מילדה עם "קוצים בישבן" לרקדנית בקנה מידה עולמי. מהילד הכי דחוי בכיתה למנהל חברה מצליחה. איך יכול להיות שתכונה שנראית שלילית הופכת להיות חיובית וחיונית להצלחה בהמשך הדרך. על היחס הנכון כלפי תכונות שליליות.

מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם".

במהלך כל שנות ילדותה בבית הספר, לא יכלה ג'יליאן לין לשבת בשקט בכיתה. לילדה היה מה שנקרא "קוצים בישבן". כאשר אמה לקחה אותה לאבחון כדי להבין מה המחלה, השמיע המאבחן לילדה מוסיקה. חצי שעה לאחר מכן אמר לאמה: "בתך לא חולה, היא פשוט רקדנית". ג'יליאן לין הפכה לאחת הרקדניות והכוריאוגרפיות הגדולות והמוערכות בעולם הודות לכישרונה ובין היתר חיברה את הכוריאוגרפיה לפנטום האופרה – הלהיט הגדול בתולדות ברודווי. "הקוצים בישבן" של ג'יליאן לא נעלמו. רק שעם ההכוונה הנכונה, הם הפכו להיות הנקודה החזקה ביותר שלה, שכיוונה את חייה למסלול של הצלחה.

פעמים רבות, כהורים, כמחנכים או פשוט כאנשים, אנו מוצאים עצמנו חושבים שתכונה כזו או אחרת של ילד או אדם שאנו מכירים, רק מזיקה לו ולסביבה. אנו לא רואים את תרומתה ולכן שופטים אחרים ואת עצמנו בחומרה, ומתייחסים לתכונות אלו באופן שלילי. רבים הם החכמים שיהיו מוכנים להיפטר מתכונות הנראות להם כחסרות תועלת, או להעלים את ה"בעיה" אצל הילד. למעשה, אנו ממהרים לשפוט מצבים שבנקודת זמן מסוימת נראים כרעים. בחלק מהמקרים, ככל שחולף הזמן, התמונה מתבהרת – זה לא היה באמת רע, לפעמים מסתבר אפילו להיפך. הדוגמא של הרקדנית ג'יליאן לין אולי קיצונית, אבל עם קצת חיפוש, כל אחד מאיתנו ימצא עשרות דוגמאות במהלך חייו של מקרים בהם ה"רע" לא היה מוחלט. היה רע לכאורה. לפרק זמן קצוב, לנקודת זמן מסוימת, עד שמתבהרת התמונה.

כך בדיוק קורה עם התכונות ה"מגונות" שלנו. אנו שופטים את התכונות הללו מנקודת מבט מוגבלת ומתייחסים בהתאם. אנו מתייחסים אל הדברים מנקודת מבט ללא פרספקטיבה, נקודת מבט שטחית. וכאשר אדם שופט את תכונותיו מנקודת המבט הזו, הוא מוצא כי בחלק מהן אין לו צורך. כך אנו שופטים את עצמנו, וכך אנו שופטים את האנשים סביבנו. וכאשר מדובר בילדים ובני נוער שזהו החינוך לו הם זוכים- אזי גם הם מתחילים להסתכל על עצמם באותה השיפוטיות, וגם הם ישמחו לוותר על התכונות הללו. ברגע שזה יקרה, הם יהפכו לאנשים כבולים, חסרי יצירתיות וייחוד, בעלי רגשות נחיתות ומתוסכלים.

"איזהו חכם - הרואה את הנולד" (אבות ד, א; ב, יג)

בספרו "יוצרי האלים", כתב פרנק הרברט: "אנו לוקחים חלק מהנצח ואומרים 'ראה, במקום הזה זה מתחיל ובמקום הזה זה נגמר!', אבל זוהי רק נקודת המבט המוגבלת שלנו..". במשפט הזה, הביע הרברט עקרון חשוב על נקודת המבט שלנו. באופן דומה, על פי הקבלה, את הסיבות וההצדקה לתכונות המגונות לכאורה, אפשר לגלות, רק כאשר מבינים את השורש הפנימי שלהם שקולע למטרה הסופית והיפה שאליה מכוון הטבע, כל עוד האדם לא מבין את מטרת טבעו ונטיותיו, הוא לא יוכל לדעת מה הסיבה למצבים השונים שבני האדם עוברים בדרכם בחיים ועל אחת כמה וכמה שלא יוכל להצדיקם. רק כשרואים את סוף המעשה, ניתן להבין איך הנטיות, הכוחות והתכונות מתאספים כולם יחד ומשקפים את מחשבת הטבע שיצרה אותם מלכתחילה. מתוך הכרת מטרת החיים הסופית האדם נוכח לדעת עד כמה זקוק היה לדברים שנראו לו מגונים בתחילת דרכו. התכונות המגונות, מקבלות כוונה נכונה ומשלימות יחד עם היתר את המצב המושלם ביותר שאליו יכול להגיע כול אדם.

אל נא תעקור נטוע

אם כך, למרות ההיגיון שמורה אחרת ומוקיע את התכונות המגונות ורוצה לעוקרן מן השורש, עלינו לחנך את ילדינו להסכים עם תכונותיהם ונטיותיהם, למרות מוגבלותנו להבין את נחיצותן.. ולא רק עם שלו, למעשה, אם לתכונות ה"שליליות" שלו יש נחיצות בטווח הארוך, אז בהכרח יש נחיצות לתכונות כאלו גם אצל האחרים. אך החלק החשוב בכל הסיפור הוא, שלא על עקירת הנטיות המגונות עלינו בעיקר להצטער, אלא על הלימוד איך להשתמש בהן כמנוף לצמיחה ולפיתוח האישיות של הילד. מכאן נובעת הגישה הנכונה לחינוך ילדים, ליחס לזולת ולבניית החברה. ברגע שהילד יחונך להשתמש נכון בתכונות שלו, האיזון וההקלה יבואו מאליהם. התכונה כבר לא תעיק על הסביבה או על הילד אלא להיפך.

חוכמת הקבלה מורה לאדם איך לבנות את עצמו ואת החברה, כיצד להשתמש בתכונותיו בצורה הנכונה ואיזו צורה האנושות צריכה לקבל כדי להתקדם במהירות וביעילות לשלמות. כוונון התכונות והנטיות "הלא רצויות", מבטיחות צעידה בטוחה, הישר אל מטרת ומשמעות החיים.