהוג. סיבוכים אחרים כוללפגיעה בעובר או במעי של האישה הינם נדירים ביותר.

הכאבומניעתו
מחקר שנעשה בקרב תושבות צפון הארץ הראה כי מירב הנשים ציינו כי הכאבהכרוך בדיקור מי שפיר היה קטן פי 2.5 ממה ששיערו. בדרך כלל מספיקה דקירה אחת להשגתהדגימה. לכן שימוש בהרדמה מקומית הדורשת הסננת חומר ההרדמה כרוכה בדקירה או מספרדקירות נוספות הינו מיותר.
יתרה מכך הדקירה בעור הבטן בד"כ איננה מורגשת ואתהרחם ניתן להרדים ע"י פעולות הרדמה מורכבות יותר שאין להן הצדקה. הסבר התהליך,התאמת ציפיות האישה לבדיקה ותמיכה בה במהלך הפעולה מפחיתים את הכאב לרמה שאיננהדורשת שימוש בפעולות חודרניות למניעת כאב.