איך להפוך את ההריון מסיוט למהנה?
אני אימא ל-6 ילדים, כל ההריונות שלי היו קשים מבחינתי, תמיד היו לי בחילות נוראיות עד חודש חמישי. הייתי עייפה, חסרת כוחות, לא הייתי מזהה את עצמי בהריונות,
כאילו הייתי מישהי אחרת, מחודש שמיני לא רציתי להיות בהריון יותר, קשה לישון, קשה לזוז ורק רציתי להיות כבר אחרי.
מאת: רחלי מדמוני, מאוויר לנשמה- כלים לסדר ובהירות במציאות
אני אימא ל-6 ילדים, כל ההריונות שלי היו קשים מבחינתי,
תמיד היו לי בחילות נוראיות עד חודש חמישי.
הייתי עייפה, חסרת כוחות, לא הייתי מזהה את עצמי בהריונות,
כאילו הייתי מישהי אחרת, מחודש שמיני לא רציתי להיות בהריון יותר,
קשה לישון, קשה לזוז ורק רציתי להיות כבר אחרי.
בנוסף היו לי 4 הפלות שתיים בשבוע 18 ו-20, ושתיים בשבוע 12,
מה שהוסיף לכל החגיגה הזו גם חרדות.
אחרי ההפלה הרביעית אבל השלישית ברציפות,
החלטתי לחפש פתרון לבעיה שלי,
אני רוצה עוד ילד וזה בכלל לא מובן מאליו.
האם כל זה קשור לעובדה שהריונות זה סיוט בשבילי?
שאני מאבדת את עצמי בתוך זה ומחכה שייגמר?
סיפרתי על זה לאילנה זנד חברה שלמדה איתי אנחנו מכירות המון שנים
מידי פעם גם הייתי מתייעצת איתה והיא אמרה לי
שהריון מבחינתה זה תוספת חיים, בהריונות היא מרגישה עוד יותר טוב
כי יש לה תוספת חיים.
שיתפתי אותה שבהריונות אני מאבדת חיים ואז נפל לי האסימון,
אני מאבדת את החיים שלי בהריון, איזה עובר יוכל לחיות בתנאים האלה?
ניסיתי להיכנס שוב להריון כשהפעם זה יהיה אחרת מבחינתי.
מעבר לזה שהלכתי לרופא סיני מדהים (אייל פוליטי) שהחזיק אותי עם תרופות עד שבוע 12,
ומעקב הריון צפוף עם פרופסור (כרפ) מומחה להפלות.
החלטתי עם עצמי שההיריון הזה לא ינהל אותי, אלא אני אנהל אותו.
לקחתי את כל מה שלמדתי על חשיבה יוצרת מציאות,
והתחלתי ליישם את זה גם בתחום ההיריון.
הרגשתי כאילו נפתחת לי חסימה בתחום הזה,
עד אותו רגע חשבתי שההיריון מנהל אותי ופתאום הבנתי כמו בהרבה תחומים,
(חשיבה, רגש, גוף) שאנחנו מוכרחות לקבוע מטרה, יעדים, נושאים לעבודה, להיות מוכנות,
לעבודה, להתגברות, לניווט של המסע הזה.
כמו המשפט הידוע "בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו",
הייתי חייבת להגדיר באיזה דרך אני הולכת בהריון הזה.
החלטתי שבהריון הזה אני אמשיך לעבוד עד הסוף,
אני אעשה מה שאני רוצה בלי לרחם על עצמי ולשקוע יותר מידי,
החלטתי שבהריון הזה תהיה לי תוספת חיים והתחלתי להחזיק את המשפט הזה בראש,
עדיין היה מורכב, כל תחושה לא ברורה בגוף הציפה חרדה.
בשבוע 12 כשאמרו לי שיש דופק והכל בסדר התחלתי לבכות בלי שליטה.
אבל ביום יום התגברתי על תחושות קשות כשסיפרתי לעצמי שהכל בסדר,
שאני יכולה להיות אני,
שעם העשייה יגיעו הכוחות,
שהחשיבה שלי יוצרת מציאות,
שיש לי יכולת לבחור לנהל את הגוף שלי, והגוף לא עומד בפני עצמו,
למעשה הוא בתחתית שרשרת המזון.
כי הרגשות הם מעל הגוף והמחשבות הם מעל הרגשות ומעל כל זה נמצא החלק הנשמתי,
שהוא הכי גבוה ולא מתערבב.
ובזכות זה ניתן לצפות על ההתנהלות בגוף, ברגש ובמחשבה,
ז"א יש לנו חלק גבוה שברגע שמשהו נכנס למודעות שלו,
אפשר לעשות בדבר הזה סדר, לברר אותו, להגדיר מטרות, ייעדים ורצונות.
למעשה ברגע שיש מודעות רק אז אפשר להתחיל לבחור, להתחיל לנהל ולא להיות מנוהלת,
וזה נכון לכל תחום בחיים, אוכל, זוגיות, הורות, עסק ועוד..
הרי הגוף, הרגש, המחשבה, הדיבור, הקשב, הרצון,
הם כלים שקיבלנו כדי לנהל איתם את החיים שלנו,
ולא להיות מנוהלים על ידם.
כמעט כל האנשים מנוהלים על ידי המחשבות שלהם ולא להיפך.
כל דבר שאנחנו מודעות אליו, אנחנו בעצם רואות מה קורה בו,
הוא לא נסתר מעיננו, הוא לא בנוי מתבניות של מה שכולם חושבים על זה,
דעות קדומות וידע כללי.
ברגע שיש מודעות מתחילה חקירה פנימית אישית של התחום, יש מטרה.
אז מה קורה בדרך?, מה קורה בכל רגע ורגע אל מול המטרה?
מה עובד לכיוון המטרה מה לא? מתחילה היכרות עצומה עם עצמי,
פגישה עם עצמי בתחום מסוים, זום אין על נושא ספציפי והבנה איך אני פועלת ומתנהלת,
מה דורש שינוי, ואיך עושים את זה.
ההיפך הגמור מפעולות על אוטומט.
לשמחתנו דפוסי ההתנהגות שלנו הם לא מובן מאליו ואפשר לשנות פשוט הכל.
אז ההיריון הזה עבר בשלום תודה לאל, ונולד לי הילד השישי,
עבדתי עד סוף ההיריון והמשכתי לקדם את העסק שלי, זה הרגיש נפלא ממש,
לא נתתי להריון לעצור לי את כל החיים, משום שזה פשוט לא תפקידו של ההיריון.
תפקידו של ההיריון זה להביא חיים לעולם, ותוספת חיים אף פעם לא מפריעה, להיפך.
אני רק הייתי צריכה להבין את זה.
אפשר להקביל את זה לאימא שמרגישה בטוחה באימהות שלה, היא יודעת מה היא עושה,
היא יודעת לגדל את התינוק שלה, הוא במקום בטוח,
היא יודעת את העבודה ויודעת להוביל אותו לכיוון הגדילה שלו בבטחה.
תינוק כזה ירגיש את הביטחון מאימא שלו ויוכל להיות רגוע (נושא זה יפורט במלואו בכתבה הבאה).
כל נקודה ברורה בתוכנו מצליחה ל"שדר" את המסר הנכון ולגרום להתנהלות הרצויה לפעול.
אם זה לגוף, אם זה לאדם אחר ואם זה לסביבה שלנו.
כשאנחנו בטוחות בעצמנו לדוגמה אנחנו מצליחות ל"שדר" לאנשים סביבנו לכבד אותנו,
או לבן הזוג, לילדים שלנו ועוד..(גם נושא זה יפורט בכתבה נפרדת ).
הבעיה מתחילה כשיש לנו ספקות, שאנחנו לא בטוחות, שאנחנו לא יודעות,
שאנחנו ניזונות משמועות, שאנחנו לא חוקרות ונכנסות לעובי הקורה להבין את הדברים
שקורים לנו בחיים עד הסוף בעצמנו.
אנחנו מוכרחות לשאוף למודעות עצמית גבוהה כחלק מהמטרות האישיות שלנו,
ולעשות הכל כדי להתקדם לכיוון מטרה זו כל פעם קצת
כי זו הדרך היחידה לשנות ולהשפיע על החיים שלנו.
אוהבת המון רחלי מדמוני
מאוויר לנשמה- כלים לסדר ובהירות במציאות.