מאת: מירב שרייבר, מנחת קורס "הורים מרגע הראשון", העמותה האיטלקית לפסיכולוגיה וחינוך טרום לידתית, תרפיסטית בהבעה ויצירה, הדרכת הורים, מדיטציה וקונסטלציה משפחתית

 

 

 

כן, גם אני לא ידעתי לפני שניסינו להרות שישנה אסכולה חדשה ומפותחת ב – 50 השנה האחרונות שקוראים לה פסיכלוגייה טרום לידתית ושיחד עם החידושים במדעי המוח, באפיגנטיקה הצליחו לגלות דברים רבים וחשובים על חייהם הנסתרים של העוברים. למשל שלעוברים יש זקפה כבר משבוע 14, ושלאחר שתיית קפאין לוקח לעובר ארבעה ימים להתנקות ממנו.

ידע רב קיים גם על התפתחות המוח של העובר ועל כך שכבר בתקופת ההיריון יוחלט עפ"י השפעות סביבתיות אילו נוירונים יתפתחו ואילו לא. כלומר לגאון מוזקלי כמו מוצארט, חייבת היתה להיות אמא שהקשיבה למוזיקה כבר בתקופת ההיריון.

תנועות עובר ראשונות מובחנות כבר בשבוע 4-5. העוברים חולמים כבר משבוע 21 וזה מאד חשוב להתפתחות מוחם. עוברים יחפשו את התנוחה שנוחה להם בכדי לישון וכן, עוברים גם בוכים ברחם וחשים בכאב. 

 

כבר ידוע שתשעת החודשים של ההיריון הינם חלון הזדמנויות חשוב להכרות עם ילדך, ליצירת קשר עמו ולבניית בסיס רגשי איתן להמשך החיים יחד מחוץ לרחם. 

ידוע כי החיים אינם מתחילים ברגע הלידה, הם מתחילים ברגע ההתעברות. 

ידוע שישנו קשר גוף-נפש: האדם בשלב ההיריון והלידה ניחן במודעות עצמית ובעל יכולת חישה. 

ידוע שקשר הורה ילד מתחיל ברחם וממשיך אחרי הלידה. מבדיקות אולטרא סאונד הוכח כי עוברים יוזמים ומביעים קשר דרך תנועות גוף כתגובה למה שקורה מחוץ לרחם וכאמצעי לקשר עם העולם שבחוץ. 

ידוע שהעובר הינו בעל יכולות מרובות, הוא פעיל ומגיע עם פרוייקט החיים שלו, עם הזהות הייחודית שלו איתה הוא בא באינטראקציה עם האם והסביבה בה הוא חי. כשהעובר מקבל חזרה פידבקים מהסביבה, כך יעצב את אישיותו. זאת הוא עושה ע"י ערוצים תקשורתיים רבים שאת חלקם עדיין לא חקרו מספיק, או לא מוכרים לרבים. הקשר אם – עובר מייצג רגע חשוב מאד בהתפתחותו של האדם. 

 

העוברים יוצרים קשר עם הוריהם דרך שניים עשר ערוצים חושיים ואף יותר. דיויד צ'ימברליין, פרופ' לפסיכולוגיה ואחד החלוצים בפסיכולוגיית טרום לידתית מתאר כיצד הם עושים זאת בכדי להתמודד עם החיים ברחם ולשרוד. כיצד עוברים מבטיחים מערכת יחסים עם האם והאב, גם כן בכדי לשרוד, ובכדי להכין את עצמם למעבר הדרגתי אל שלל ההתנסויות שמצפות להם מחוץ לרחם. 

 

הינה הראשונה שמתפתחת ברחם. החל משבוע 5-6. העובר בוחר  אם לתפוס את חבל הטבור או לשחק איתו. העוברים חשים את הטמפרטורה ואת המרקם של כל דבר, הם סקרנים לגעת ולמשש. הם חשים את המגע של ידי האם המלטפת אותם מבחוץ ומסוגלים לסמן לה אם נעים להם או לאו. 

העובר מבחין בין קר וחם. טמפ העובר היא תמיד 1-2 מעלות יותר מאשר של האם. כלומר אם לאם יש חום, חום העובר עולה גם כן. או אם האם נכנסה לאמבטיה חמה או סאונה. מה שמרגיש נכון עבור האם יכול להיות יותר מדי עבור העובר.

מערכת העצבים מתחילה לצמוח בין 10-12 שבועות.  בין 12-14שבועות, מתחילים קישורים של ניורונים. עוברים שנדקרו במהלך תהליך רפואי לה נזקקו גופם הגיב בדיוק כפי שילד או מבוגר יגיב. כלומר שחרור של אנדרופינים וקורטיזול (הורמוני סטרס משוחררים). כמו כן תנועות גוף פתאומיות ושינוי בקצב נשימה. 

האוזן היא המפתח ללמידה ולשימוש בשפה, להקשבה למוזיקה וליצירת קשר חברתי . חוש השמיעה הינו חוש של העור למרות שאיננו רואים את עור התוף. גלי הקול שנשמעים לעוברים לראשונה הם בין 250-500 הרץ וקולה של האם גבוה יותר מקולו של האב ולכן נשמע יותר ע"י העובר. העוברים שומעים את קולה של האם ולכן כדאי לשיר, לספר סיפורים ולדבר בקול רם אל העובר. שימו לב שהועבר גם ישמע צעקות, ריבים או דיבורים שליליים. עוברים קשובים כאשר מדברים  אליהם או שרים להם.

ההבדל בין לשמוע ולהקשיב. הקשבה היא אינטגרטיבית וכוללת גם למידה והתנסות חברתית לעומת שמיעה של קולות רקע שקיימים תמיד בחברה הרועשת שלנו. האם יכולה לעזור לעובר לעשות מעבר משומע פסיבי של קולות הרקע להקשבה אקטיבית בה יש השפעה התפתחותית על קליפת המוח. 

לאחר השבוע  ה- 13 כאשר העובר מתחיל לבלוע, הנוזלים של מי השפיר ממלאים את קולטני הטעם והריח באף ומלמדים את העובר על טעם וריח כבר ברחם. מי השפיר מלאים בכל טוב. נצפתה בליעה מואצת כאשר האם אוכלת דבר מה מתוק ומאיטה או עוצרת כאשר האם אוכלת טעם מר. זה ממשיך כאשר התינוק נולד והוא יעדיף טעמים מתוקים על חמוצים או מרים.

מוליכי הטעם והריח נמצאים במקום סמוך. כדי שחוש הריח יתפקד הוא מתפתח בין 11-15 שבועות. תינוקות יכולים להבחין בריח של שום. זאת הסיבה שתינוקות ימצאו את דרכם אל החזה של אימם. וזו עוד סיבה מדוע לא לבלבל את התינוקות עם חלב שאינו חלב אם. תינוקות יכולים להבחין בריח מי השפיר שלהם וזה אף מרגיע אותם. 

תינוקות חשים את המרקם עם הפה. ברחם, העוברים חוקרים כל הזמן את הגוף שלהם, את הידיים, האצבעות דרך הפה. לאחר הלידה זה ממשיך. הסקרנות למשש עם הפה. 

מציצת אצבע מתחילה בשבוע 13 וניתן יהיה אפילו לאבחן סימן מציצה אחרי הלידה. אצל בנים מציצת אצבע קשורה גם לזקפה. כלומר להנאה מינית. כנראה שגם בנות חשות למרות שלא נראה את הכיווץ ברחם. כמו כן, ליקוק. עוברים מלקקים את השיליה ותאומים מלקקים זה את זה. ליקוק של אינטימיות ושל מגע גופני. ניצפו גם תאומים שנישקו זה את זה בחושניות. 

(לגבי סקס בין בני זוג בהיריון. יש הטוענים שזה לא מסוכן. בבדיקות אולטרא סאונד מצאו  שקצב דפיקות הלב של העובר והתנועתיות שלו מואצות מאד בזמן האורגזמה של אמו. נראה כי העוברים פשוט חווים הכל יחד עם ההורים, שמים לב, מקשיבים ברוב קשב ובסקרנות ומאד מושפעים ממעשה האהבה. )

אחד החושים החזקים והחשובים בחיינו. ייקח שנים גם אחרי הלידה בכדי שחוש הראייה יתפתח למקסימום שלו. זה פרדוקסלי למצוא הוכחות לחוש הראייה ברחם. מכיוון שהעפעפיים סגורים בערך עד לשבוע 26. אך למרות זאת יש הוכחות שבבדיקת מי שפיר העובר מנסה לתפוס את המחט. או תאומים שחובטים או מתנשקים או משחקים לחי ללחי. ניתן לאבחן גם שהעוברים מכווצים את פניהם ומסובבים את ראשם כאשר מתקרבים אליהם עם אור בוהק. גם קצב הלב שלהם מואץ כתוצאה מאור המכוון אליהם. אחת הדרכים לבדוק שהעובר אכן בסדר. ניתן לראות שינוי בגודל בגלגל העין מול אור שינוי בקצב הנשימה. 

 

- להכין את עצמכם פיזית ורגשית לפני ההתעברות. לאכול טוב, להתעמל, לעבד ולהתבונן על קשיים רגשיים שאתם סוחבים מהלידה שלכם, מהילדות המוקדמת ובזוגיות העכשיווית שלכם. תקופת טרום ההתעברות מוטבעת גנטית גם היא בתוכנית החיים של הילד שלכם.

- התכוננו לרגע ההתעברות. הביאו לעולם את ילדיכם מרצון ואהבה. במידה ומדובר בהתעברות מלאכותית, גם אז ניתן להביא מוזיקה, להחזיק ידיים באהבה ולהתכונן בדיוק כפי שהייתם עושים לו התעברות באופן טבעי. קבלו בברכה את ילדיכם.

- לאחר ההתעברות כדאי לבלות הרבה בטבע, להשקיע זמן בעצמך, בחיי הזוגיות ובמערכת היחסים עם התינוק שבתוכך. זאת תוכלי לעשות ע"י כל ערוצי התקשורת הרשומים מעלה. דרך מסג', מוזיקה, דיבור, אוכל, קולות, סיפורים, תקשורת לא מילולית, דיאלוג מלב אל לב, משחקי מגע, דמיון מודרך ועוד...

- להשתתף בפעילות יצירתית כגון שירה, ציור, ריקוד, סיפורת, התבוננות פנימה אל היחסים שלך עם עצמך, עם הוריך, עם בן זוגך ועם ילדך. 

- להתעמל התעמלות שמתאימה להיריון כגון יוגה, הליכה או כל מה שמאפשר לך ליצור קשר עם גופך, עם הנשימה ולהיות מודעת לגופך. דבר מה שיעזור מאד בלידה.

- לעבוד עפ"י יכולתך ולא מעבר בכדי להימנע מסיבוכים בלידה. לנוח כדי להוריד את הורמוני הסטרס. כשאת רגועה כל המשפחה רגועה. מערכות היחסים משתפרות. את יותר מרוכזת, הרפלקסים שלך פועלים בסינכרון, רמת האנדרופינים עולה. זה מועיל להתפתחות מערכת העצבים, ולמערכת המוטורית  של העובר, משפיע על יכולת ההבעה שלו, הזכרון, ובכלל על הרווחה שלו כאדם שעומד להיוולד. זכרי שהילד שלך הוא כמו טרמפיסט על מערכת העצבים שלך. ככל שתהיי רגועה יותר הסיכויים שילדך יוולד עם מערכת עצבים מווסתת היטב גדול יותר.

 

הריון שמח ושקט ומזל טוב!!!