מאז שנכנסנו להריון מתברר שכולם בהריון, כולם..

 

מאז שהמתולתלת נכנסה לשבוע השביעי שלה (שלנו) היא נוטה להתמקם באופן בולט באזור חדר השינה בין השעות תשע בערב לשמונה בבוקר (כן,כן 11 שעות).

אומנם בין חבורות הגברים שכבר עברו את החוויה ישנם סיפורים (מור"קים)  על כך שנשים צורכות יותר אנרגיה בתקופת השליש הראשון של ההיריון ולכן ישנות יותר, אבל לא תיארתי לעצמי שבבוקר אצטרך לגרד דובונית פנדה מהמיטה ...

אחרי השכמה אמיצה (מצידי) ובקשות חוזרות ונשנות ל-"רק עוד חמש דקות" (מצידה) התברר לי שמעתה אני ממלא את תפקיד ה-snooze בשעון. אכן, קידום משמעותי בתפקיד... משוטף כלים וזורק זבל הוסיפו לי עוד סמכויות.

לבסוף, לאחר שהיא מגיחה מהפוך מתברר שהיא ע י י פ ה נורא וחבל שצריך ללכת ללימודים היום (כאילו חזרנו לתיכון השבוע,דווקא נחמד),אני חייב לציין שהפיתוי להישאר איתה בבית במיטה הוא עצום.

לבסוף כל אחד פונה לדרכו ושוקע בסדר היום (פרט לכמה שיחות "אני עייפה" מהמתולתלת במשך היום). 

כמובן שבערב הטקס חוזר על עצמו ודובונית הפנדה שאני מגדל חוזרת אל הפוך ...

דרך אגב, מאז שנכנסנו להריון מתברר שכולם בהריון, כולם.

פתאום חברים שלנו  מספרים לנו שהם בדיוק עשו שקיפות עורפית, עוד זוג כבר בחודש שישי ועוד זוג ילד אתמול (מזל טוב),  אבל ... כמובן שאנחנו עדיין לא מספרים כלום (מחכים עד אחרי השקיפות עורפית), למען האמת אני מרגיש כמו סוכן שב"כ או ג'יימס בונד במבצע סודי (007בשבילכם), אני מת לספר לכולם (להשוויץ בשחיינים שלי) אבל יד לפה, אסור להסגיר סודות לאויב ...  (אני מקווה שקרמבו מעריך את ההקרבה...)

הכי קשה לי להסתיר מהמשפחה (סיפרנו רק לאחים ולהורים), האחיינים האהובים שלי (בני 8-9) התעלו על עצמם ושאלו את המתולתלת בתמימות מלאכית, מתי היא "מפסיקה לקחת גלולות ומביאה להם בן דוד" , הם אפילו הבטיחו לעשות בייביסיטר (אנחנו נזכור להם את זה), כמובן שלא מסרנו טיפת מידע אבל הילדה החווירה קלות ...

 

זהו, החיים נכנסו למסלולם, באופן מפתיע השמש עדיין זורחת כל בוקר והבחילות עדיין מבקרות אצלנו במיטה, בסך הכול זהו אמצע השבוע השביעי והכול עוד לפנינו ...