אני מאחרת! על התארגנות בבקרים..
נו... אין לי זמן... אני מאחרת! ניוה משתפת בטיפים להתארגנות בבוקר - חלק ראשון
מאת: ניוה מלשובסקי מתוך הבלוג "קולה של אמא"
אמא יקרה,
מי שלא מכירה את הבוקר הלחוץ- שתקום!
הפלאפון (למי שעוד יש שעון מעורר של פעם גם שתקום) שלך מצלצל ראשון כי אנחנו תמיד אלה שקמות ראשונות, אחרי זמן קצר שאר הצלצולים מגיעים..אבל לא בטוח שאיתם קמים שאר בני הבית...
התפקיד שלנו עוד לפני ששתינו את הקפה של הבוקר הוא להתחיל במשימת התעוררות, ילד אחר ילד..
אנחנו מגיעות עם "בוקר טוב" ונשיקה על הלחי ואפילו חיבוק והדיבור שקט ונעים ועד מהרה הטונים עולים
ל"נו, קומו כבר, אתם מאחרים! יש גן, בית ספר! נו, קומו!"
והראש שלנו כבר במטלה הבאה...
הם צריכים לקום, ולעיתים לצחצח להם או לבדוק שאכן מצחצחים, להכין את השוקו, משהו לנשנש בבוקר, סנדוויצ’ים לבית הספר, לזכור שמישהו רוצה טוסט ולא לשכוח אותו בטעות בטוסטר, לשים בקבוק מים, לוודא שהמערכת של כולם אכן מוכנה (עוד בדיקה מאתמול, מה שבטוח) שאף אחד לא שכח תיק אומנות, בגדי ספורט, לנקות את מה שנשפך, להלביש את הקטנים, למצוא בגדים חלופיים לגדולים שהחליטו בשש בוקר שלא מתחשק להם את הבגדים שבחרו אתמול בערב (אם בחרו...), הנעליים לוחצות, הגרביים קרועות, הם לא רוצים מעיל בחורף, בקושי איזה סווצ'ר והכל הכל קורה בשעה אחת לערך...
את אמא, מזכירה, בייבי סיטר, מזכירה שוב ובסופו של דבר גם סבל שמרים להם את התיקים מהבית לרכב ומהרכב לבית הספר כי הם עייפים...
ועוד לא דיברנו על בן הזוג שאם בטעות נשאר לו מקום להגיד משהו בבוקר ולהשחיל איזו מילה, את כבר יורה אש.
ואיפה את? זוכרת את עצמך? יש לך עבודה... אני מזכירה לך.
זורקת על עצמך איזה בגד, מתאפרת חלקית, מקסימום משלימה ברכב.
עם כל הלחץ, הילדים מגיעים בזמן לגנים ולבתי הספר אבל עכשיו הסרטים בראש מתגלגלים... יש פקקים בהמשך או שלא? אני אספיק? איזו דרך עדיפה? רק שלא ירד פתאום גשם או חלילה מישהו נתקע ומשהו יעכב אותנו. וכשאת מגיעה ליום עבודה בשעה שלך, את כבר ממש בעיצומו של יום.. עייפה, חסרת כוחות, מותשת, אולי גם עצבנית. ובכלל מרגישה שהכל עלייך, את לבד, בן הזוג אף פעם לא עוזר (גם כשהוא שואל את לא ממש נותנת לו מקום להתערב כי את לא ממש סומכת עליו) הכל רק את עושה. לבד. ואז מתחילות התחושות שאף אחד לא באמת מעריך אותך ולא מבין כמה את משתדלת שהכל יתוקתק בבוקר ואת צריכה רק מילה טובה, איזה חיוך כי כרגע המצב רוח שלך ברצפה. ירוד, מאוכזב ומרגישה ששוב צעקת על הילדים למרות שאמרת שזו הפעם האחרונה, שלא באמת זכרת לקחת איתך משהו שהילד שם ליד הדלת וששוב את זו שלא בסדר.
אז זהו – את בסדר. את בסדר גמור.
אבל קצת ארגון לבוקר, טיפה לעגל פינות ועוד הכנה מקדימה שתכנס לריטואל קבוע ואת כבר במקום אחר.
אני למשל תמיד קמה חצי שעה לפני שאני מעירה את הילדים. אני רוצה לשתות את הקפה שלי ברוגע, בשקט לפני שהרס"רית מגיעה. (כן, ככה הילדים מכנים אותי..). נושא הבוקר הוא לרוב די קבוע ומקובע אבל נדרשה לזה עבודת הכנה של חודשים לא מעטים על מנת שכל אחד ידע את מיקומו ותפקידו בבוקר וכך לצמצם ככל האפשר את העימותים, העצבים, הויכוחים שבאמת כה מיותרים.
כמו כל דבר, גם כאן יש חריג. קיימים מצבים בהם הילדים ישנו מאוחר מהרגיל בעקבות אירוע כל שהוא, אז מראש בבוקר הזה את יודעת שהכל יתנהל יותר באיטיות ובעצלתיים וגם את לא במלוא כוחך אז תוותרי, שחררי וקחי בקלות וזה לא הזמן לשנות את העולם, דווקא בבקרים מהסוג הזה. כן, להעביר את הבוקר והלאה.
אבל כאמור, רוב הזמן הכל מתנהל בשגרה. אז מה באמת הבעיה?
את צריכה להכיר את המושג "ניהול זמן" ולהטמיעו בדרך חיים שלך. לפחות בבקרים אם את לא רוצה להמשיך למרוט שערות...
אז עוד לפני שמגיע הבוקר... קיים ערב.
כן, ערב זה זמן טוב לפני שסוגרים את העיניים לשינה גם לסגור עוד כמה עניינים טכניים:
- לוודא כמה פעמים שאכן התיקים לגן ולבית הספר מוכנים והכל נמצא שם. תיקיות, עבודות וכל דבר נלווה גם הוא מונח ליד התיק.
- לבחור 2 סטים של בגדים בכל ערב ולהניח על השולחן. הילד בבוקר יצטרך לבחור אחד מהם בבוקר. הבקבוקים הריקים כבר מונחים על השיש ולא צריך לחפש מתחת לספות בבוקר.
- אם גשום אז להכין מטריות ומעילים ומגפיים או נעלים סגורות מבעוד מועד.
- לברר עם הילדים מה הם רוצים בסנדויץ לבוקר. אפשר בכיף להכין איתם לוח מבריסטול שבועי ולרשום מה כל אחד רוצה לאכול בבוקר לחמניה/פיתה/לחם ומה מורחים בפנים והאם יש ליד זה פרי/ירק.
- מוודאת שכל המברשות שיניים והמשחות האהובות מונחות במקומן (אפשר להתפנק עם 2 סוגים, אחת של גדולים ואחת של ילדים, לפעמים גם לילד בן 10 מתחשק משחת דרדסים).
- כבר פתרת לעצמך את רוב המטלות של הבוקר. הילדים מוכנים, יודעים מה ילבשו, מה יאכלו, את מודעת להכל וכל שנותר עכשיו – ללכת לישון בנחת, להתעורר ורוב המשימות כבר ידועות ואת יכולה לרוץ איתם.
- את מכירה את עצמך הכי טוב ויודעת כמה כח יש לך בבקרים, האם את מאלו שקמות לאט והכל נעשה לאט, האם את לחוצה ועצבנית, האם את מאחרת כרונית או שאת טיפוס של בוקר ואין לך בעיה לצאת למשימה.
- אם את שייכת לחלק הראשון, אז כמוני, פנקי את עצמך ברבע שעה קימה לפני כולם. הרבע שעה הזו לא תחסר לך באמת בשינה לאחר מכן. קומי, שטפי פנים, חייכי לבוקר, שתי קפה.
- חשבי איך את ניגשת לילדים, אולי כדאי דווקא קודם להעיר את הילד שגם לו מאוד קשה להתנהל בבוקר . תראי לו שאת מעירה אותו כי את רוצה להיות בחברתו על הבוקר. יש לו זמן, הוא לא בלחץ ומספיק לעשות הכל בזמן. את מעירה יותר מאוחר- רבע שעה, חצי שעה אחרי - את שאר הילדים שקל להם יותר להתעורר.
- אם יש בעיות חמורות של התעוררות בבוקר צריך לבדוק למה הם קיימות, לדבר על זה ולראות מאיפה הבעיה (שינה מאוחרת, יקיצות, חולי או סתם עצלנות).
- לקום, ללכת לשירותים, ללכת לחדר אמבטיה- אלו דברים שאמורים להיות מוטמעים מגיל אפס ואם לא עשיתם זאת עד כה – זה הזמן להתחיל. זה משהו שאמור להיות מובנה בסדר יום של הילד שלכם ופה אין מקום לויכוחים כלל. כמובן רק עזרה לילדים קטנים (ולא נכנסים עכשיו למי שאמור להיגמל, אלה ילדים גמולים ועצמאים).
- את בינתיים מכינה להם שתייה על השולחן. אם את מהמשקיענים ומכינה ארוחת בוקר – איזה כיף. אם את פחות גם זה בסדר לשים עוגיות וקורנפלקס עם כוס שוקו/חלב. תני להם רבע שעה לפחות בשקט בשולחן. אל תלחיצי. גם הם רוצים לשתות בשקט. גם הם צריכים את זמן ההתעוררות שלהם לבוקר חדש. אחר כך ילכו להתלבש, את תעזרי לקטנים להתלבש.
ופה נקודה למחשבה: אפשר לבקש עזרה מהילדים הגדולים או מאותו ילד שמתארגן בחמש דקות (כמו אצלי למשל). ילדים אוהבים מאוד שסומכים עליהם. לא מתוך בקשת עזרה כי הם צריכים אלא כי אתם סומכים עליהם. הבת יכולה לסרק ולעשות צמות לילדה הקטנה, הילד יכול לנעול נעליים לאחותו, אפשר לנקות את השולחן בבוקר שממנו אך קמו. ואתם מחזקים את בגרותם, עצמאותם, תנו מחמאה ואפילו אחרי שבוע תנו איזה צ'ופר בהתאם לגודל העזרה. במיוחד אם את אמא, באמת כל דקה בעבודה בעבודה חשובה אז הנה הזדמנות להיעזר בילדים.
אם הילדים די גדולים, מעל גיל 10 נניח, אז בוודאי שאפשר להיעזר בהם להכנת ארוחת הבוקר או הכריכים לבית הספר או לסדר את המיטות (גם כאן אני מטמיעה זאת מגיל קטן לסדר את הסדין והשמיכות בבוקר בכדי שבצהריים יהיה נעים לחזור לחדר מסודר –לסדר כמובן ערב לפני ולא בשש בבוקר!).
כן, בטח אתן אומרות שהתיאור כה ורוד אבל ביישום הכל כל כך קשה. הדרך לא פשוטה ובכדי להשיגה יש להתחיל עימה מגיל קטן ולעבוד על ואם לא עשיתם זאת אז תהיה קצת יותר עבודה, קצת יותר ממושכת אבל זה יקרה. אם תחזרו על כך יום אחרי יום, לא תסוגו לאחור, זה יקרה.
מה שמוטמע כמשהו קבוע, ריטואל בסופו של דבר קורה מאליו.
יש חריגות. ואפשר לעגל פינות ולא צריך עכשיו דווקא להתעקש שהילד ישתה אם ממש פעם בחודש לא מתחשק לו. אז לא נורא. לא מתחשק לו. או הפרוסה שהכנת לא ממש מתאימה לו עכשיו. קורה.
אבל אם יש בעיות קבועות צריך להבין מאיפה הן באות ולטפל בהם. גם לטובתך וגם לטובת הילד.
כפי שהזכרנו, אולי יש בעיית שינה, אולי בעיה של ויסות חושי (ויש דברים המפריעים להם כמו בגד מסוים ואת מתעקשת שילבש והוא לא מוכן אבל לא יודע להסביר למה), אולי בעיה רגשית , משהו מטריד את הילד והוא גם בעצמו עצבני, מתוסכל, משהו קרה לו והוא גורר זאת תקופה ארוכה או כל דבר אחר.