כשהחלטת להוליד ילד, או לגדל ילד, החלטת להביא שינוי דרמטי לחייך. נכון! היום,  אינך אדון הבית. אינך האדון ללוח הזמנים שלך ולצריכת המזומנים. מבלבל??? בכתבה הבאה ננסה לעשות קצת סדר בדברים...

מאת: גילי אבישי, מדריכת להכנה ללידה, דולה, רפלקסולוגית בכירה מומחית לטיפולי נשים במעגל הפוריות.

הי! אתה שם, כן כן! אתה.

אתה שעוד מעט תהיה אבא, בעצם כבר שהפכת לאבא... מה אתה בדיוק עכשיו?

היום נהוג להגיד "אנחנו בהריון"- האומנם?

עובדה! שאר העולם לא בדיוק חושב שזה נכון. (אתה לא סוחב את הבטן המתפתחת בהדרגה לממדים שלא יאומנו, אינך מרגיש את תנועות העובר המלוות במבט מצועף שלה, אתה רק שותף פסיבי לתלונות על איכות השינה).

לאף אחד לא באמת משנה העובדה שעולמך עובר שינוי בלתי הפיך, דרמטי, לא ברור ואפילו מאיים. הסביבה לא מכירה במקומך בתהליך, או פשוט עסוקה יותר ב"כוכבת" (זוגתך) ומזניחה אותך לאנחות.

 

הסטטוס של בן הזוג הוא בעיקר של תומך ולא של הורה לעתיד. חוסר ההכרה במה שעובר עליך, מותיר אותך בודד למדי בתוך הסאגה של הכרכור סביב "הרחם" (גם אתה שם). אתה עסוק בזה ופחות בשאלות הנוגעות לגבי המוכנות שלך וה"הכשרה" שלך לתפקיד ההורה.

 

הכן עצמך לאבהות בחלוקה למספר טיפוסים:

נסה למצוא למי מהם אתה מתחבר יותר.

 

החבר

הגדרת הטיפוס: אתה נכון לכל, נענה לכל דרישה באהבה, מקבל שינויים במצב הרוח של זוגתך, תומך, רץ, מכין ומשתתף.

תכ'לס: מומלץ לתכנן את סדר יומך ומחויבויותיך בהווה ובעתיד יחד עם אישתך/ חברתך.

שבו ובדקו אילו מטלות ניתן לחסוך ממך, ניתן לגייס את הסביבה הקרובה ו/או בעלי/ות מקצועות רלוונטיים.

(אמא, אחות, דולה וכו').

עוד במהלך ההיריון נסו למצוא זמן לפינוק ומנוחה הדדית – יום כיף, טיפולים משלימים או מסעדה יכולים להתאים מאוד.

ללידה אפשר להזמין דולה, שתלווה ותעזור וכך, תוכל גם אתה לנוח, לשתות ולאכול.

תכננו באיזה תחומים תוכלו להיסמך על הסביבה (משפחה, חברים או מקצועית) גם לאחר הלידה (ניקיון, בישול, קניות, בייביסיטר). האחרון הנו שירות חובה על מנת לפנות זמן איכות עבורכם כזוג, לשימור הקשר והרומנטיקה.

חשוב מאד לזכור- חברות אינה בהכרח לתת לבן הזוג לתפוס את כל הנפח והמרחב. לעיתים חברות היא שימת גבולות תוך הגדרת המרחב שלך.

היה חבר ושותף מלא, ודאג להיות נוכח כשותף ולא כאחד שממלא צרכים.

 

החרד

הגדרת הטיפוס: דאגן ומבוהל,  נוטה לחרדתיות, הולך תמיד על בטוח, מרבה לברר וללמוד כדי להיות שקט ורגוע.

צודק! היקרים לך ביותר (בת הזוג ועובר- יוצא חלציך) הם, הם אלו שצריכים את מלוא תשומת הלב.

אתה מרגיש חוסר ודאות בנוגע לשלומו של העובר שלך ברחם, הוא במצוקה? יש לה בצקת אולי זו תחילתה של רעלת? איך היא תתמודד עם צירי הלידה? איך תוכל לעזור לה?

אחרי הלידה: התינוק בסדר? האם יש לה מספיק חלב? האם טמפרטורת החדר מתאימה?  למה הוא בוכה? אולי היא בדיכאון שלאחר הלידה?

 

אבא יקר! נכון שאף מילת עידוד והרגעה לא תפחית ממידת הדאגה שלך ליקיריך, וברור כי לדאגותיך יש יסוד סביר, אולם חשוב שתנסה להבין כי אתם נמצאים בתהליך, וחשוב להכיר בקיומו, ולסמוך גם על האינטואיציות של בת הזוג שלך.

איך עושים את זה בלי לזייף מבחוץ ולהשתגע מבפנים?

העצה שלנו: בחרו של דמות עליה אתם סומכים כמו רופא מומחה לרפואת משפחה, מדריכת הכנה ללידה, דולה, הורה שיחסיכם עמו מאפשרים התערבות עדינה, וכדומה. מומלץ דווקא להעדיף יועץ שאינו מעורב רגשית כמו חבר או קרוב משפחה.

 

 

ה"קול" (הזורם)

הגדרת הטיפוס:  אצלך הכל בסדר, שאנטי. כולם מסביבך שואלים מתעניינים, ודואגים, אתה... (אולי גם זוגתך) חי בקצב משלך- לא צריך להתרגש, כבר עברו את זה לפנינו ויעברו את זה אחרינו- יהיה בסדר.

אם היא מהלחוצות אז אתה המקום להכניס קצת שפיות/רוגע לטירוף הזה שלה...

 

דע! מרבית ההריוניות מרגישות אי נוחות בדרגה זו או אחרת- זה לא נעשה מפינוק בטוח. יש כאלו שסובלות מצרבות, בחילות, בצקות וכאבים שונים.

קח בחשבון שצירי לידה הם כואבים, אחרי הלידה תהיו עייפים, סביר שזוגתך תהיה שרויה במצבי רוח משתנים, יהיו לה קשיים פיזיים וכאבים, שפת התינוק לא תהיה תמיד מובנת ומילוי צרכיו ישאיר מעט מאוד מקום לכם כזוג. ע"פ תפיסתך – נעבור את הגשר כשנגיע אליו.

נכון, אך לא מדויק ישנם תחומים בהם כדאי לעשות מעט שיעורי בית.

אתה יכול להרשות לעצמך לא להיכנס למסע לימודים מפרך של "ההכנה לקראת התינוק". התבונן בחבריך וקרובי משפחה הנמצאים במצב דומה. כך גם תוכל לקבל כלים בהתמודדות האישית.

היה מודע לכך שמעורבותך חיונית עבורך, עבור זוגתך ועבורכם יחד.

עליך להכיר בכך כי כל אדם אשר נולד לו ילד/ה חווה שינוי גדול.

אם אתה מהטיפוסים של "הכל בסדר" – יתכן שמאחורי גישה זו מסתתרות סוגיות רגשיות  מורכבות ויתכן שבמהלך ההריון, הצורך להתמודד עמן יתבקש מאליו. חשוב שתכיר בפחדים, ותנסה להתמודד עם הקשיים והרגשות המלוות בחוסר ישע ותסכול.

ברגע שתצליח לעשות זאת, תהיה פתוח יותר למעורבות פעילה בתהליך כולו.

 

הלא יודע

תסמונת ה"ראש הקטן" – יש מי שעושה את העבודה עבורך מצוין,אתה לא יודע ולא מבין דבר על התהליך ובינינו זה לא כ"כ מעניין אותך...(האמנם?)

בת הזוג מתרוצצת, קוראת, מתייעצת, גולשת ושואלת שאלות ואתה רק המלווה.

לקורס הכנה ללידה אתם הולכים, כי בת הזוג החליטה שצריך, היא גם בחרה את הקורס, בדקה מחירים ושמעה המלצות- אתה לא מעורב גם כי לא מערבים אותך, בעיקר כי זה לא מעניין אותך? או אולי כי אתה לא בנוי לזה? או אולי בגלל שזהו תפקידה של האישה (ע"פ תפיסתך)?

כל בחירה שנעשית במהלך ההריון או לאחריו היא של בת הזוג, לה ניתן הקרדיט המלא, אתה סומך עליה! מה שהיא מוצאת לנכון, כנכון לעשות, זה מה שיהיה!

ברוב מערכות הזוגיות של טיפוסים מסוג ה"לא יודע" ניתן להבחין כי האב חוזר לעבודתו תוך זמן קצר, גם בגלל שאין לו מקום, וגם בגלל שבת הזוג מקבלת תמיכה וסיוע מכל העולם. זה יכול להיות מסבתות, אחיות, נשות מקצוע וכו'- היא תיאמה את הכל מבעוד מועד.

 

דע! גם בת הזוג וגם הרך/ה הנולד/ת זקוקים לתא המשפחתי, נכון שאתה לא יודע הרבה, אבל לא צריך לדעת הרבה כדי להיות מעורב.

לחוסר מעורבות מצדך יש השלכות על הקשר העתידי שלך עם התינוק/ת וכמובן עם בת הזוג.

זכור! המעורבות חשובה עבורך, בראש ובראשונה.

איך? הצע לערוך את הקניות, החלף חיתול, שלח אותה מהבית והישאר עם התינוק/ת לבד, צאו שלושתכם לטיול עם העגלה, נסה לאחוז את התינוק/ת בידיך בשעת השינה, נסה להעשיר את הידע באמצעות ספרים/אתרי אינטרנט – תוכל לבחור אם אתה מעוניין במידע מפורט ומעמיק או מידע מקוצר ותמציתי, לך עם בת הזוג לטיפת חלב ועוד.

 

לכל הטיפוסים:

בדרך של להיות הורה עוברים כולם תהליכים לא פשוטים של שינוי. זוהי דרכו של הטבע האנושי.

הסתכל על כך כהזמנה לשינוי רב ממדי.

הרי מעצם העובדה כי בחרת לחלוק את חייך עם בת זוג, הכרת בהמשך הטבעי של התהליך המשפחתי מבודד, לזוג, למשפחה.

הכר בכך שכאשר בחרת להיות הורה- בחרת להביא שינוי דרמטי לחייך שכולל דברים שאינם בשליטתך המלאה ושאינם בחירה חופשית כמו זמן פרטי, תקציב המשפחה, צרכיה של זוגתך ועוד.

גבר בהריון? זה זמן מצוין להתחדשות ושינוי מקביל לשינוי המשפחתי...

 

 דיכאון אחרי לידה אצל גברים

יש דבר כזה!

פסיכיאטרית בשם הלן שיינפלד, מעידה: "גברים יכולים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות בעקבות הריון ולידה של נשותיהם. הגברים יכולים להיות במצב קל יחסית ולסבול מהשמנה או בחילות ואף הקאות. במצבים מתקדמים יותר אפשר לראות תפיחה של הבטן או כאבי בטן, תחלואה פיסית רבה ומגוונת שמקורה במצב הנפשי. תחלואה נפשית במחלות כמו היפוכונדריה ואף הופעתם של שינויים בהתנהגות כגון אלימות ובגידות שלא כהרגלו של אותו אדם .
ממחקר שביצע גולדצוויג (2004) עולה, כי כמעט חמישית מהגברים, שנשותיהם ילדו בפעם הראשונה, חוו דיכאון, שמתחיל כמה שבועות לאחר הלידה ויכול להימשך שנה וחצי עד שנתיים."

סימני דיכאון לאחר לידה בגברים (יכולים להופיע כבודד או כמה יחד):

תחושת בדידות, מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האבהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור או דחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאב לשתף את הקרובים לו במצבו או לפנות לעזרה. הוא מנסה להתגבר בכוחות עצמו וחש עוד יותר מותש ומתוסכל ובטחונו העצמי כאב וכגבר מגן ואחראי מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהות העצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחות טלפון.

 

אם אתה מרגיש מצוקה הכר בכך שאתה עובר תהליך לגיטימי! ומומלץ שתפנה לעזרה (של אדם קרוב או מקצועית). נסה להיזכר מה הביא אותך עד הלום (האהבה לבת הזוג, הרצון לחלוק את חייך, האושר שבגידול ילדים). הכר בכך שמה שאתה מרגיש הוא לא חולשה, הוא קושי לגיטימי, וסביר שאם תשוחח על כך עם זוגתך היא תספר לך את אותו הדבר בנוגע לתחושותיה שלה.

נסה למצוא בכל הכאוס הזה פינה קטנה של שקט וזמן להכרה בתהליך שלא ניתן ללמוד אותו בשום מוסד לימודי, ומכשיר אותנו בדרך הקשה והמהירה ביותר למקצוע התובעני ביותר-ההורות.

 

מפגשים עם אנשי/נשות מקצוע, גברים אחרים, זוגות, חברים קרובים וכמובן יצירת אפשרויות למפגש אינטימי בינך לבין מי שאתה חולק עמה את חייך, כל אלה הן דרכים לעבד את השינויים באופן שיהיו תומכים בך רגשית.

 

תן לעצמך זמן, אל תישאר לבד, נבוך, מתוסכל, מבולבל. לא הרית בפועל אבל את שאר התהליכים כן עברת בדיוק כמו האם-בת הזוג.

פרגן לעצמך- בהחלט מגיע לך.

 

בהצלחה!