בעולם שבו התלות והקשר ההדדי בין האנשים מתגלה, חשבתי שכדאי לספר לילדים על טיבו של הקשר בינינו.

מאת: מרגלית ונטורה, בת 34, אם לשלושה, עורכת תוכן וכתבת במגזין "קבלה לעם".

באחד מהימים שבהם נחה עלינו רוח טובה של בילוי משפחתי משותף, קרה מקרה, והאוטו שלנו החל לקרטע ולהשמיע רעשים חריגים. "אמא, מה קרה לאוטו?" הבן הגדול שאל בדאגה. "כנראה שאחד החלקים שבו התקלקל", עניתי. אך אל דאגה למזלנו אנו די קרובים ל"כחלון". "מי זה כחלון?", הבכור שאל עם חיוך קטן בזוית הפה (כנראה בגלל השם שנשמע לו קצת מוזר במשהו).

"כחלון הוא המכונאי או במלים אחרות הרופא של המכוניות", השבתי לו. "והוא יודע הכי טוב איך עובדות מכוניות וכיצד אפשר לתקן אותן. בדיוק כמו שדוקטור "אברמוב" יודעת לתת את התרופה הנכונה כשאתה חולה ולא מרגיש טוב".

"תשאירו את האוטו ותחזרו בעוד שעה" שמעתי את המוסכניק אומר לבעלי. הושבנו את הילדים בעגלה והחלטנו להמשיך בבילוי המשפחתי.

"אמא, לאן הולכים?" הבן הגדול שאל. "נלך לקנות לך כמה דברים לקראת יום ההולדת שאותה נחגוג בגן. אתה זוכר שבעוד יומיים נערוך לכבודך חגיגה?" שאלתי אותו, "כן, זה יהיה כיף, ירימו אותי על הכסא ונאכל עוגת יום הולדת" .

"נכון" אמרתי לו. "אמא, ומה אם תומר ועידו ישתוללו ויפריעו באמצע יום ההולדת שלי?" הוא שאל. "אני לא חושבת שזה יקרה, חמוד" אמרתי. "בכל מקרה, אתה רואה את כחלון?" הבטנו עליו מרחוק, מתחיל לעבוד על הרכב. "כמו שכחלון מבין איך בנויות המכוניות ויודע להסתדר עם כל אוטו, כך גם אתה, אם תדע איך בני האדם פועלים, תוכל להסתדר תמיד עם כולם".

רצון ליהנות ולהרגיש כיף

אין כמו חנות צעצועים כדי להעביר את הזמן. הושבתי את הילדים ליד שולחן הלגו במרכז החנות והסתובבתי מעט בחנות. כעבור מספר דקות שמעתי את הבן הגדול שלי קורא לי: "אמא הוא לקח לי!" ניגשתי אליהם ומצאתי את הקטנצ'יק אוחז באוטו מרשים וצבעוני מלגו. "וו'אוו, עשית כזה אוטו יפה, אין פלא שהוא רוצה אותו לעצמו" חייכתי. 

התכופפתי לעברו ואמרתי, "נכון שכולנו רוצים תמיד ליהנות ולהרגיש כיף?" הוא הנהן בראשו "אז כיוון שאנו בנויים כך, הרבה פעמים יוצא שאנחנו רואים מישהו אחר נהנה ממשהו, ומיד מתעורר בנו רצון חזק ליהנות בעצמנו מאותו הדבר". הוא הרים את ראשו והביט עליי. "אבל זה שלי!" הוא התלונן. "אין לי ספק שאתה בנית את האוטו. אבל כדאי שתדע, שבזה שאחיך הקטן לקח לך אותו, הוא בעצם רוצה להרגיש בעצמו את ההנאה שהייתה לך מהמשחק" אמרתי לו, מתוך תקווה שגם בפעם הבאה שזה יקרה הוא יצליח לזכור את זה."

"אני מציעה שתבקש מאחיך להחזיר לך את האוטו, ובמקביל תעזור לו לבנות אוטו דומה גם בשבילו", סיכמתי לבסוף.

חלקים של השלם

ביציאה מהקניון עצרנו לאכול גלידה ליד מגרש משחקים קטן. כשניגשנו לנדנדות ראינו שני ילדים מתקוטטים בינהם. "אמא, זה לא יפה להרביץ, נכון?" הבן הגדול שלי אמר. "נכון חמוד" עניתי לו, "אם הילדים היו יודעים שכשהם פוגעים בילד אחר, הם למעשה פוגעים בעצמם, הם היו משתדלים להימנע מזה". "מה זאת אומרת"? הוא שאל.

הסברתי לו שכולנו נמצאים בתוך מערכת אחת גדולה שנקראת "הטבע", וכולנו קשורים ותלויים זה בזה. "כך לדוגמא פועלים כל החלקים בתוך המכונית שלנו" אמרתי והצבעתי על המכוניות החונות, "כאשר כל החלקים שבמכונית תקינים ופועלים בתיאום ובשיתוף פעולה, האוטו נוסע מבלי שנצטרך ללכת למוסך. ואם לא אז כל המערכת נתקעת והאוטו מתקלקל.

לכן אם אנחנו פוגעים במישהו אחר, בסופו של דבר אנו פוגעים בעצמנו. ואם נפעל כחלקים של מערכת אחת שמחוברים יחדיו באהבה הדדית, אז נצליח להרגיש את שלמות מערכת הטבע הנפלאה".

כשהגיע תורנו לגלידה, כחלון בדיוק התקשר והודיע לנו שהרכב מוכן.

מכוונים את הרצון 

בדרך הביתה הבן הקטן גילה התעניינות בכל חלקי המכונית, עד שהגיע אל ההגה: "אמא, מה זה?" הוא שאל. "זה נקרא הגה" עניתי, "והוא עוזר לנו לכוון את האוטו לכוון שאליו אנחנו רוצים להגיע".

"ממש כמו ההגה שבאוטו, בכדי להשיג את המטרה שלנו בחיים וליהנות, עלינו ללמוד כיצד לכוון את הרצון שלנו בצורה הנכונה". "ולא נלך יותר למוסך" הבן הגדול הוסיף. "נכון חמוד" צחקנו, "לא חשוב היכן נהיה, אם נזכור שכולנו חלקים ממערכת אחת שלמה ונפעל בהדדיות ובאהבה אחד לשני, נוכל ליהנות כל הזמן ובלי הפסקה".