בדרך כלל בימים גשומים אנחנו מאוד אוהבים להזמין אלינו חברים. אבל בגלל שיחד עם הגשם שמגיע, מגיעים להם גם ההצטננויות, השיעולים המרגיזים והנזלות, החלטנו להזמין אלינו את סבתא ולהעביר יחד איתה יום משפחתי נחמד.

מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם".

חורף בארץ הרי הוא לא ממש חורף. באופן אישי גם כשמדובר בכמה שעות של גשם, אני מעדיפה להשאיר את הזאטוטים בבית ולחכות עד יעבור זעם. או לפחות הרעמים והברקים.

בדרך כלל בימים כאלה אנחנו מאוד אוהבים להזמין אלינו חברים. אבל בגלל שיחד עם הגשם שמגיע, מגיעים להם גם ההצטננויות, השיעולים המרגיזים והנזלות, החלטנו להזמין אלינו את סבתא ולהעביר יחד איתה יום משפחתי נחמד.

בעיקרון לילדים לא אמור להיות משעמם בימי הגשם, מכיוון שהבית עמוס צעצועים, אטרקציות ושלל משחקים. אבל בגלל שהם נראו לי קצת עייפים, חשבתי להכין איתם משהו חדש, ורגע לפני שסבתא מגיעה, להכין לקראתה הצגת בובות אינטראקטיבית מקסימה, כזו שתצליח להעביר לנו ערב נחמד ומשעשע יחד עם מסר חשוב לחיים.

האגדה על הקוסם

האגדה על הקוסם היא אגדה קבלית ידועה שמספרת על קוסם טוב לב, שרצה לעשות לכולם רק טוב. אבל מכיוון שהוא היה חי בארמון רחוק בקצה ההר, תושבי העיירה לא הכירו אותו כלל וחשבו שהוא בכלל לא טוב. עד שיום אחד, ילד קטן, אוהב וטוב לב, גילה את דרך הסתרים שמובילה אל ארמון הקוסם, שהיא דרך האהבה שלנו איש לרעהו. בדרך אליו ויחד עם חבר, הם לומדים בעצמם איך להיות ממש כמו הקוסם האוהב.

פרסנו מחצלת על רצפת הסלון, פינינו את מרב הרהיטים. הכנו ארמון צבעוני מקרטון ופתחנו בו בזהירות דלת קטנה וחלון. את הארמון הצבנו בראש ההר, (על השולחן הגדול שבסלון) כשמסביבו אגם מים עמוק (חישוק עגול עם שלושה דגים מפלסטיק), עצים גבוהים (שני עציצים קטנים) ועוד כמה וכמה מכשולים יצירתיים. לבסוף הוספנו גם חיות, חלקן חמודות ופרוותיות וחלקן מפחידות ומאיימות.

"מי רוצה להיות הילד?" שאלתי אותם והגדול מיד קפץ בשמחה. למרות הנזלת המרגיזה, הוא דילג על הכיסאות, נלחם באריות, אך כשהגיע הרגע לחצות את חישוק הנהר, הוא היה זקוק לעזרה. "תקרא לאחיך" הצעתי לו, והוא מיד קרא לאחיו הקטן שהמתין לו בצד בדריכות מתונה. "בוא תעזור לי, אני לא מצליח לבד!" הוא אמר. וכך יחד הם התאמנו הלוך ושוב, על ההצגה שהם הולכים להציג בפני סבתא.

ההצגה מתחילה

בערב, מיד כשסבתא נכנסה, הבן הגדול ביקש ממנה לשבת על כסא הפלסטיק הקטן בשורה הראשונה. "תראי אותנו סבתא!" הוא קרא ולקח בעדינות את ידו של הבן הקטן.

הם החלו לעבור בזהירות בין כל הסלעים והאבנים מנייר שהיו פזורים על הרצפה. הם הגיעו אל התינוקת שישבה לה בשקט עם כובע פרחוני ורדרד, נתנו לה נשיקה ומשכו באפם כאילו מריחים את כובעהּ. עקפו את האריות, הכרישים, הנמרים ודובי הפנדה הקטיפתיים, חיבקו את שאר הבובות ונתנו להם נשיקה, עד שלבסוף הצליחו והגיעו אל הקוסם שישב לו בראש ההר. "הנה הוא!" הם צעקו, "הגענו אל הקוסם!" הם חיבקו אחד את השני בשמחה וסבתא מחאה להם כפיים בהתרגשות גדולה.

"סבתא, ראית אותנו?" הוא שאל מתנשף. "כן חמוד, כל הכבוד!" היא ניגשה אליהם ונתנה לכל אחד שרביט משלו, בדיוק כמו של הקוסם. "את השרביט אתם מקבלים כי בדומה לקוסם, גם אתם נהגתם באהבה ובעזרה הדדית ולמדתם כיצד להתגבר יחד על כל המכשולים שעמדו בדרככם." היא אמרה ונתנה להם נשיקה. כשהילדים נרגעו מהשמחה, סידרנו בחזרה את התפאורה במקום והכנו אותם לשינה.

"אמא, מחר נעשה שוב פעם את ההצגה?" הבן הגדול שאל ונכנס למיטה. "בטח" אמרתי, והסברתי לו שלמעשה אנחנו יכולים לשחק את תפקיד הילד בהצגה בכל רגע בחיים, בכך שנפעל בנתינה הדדית אחד עם השני. "ואז נפגוש את הקוסם?".

כיסיתי אותו בשמיכה ולחשתי לו שלמעשה הקוסם הוא לא אדם. "הוא לא?" הוא שאל בפליאה. חייכתי והסברתי לו שהקוסם הוא בעצם אותו כוח של אהבה הדדית שמתגלה בינינו כשאנחנו מתייחסים אחד לשני בנתינה, ואם נלמד לחקות אותו ונפעל כך כל הזמן אחד עם השני, הוא יתגלה לנו בקשר הזה בינינו – בקשר אינסופי של אהבה.