ידעתי שכרומוזום 21 הוא המסמל על תסמונת דאון אם הוא משולש אבל באותה שניה בשיחה הכל נשמע אותו דבר, נלחצתי, התחלתי לבכות, פרופסור שוחט המופלא הרגיע אותי ואמר שאגיע אליו לפגישה בה יסביר לי הכל. 

זה היה ביום רביעי הפגישה נקבע ליום ראשון בצהריים. ביום חמישי היה לי תור לרופאת נשים לביקורת שגרתית, הגעתי אליה דיווחתי לה על הממצאים ואז נפל עליי החושך, אותה אישה ישבה מולי והתחילה להסביר לי למה היא חושבת שאני חייבת להפסיק את ההריון הזה לאלתר, התחילה לכתוב לי מכתב לוועדה להפסקת הריון ואני שותקת יושבת מולה ולא מבינה בכלל מה קרה, פרופסור שוחט לא הזכיר בכלל את המושג הפסקת הריון....

 

כשהעזתי לפתוח את הפה ולומר לה שיש לי פגישה עם פרופסור שוחט ביום ראשון הקרוב ואני מעדיפה להמתין ולשמוע מה הוא אומר היא התחילה לצרוח עליי כן ממש לצרוח ולהגיד לי כמה אני חסרת אחריות שאני הולכת להביא לעולם ילד עם צרכים מיוחדים, ילד מסכן ואומלל שייסבול כל חייו.

כשביקשתי שתפסיק ושתבדוק אותי היא הסתכלה עליי ואמרה "מה הטעם, את סתם תכאיבי לעצמך" התעקשתי על הבדיקה והיא כמובן עשתה זאת בלי חשק אבל אני ראיתי את העוברית שלי חיה ונושמת. יצאתי ממנה בוכיה ונסערת, לא ידעתי מה לעשות הרי היא רופאה, אולי באמת העוברית שלי לא בסדר? אולי אני באמת חסרת אחריות...

 

אין צורך לפרט במילים את הסופ"ש שעבר עליי כל אמא תבין את המצוקה שהייתי בה. הגעתי ביום ראשון לפרופסור שוחט, בפגישה איתו הוא הסביר לי על ההשלכות של הבעיה ואמר במפורש שאת ההריון הזה ממשיכים. בנוסף הציע לי לעשות צ'יפ גנטי שהיה אז בחיתוליו ועלה 6000 ש"ח האיש המדהים הזה הבין את המצוקה שלי היות ואני אם יחידנית והציע לי להשתתף במחקר ובתמורה יעשה לי את הבדיקה ללא עלות. כמובן שהסכמתי מייד.

לאחר שבועיים הוא התקשר אלי ובישר לי שהצ'יפ יצא מושלם, אין פיגור אין בעיות הכל מעולה, הדבר היחיד שנותר "לחשוש" ממנו הוא כתמים על העור שנקראים מוזייקה בגלל הכרומוזום. כתמים על העור חשבתי לעצמי, היא מושלמת בעיניי גם עם כתמים על העור.

 

ב 20/8/2010 נולדה מאיה שלי בלי שום כתמים, ילדה מושלמת ובריאה שהיום עולה לכיתה ב'. 

 

השבוע נתקלתי בפוסט של בחורה מדהימה שסיפרה שעשתה בדיקה של ציפ גנטי ויש בעיה עם הבדיקה והמליצו לה חד משמעית בבית החולים להפסיק את ההריון.

היא אפילו קבעה תור לוועדה להפסקת הריון, משהו בי לא יכל להישאר אדיש לפוסט הזה והגבתי לה, כתבתי לה שעברתי חוויה דומה ושאלתי האם התייעצה עם פרופסור שוחט.

היא ענתה לי שהיא ניסתה לתאם איתו פגישה אך נאמר לה שיש תור רק לאוקטובר. נתתי לה את הנייד הפרטי שלו (כי טלפונים של מלאכים תמיד שומרים) היא שלחה לו הודעה, שלחה לו את תוצאות הבדיקה והוא חזר אליה שתגיע אליו למחרת ראשונה.

בנוסף הוא אמר לה לבטל את התור לוועדה..... חוויתי איתה את התחושות שוב, את הפחד , הציפייה, החוסר יכולת לעשות כלום, חוסר אונים הכי מתסכל שיש. אבל בתוך תוכי הרגשתי שיהיה טוב ושהכל יהיה בסדר. ואז קיבלתי הודעה "את לא תאמיני, שוחט ביטל את כל מה שאמרו בבית החולים בלי למצמץ בכלל" התחלתי לבכות מרוב אושר.

 

החלטתי לכתוב את הסיפור הזה כי כואב לי, כואב לי על תינוקות שלא נולדו בגלל ייעוץ לא נכון, כואב לי על אימהות שבוכות כי אמרו להן דבר שגויי. נכון, לפעמים אין ברירה וצריך לעשות את המהלך הכואב הזה ולהפסיק הריון. אבל שניה לפני, בבקשה בנות, תגשו לשמוע חוות דעת נוספת!!! תמיד תמיד תמיד. 

גם אני וגם היא היינו יכולות להיות היום במקום אחר, עצוב יותר אם לא היינו בודקות שוב.