הסיפור שלנו מתחיל הפעם בערב שלפני סקירת המערכות המוקדמת. למי שלא מכיר- זוהי בדיקה שבה הרופא בודק בעזרת אולטרא-סאונד את כל איברי גופו של העובר וסופר אצבעות, ידיים, חדרים בלב וכד'- ספירת מלאי.

כמובן שקבענו את הבדיקה בערך חודש לפני (לחץ...) והמתולתלת החלה באיסוף מידע מודיעיני על הרופא.

מסתבר שמדובר ברופא טוב, מומחה, חברות שלה מכירות אותו, אבל ...(טה דה) הוא קצת לא נחמד לפעמים.

מה כוונת המשורר במקרה זה ? מסתבר שחברה של המתולתלת הגיעה לרופא בלי לשתות פחית של משקה תות בננה, מכירים את המשקה המתוק מתוק הזה? מסתבר שצריך לשתות אותו בבוקר הבדיקה על מנת לגרום לעובר להיות פעיל ולזוז.

היא לא שתתה (אוי ואבוי), הרופא כעס עליה, נתן לה פחית משלו אבל ביקש שיחזירו לו פחית לאחר הבדיקה.

הזוג המאושר התרוצץ אחרי הבדיקה וחיפש פחית ברחבי העיר ...

קצת דאגנו אבל מכיוון שאנחנו זוג מאוד אמיץ,התכוננו מראש (מהנדסים או לא ?) והצטיידנו בשתי פחיות זרחניות.

בבוקר הבדיקה המתולתלת לגמה לה מהמשקה וסבלה מכל רגע- זה מגעיל, זה מתוק מדי, גועל נפש... (לפעמים אני לא מבין איך הן מתכננות ללדת, אה ... בשביל זה פיתחו את האפידורל).

זה הזמן לציין שהמתולתלת חובבת מאכלים מלוחים וחשיפה למשקה ממותק כל כך עלול לגרום לה להיפר-אקטיביות למשך יום-יומיים.

שמנו פעמינו למרפאה ושם ביקש ממנה הרופא לשתות גם את הפחית השנייה ... איזה אושר.

במהלך הבדיקה המתולתלת שכבה, אני הסתכלתי על מוניטור וכבודו הסביר מה הוא רואה.

מאחר ואני לא רגיל לראות עוברים זזים בבטן של אשתי הייתי קצת המום אבל התאוששתי מהר ושמחתי לראות שלקרמבו יש כבר את כל האיברים והיא מנופפת לנו לשלום מדי פעם. 

לאחר הבדיקה הסביר לנו הדוקטור שלקרמבו יש המון חלקי גוף וכולם במקום שבו הם אמורים להיות... קיבלנו גם דיסק עם תמונות אולטרא-סאונד שלה ואפילו תמונת פרופיל מגניבה שבה רואים שיש לה את האף של המתולתלת.

מכיוון שעברנו טראומת מיץ קשה פינקנו את עצמנו בארוחת צהריים במסעדה עם אוכל מלוח וטעים.

בהמשך ... חדשות מדאיגות, דרמות וכמובן - סוף טוב (כמו בכל סרט אמריקאי טוב).