האישה עם המחט

האישה עם המחט
מאת: אפרת אברמסון 
לכל קופת חולים יש אחות אחת – האישה עם המחט, קוראת לה גימל – שיודעת את המלאכה ושלוש אחיות שמעריצות אותה בקול רם ובאוזני הנבדקים.
מאחר שגימל ואני נמצאות פחות או יותר במצב של הריון משותף, אנחנו טורחות לעדכן אחת את השניה באיכויות בדיקות הדם. בדרך כלל, מאחר שהיא בקופת חולים אחת ואני בשניה, וגימל מכניסה לעצמה לראש שאפשר ורצוי להתחרות בכל, אני מוצאת עצמי מלטפת את העובר שבפנים דרך הבטן ומנהלת ויכוח סתמי בנוסח: "שלי גדול יותר".


האישה עם המחט מאת: אפרת אברמסון 

לכל קופת חולים יש אחות אחת – האישה עם המחט, קוראת לה גימל – שיודעת את המלאכה ושלוש אחיות שמעריצות אותה בקול רם ובאוזני הנבדקים.
מאחר שגימל ואני נמצאות פחות או יותר במצב של הריון משותף, אנחנו טורחות לעדכן אחת את השניה באיכויות בדיקות הדם. בדרך כלל, מאחר שהיא בקופת חולים אחת ואני בשניה, וגימל מכניסה לעצמה לראש שאפשר ורצוי להתחרות בכל, אני מוצאת עצמי מלטפת את העובר שבפנים דרך הבטן ומנהלת ויכוח סתמי בנוסח: "שלי גדול יותר".
גימל פשוט לא מסוגלת להודות שיש דברים שלא תלויים בה במישרין. אלף פעמים ניסיתי להסביר לה שהיא לא צריכה לקחת ללב כשאני מספרת שהרופא אצלנו בקופה מצוין ושהוא למד הרבה שנים לא רק כדי להוות גאווה ושם דבר בפי חוליו, אלא בפירוש כדי לטפל בנשים.
בדרך כלל, בנקודה הזו, כששין בסביבה, אפילו טלפונית, היא דואגת לעדכן אותנו על המצב בבירת הנגב. שין כבר החליטה שאחרי ההתמחות היא שוקלת ברצינות את המעבר יחד עם הצמוד שלה דרומה.
"איפה תוכלו למצוא וילה 5 חדרים כולל תוספות והטבות בבניה…"?
כשהיא מתחילה לשכנע את עצמה שהעבודה שלה בנגב, לכן כדאי שתקנה שם בית, גימל ואני מתחילות להחליף מבטי הסכמה. שין מתחילה, בדרך כלל, להתרגז ולברבר משהו על חוסר האחריות של הצעירים היום ועל כך שממילא רוב הזמן לא תהיה בבית.
"היום להיות רופאה זה להיות נשואה למקצוע", וכיו'. אף על פי כן, רואה לנכון שין לבקר במרכז בכל הזדמנות וכשהיא מגיעה סופסוף, מביאה עמה מזוודה גדושה בכל טוב בגדים אופנתיים ואינה נחה לרגע עד שמתעדכנת בחדשות המקומיות – מרכילות ועד עובדות בנות קיימא – וחורשת את העיר לאורכה ולרוחבה: קניות, בתי קפה, מועדונים. בזמן האחרון, החלה שין לדבר יותר ויותר על הצמוד שלה במובנים של "אנחנו".
כשגימל עושה את זה, אנחנו זכאיות להרים גבה ולפקפק בעמידות דבריה, אבל שין? היא הרי נשבעה להזדקן לבדה ולהביא ילד כשתהיה מבוססת כלכלית. שום "אלי" לא היה מתוכנן למלא את מרבית שמות העצם במשפטיה. ובכן, יום שלישי הגיע: זמן בדיקת הדם התקופתית. ביקשתי מגימל הפעם להסיע אותי לקופת החולים.
זה היה אחד מהחמסינים הראשונים של האביב והאויר היה אביך ובעל משקעי אבק ואבקות פרחים שיכלו להחניק גם את בעל הריאות החזקות ביותר. עומדות בתור בשבע וחצי בבוקר. גימל עדיין מקטרת בגין ההשכמה.
"את חייבת לי בדיקת דם", היא רוטנת.
אישה מבוגרת מאוד יושבת לצדה ומגניבה מבטים ארוכים וצרים לעברה. "הבא בתור!" צועקת האחות אי-שם ממרכז החדר.
אני קמה ונכנסת. שין מקדימה אותי ומתיישבת לפניי. אני מנסה לומר משהו, אבל האחות מסלקת אותי החוצה בתואנה שאנחנו צריכות להתאזר בסבלנות ושנכנסים לחדר הבדיקות בקצב של "אחד-אחד".
אני מחייכת ויושבת לצדה של הגברת המבוגרת.
"טוב שיצאת החוצה", היא אומרת לי, "תיזהרי ממנה, היא נראית לי קצת לא בסדר", עושה הגברת תנועות עם האצבע להמחשת מצבה של גימל.
"את לא יודעת כמה את צודקת", אני אומרת ונכנסת אחרי שין המרוצה המחזיקה בצמר גפן מהודק על זרועה המחוררת במחט דקה.
"תגידי לי, את נורמלית?" נכנסתי לאוטו כדי להגיע לעבודה בזמן.
"מה יש? נראה לי נורמלי לגמרי לנסות את מגוון ההצעות שיש לקופת החולים לפני שאני עוברת".
"אויש, זה לא כמו לטעום צימוק מהדוכן בסופר. אין לך גבולות", אני מבודחת וכועסת בעת ובעונה אחת. היא מוציאה את פיסת צמר הגפן: "רואה? בלי סימן ובלי כלום. מקצוענות לשמה".
עוד באותו היום, התקשרה גימל למרכז קופת החולים שלה וביקשה לעבור לקופת החולים אחרת. היא ביררה ומצאה שאמנם חוק בריאות ממלכתי אמור להיות שווה בכל המקרים, אך יש קופות שהביטוח המשלים שלהן אינו מתחשב בתקופות קודמות ומעביר את המבוטח תקופה נוספת הנקראת תקופת הכשרה.
היה אדם מבוטח בקופת החולים בביטוח משלים, זכאי הוא לעבור לקופת חולים אחרת ולא לעבור שוב את תקופת ההכשרה. לא בכל קופות החולים מתחשבים בכלל זה. כדאי לבדוק.