מסתבר שהשד לא נורא כל כך, מצאתי חנייה בקלות ובעזרת הכוונה קלה (ממש קלה) מאחד השכנים הגעתי למרכז הבדיקה.

בדיקת טיי-זקס

לפני הכול הסבר קצר על טיי זקס: מחלת טיי זקס היא מחלה תורשתית (גנטית) הפוגעת באנזים hexosaminidase a האחראי על פירוק חומרים שומניים הנאגרים בתאי החומר האפור המרכיב את קליפת המוח. אצל אדם הסובל מן המחלה הופך החומר האפור לריקמה ספוגית מלאה בחללים מלאים בנוזל שומני. המחלה פוגעת בהתפתחות של קרום האמור להגן על העצבים במוח, ששמו מיאלין (myelin), קיימת בדיקת דם המאפשרת זיהוי של נשאות המחלה. הבדיקה ממומנת על-ידי משרד הבריאות עבור כל הנשים בארץ.

מידע על זמני הבדיקות ומיקומם ניתן למצוא כאן:

http://abush.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=42&catid=191&pageid=1574

בקיצור זוהי בדיקה חשובה והיא ניתנת חינם (מדהים!) ע"י משרד הבריאות,

שוב נסעתי להקיז את דמי והפעם באזור בת- גלים בחיפה, אין לי כל כוונה רעה לפגוע בדיירי בת גלים אבל בוא נאמר שהיא נחשבת לאחת השכונות הלא כל כך חביבות של חיפה ואני באופן אישי לא מרבה לבקר שם...

מסתבר שהשד לא נורא כל כך, מצאתי חנייה בקלות ובעזרת הכוונה קלה (ממש קלה) מאחד השכנים הגעתי למרכז הבדיקה.

כשאני אומר מרכז בדיקה אני מדמיין מקום דמוי מרפאה שבו לוקחים בדיקות דם וכו'.

אז לא, במקרה זה מדובר במתנ"ס אזורי שבו נערכות גם הבדיקות ...

בעודי מחכה לבדיקה מצאתי את עצמי קורא פוסטרים המיידעים על דרכי הנקה נכונה לצד רשימת המדריכים והפעילויות במתנ"ס ...

מה שנחמד בבדיקה הזו היא שהגבר (או כמו שאומרים- החזק) עושה אותה, מצאתי את עצמי מצטופף עם חבורת גברים וממתין להכרזת האחות.

כרגיל עם הכניסה לחדר הבדיקות נקטתי בטקטיקת הפחדנות הידועה ...

אני: "אהה .. אני קצת רגיש לבדיקות דם"

אחות: "גם אני, זו פעם ראשונה שלי"

אני מחוויר.

אחות: "לא, לא, זה היה בצחוק"

בקיצור, שאלו אותי אם אני רוצה לשכב כדי לא להתעלף. סירבתי בתוקף והסברתי שאני פשוט לא אוהב שדוחפים לי מחטים ליד ... נרקומן אני לא אהיה...

תוך 10 דקות יצאתי משם, שמח ומאושר. עוד שלושה שבועות נגלה אם האושר הזה מוצדק j

טלפון קצר של דיווח למתולתלת (מסכן שלי, הכאיבו לך ?) ומייד נסיעה חזרה לשיעור ... החיים ממשיכים כרגיל גם כשאנחנו בהריון...

מחר בבוקר אולטרא סאונד, תאחלו לנו בהצלחה.

אולטרא סאונד ראשון

במילון מגדירים אושר כ- תחושה נעימה של שמחה, סיפוק וקורת רוח.

עד היום ב- 7:30 בבוקר נטיתי להסכים עם הפירוש המילוני (לא ממש התעמקתי בזה), בערך ב- 7:40 בבוקר הבנתי שאושר זה דבר מאוד מורכב, אחד הדברים שעשו אותנו מאוד מאושרים היה לראות את העובר הקטנטן ואת שק החלמון לידו ולדעת שהכול תקין (טפו טפו טפו...)

אני חייב להודות שקצת דאגנו אתמול בלילה, בכל זאת זו בדיקה חשובה, האישה שאיתי התהפכה רוב הלילה וגם אני ביצעתי תרגילים אקרובטים מפעם לפעם.

בסופו של דבר הגיע הבוקר, אצלנו בבית הבוקר מגיע כשהאור באקווריום נדלק והדגים מתעוררים... (סוף סוף כיוונתי אותו לא להידלק בחמש ...).

אז הגיע הבוקר, הדגים קמו וגם אנחנו (אמנם לקח לנו יותר זמן להגיע למקלחת אבל לנו יש שמפו ...)

אחרי ארוחת בוקר חפוזה משהו שמנו פעמינו למרפאה, נכנסנו לחדר הבדיקות ותוך כמה דקות מצאתי את עצמי בוהה במוניטור ומנסה לזהות מה קורה שם בתוכו בדיוק ...

אז ככה- העובר שמעתה יכונה "קרמבו" (המתולתלת קבעה, אני לא אשם), יושב/שוכב/צף לו בנחת ברחם, יש לו אספקת מזון בדמות שק חלבון שגדול ממנו בערך פי שתיים והוא בערך בגודל של 0.65 ס"מ (אני לא בונה עליו כשחקן כדורסל גדול).

על פי הבדיקה מסתבר שאנחנו בשבוע השישי (אמצע) והלידה תצא בערך באוגוסט (צריך לקנות מזגן...).

יצאנו מהמרפאה במצב רוח מוזר, מאוד מחוזקים ושמחים אבל פתאום הבנתי (גם הילדה הבינה) שזה באמת זה, אנחנו נהיה הורים (חמסה, חמסה ...)

יתר היום עבר בערפול כבד, אני זוכר שישבתי בכמה הרצאות ותרגולים ואפילו כתבתי אבל לא ברור לי מה, קשה להתרכז בלימודים שיש דבר גדול כל כך בפתח.

זהו, אני צריך זמן לעכל את זה ... הבדיקה הבאה בערך בעוד חודש ועכשיו הגיע הזמן לחרוש את כל אתרי האינטרנט בתחום, מי שיש לו המלצות אשמח לשמוע.

דרך אגב, עברנו לשלב המלפפונים החמוצים והגבינה הבולגרית, מדהים מה שקורה לחוש הטעם בגלל קרמבו אחד קטן j