לקריאת חלק א' של הפוסט - לחצי כאן

 

 

אני למדתי שלבוא ולהגיד/ להעיר/ לצעוק בכל בוקר "אתה לא עוזר" ו" אתה לא עושה כלום" לא ממש משרת אותי כאישה, כאמא.

זה מוביל לויכוח, לריב וסתם עוד עצבים בבוקר. רוצה עזרה? דברי איתו וראי במה הוא יכול לתרום בבוקר במסגרת הזמנים והיכולות שלו. כל דבר קבלי בשמחה ואהבה. זרקי מילה טובה. זה רק ילך ויתחזק עם הזמן ותקבלי בעל עוזר למופת.

 

וכמו תמיד, לדבר על זה לא יזיק. תשוחחו עם הילדים על הבוקר: איך אתם רוצים שיתנהל הבוקר? בעצבים או בשמחה?. מה כל אחד יכול לתרום בשביל לצאת בזמן מהבית באווירה רגועה ונעימה. אולי אפילו תופתעו ותגלו שיש לילדים שלכם מה להגיד ואף פתרונות יצירתיים.

להזכיר את החשיבות של זמנים ושל עבודה ואיחורים והמשמעות לכך. לא צריך עכשיו לדבר על המינוסים וההלוואות אבל כן, שיש חשיבות להגיע בזמן למקום עבודה כמו שעליהם להגיע בזמן למסגרות שלהם.

 

אין סיבה שלא תתלבשי כמו שצריך, תתאפרי ותצאי לדרך מחויכת ושמחה. מצאי את הזמן לעצמך בבוקר. ושוב, להסביר שגם את צריכה להתארגן לעבודה. הילדים יראו שאת מטופחת ומארגנת את עצמך ויחקו אותך ואת מעשייך ויירצו להיות מסודרים ונקיים, אפילו יחייכו.

השתדלי תמיד להיפרד בנועם מילדייך בנשיקה, חיבוק. התחילו את הבוקר כמו שצריך. כן, גם מבן זוגך כמובן. תנו ליום להתחיל כמו שצריך.

 

עוד משהו בסדר יום שלך. לא ה- בוקר! משהו שגרתי.

חשבי, רשמי את מטלות הבוקר, ארגני את עצמך, את משפחתך בהתאם, שבו ודברו על כך ונסו ליישם זאת פעם אחר פעם. אם משהו לא עובד, שוב התכנסו ודברו וראו איך אפשר לעשות זאת אחרת. עלו רעיונות ושוב יישמו. בסוף זה יצליח.

התחלתי איתך אמא. עכשיו אני אומרת לשניכם, צאו לדרך. בהצלחה.

 

שלכם,

ניוה