ד"ר דפנה דולברג, פסיכולוגית קלינית והתפתחותחת המתמחה בילדים מהאקדמית ת"א יפו מסבירה מה זה פחד אצל ילדים ואיך מתמודדים?

מאת: ד"ר דפנה דולברג, פסיכולוגית קלינית והתפתחותחת המתמחה בילדים מהאקדמית ת"א יפו.

2P סטודיו

פחד הוא תגובה טבעית שכל אחד מאיתנו חווה. אנו יכולים לפחד ממקומות סגורים, מאנשים, עכבישים ומה לא. פחד הינו תגובה טבעית של הגוף למצב של איום פיזי או רגשי. זוהי תגובה אינסטינקטיבית-סתגלנית שמאפשרת לנו להתכונן לקראת האיום. בזכות הפחד אנו נזהרים ולומדים כיצד להתנהג. הנטייה לפחד היא מולדת לעומת זאת סוגי הפחדים שנפתח תלויים בהתנסויות שלנו ובלמידה.

כאשר מדובר במבוגרים שחוו ארועים והתנסויות שונות הפחדים שלהם מובנים. אך מה קורה כשהילד מפחד? כיצד יש לנהוג? ממתי אנו מתחילים לפחד?

הפחד מורכב מ-4 חלקים עיקריים: מחשבות, רגש, תגובה גופנית והתנהגות.

•          מחשבות: "...משהו מסוכן עלול לקרות לי..."

•          רגש: תחושת מתח, חשש ואי-נוחות.

•          תגובה גופנית: דופק מהיר, הזעה, מתח שרירים, כאבי בטן...תגובת fight or flight

•          התנהגות: אי-שקט, הימנעות או התקפה.

 

הופעת פחדים אצל ילדים מראה כי הילד מתפתח מבחינת יכולות החשיבה אך עדיין מוגבל על ידי חשיבה ילדותית וקושי לבחון את הסבירות של הסכנה  (פחד מפני שודדים, חושך וכד').

ככל שמתבגרים הפחדים משתנים וכך גם הצורה שבה יש לנהוג עם הילדים:

 

 יילוד: בגיל זה כמעט כל דבר מפחיד את התינוקות - רעשים חזקים ופתאומיים, הצפה של גירויים, שמיטה פתאומית של הגוף וכד'.

 התמודדות: מניעה. על ההורים והסביבה לנסות וליצור סביבה נינוחה, רגועה עד כמה שאפשר.

 

גיל 7-8 חודשים: חרדת זרים וחרדת פרידה. בגיל זה הילדים כבר מזהים, פחות או יותר, את הסביבה האינטימית ביותר שלהם (בעיקר ההורים) ונקשרים אליהם. פעמים רבות קורה שכאשר מישהו אחר מרים את התינוק, התינוק יבכה מייד זו דוגמא לפחד מזרים – "איש לא מוכר מחזיק אותי."

התמודדות: הכנה, זמן הסתגלות, מסר הורי של "הכל בסדר". על ההורים להיות בסביבתו של התינוק גם כאשר מעבירים אותו לאדם אחר, להרגיע אותו ש"הם שם". דבר זה יהפוך את התינוק לנינוח ובטוח יותר גם בזרועות של אחרים.

 

גיל 2-4 שנים: דמויות דמיוניות, שודדים, "רעים", חושך. פחדי לילה וחלומות רעים. בגילאים אלו הילד כבר קולט רבות, מזהה הרבה יותר אנשים ובעל חשיבה מתפתחת ולכן הפחדים שלו נהפכים להרבה יותר "מוצקים" ותלויי דמיון. לדוגמא: חושך הוא סימן רע לבאות, היות והילד נשאר לבד.

התמודדות: הרגעה ושימוש בדמיון. במקרים אלו חשוב לדבר עם הילד, במיטתו, ולשמוע מה יש לו להגיד (במידה והוא מדבר, כמובן) יש לדמיין עבורו סיטואציה שונה ממה שחלם עליה ולהרגיע אותו.

 

גיל 5-7: אסונות טבע, פציעה, תקיפה ע"י בע"ח, פעולות טרור ומלחמה. בגילאים אלו לילד יש חברים, צופה בטלוויזיה וקולט הרבה מאוד מהסביבה, גם דברים שאינם לגילו.

התמודדות: חשיפה מבוקרת, שיחה והסבר. יש לצפות ביחד עם הילד בטלוויזיה (הילד לא צריך לצפות בכל תוכנית אקטואליה, בייחוד בימים שארע בהם ארוע מיוחד כפיגוע, תאונה קטלנית וכד'), להסביר לו מה רואים, לפרש לו את המציאות ולענות לו על השאלות אך בלי לשקר לו או ליצור אצלו תמונת מצב שקרית.

 

גיל 8 ואילך: פחדי ביצוע לימודיים, ספורטיביים וחברתיים . פחד מפני מוות. בגיל זה הילד כבר בבית הספר, מפתח כישורים לימודיים וחברתיים והוא כבר "איש קטן" שניתן לשוחח איתו ולשמוע ממנו על תחשותיו, רצונותיו ושאיפותיו. פחדים מאי הצלחה חברתית, לימודית הם פחדים כתוצאה ממסגרת חדשה שאליה נכנס ואשר אליה הוא צריך להסתגל (כמו בשלב מאוחר הרבה יותר בכניסה לצבא)

התמודדות: שיחה ובדיקה הגיונית. יש לשוחח עם הילד להבין מה בדיוק מפחיד אותו וללוות אותו בתהליכי הלימוד הראשוניים. יש לבדוק בשיחה שהילד יודע ומבין על מה הוא מדבר ולא חושב על דברים שאינם מציאותיים (לדוגמא -  מתים חוזרים כערפדים וכד').

 

מלבד הפחדים ה"טבעיים" שחוים הילדים קיימים גם סיוטי הלילה. חלומות הם דבר טבעי המופיע בזמן השינה הפעילה. החלום קשור לעיתים לאירועי היום שחלף ומייצג ניסיון להתמודד עם מצבים ולפתור אותם. חלומות מפחידים הם חלק מתהליך התפתחותי נורמאלי המאפיין את ילדי הגן ובית הספר.

ובכל זאת מה עושים כשהילד צעק והתעורר מסיוט?

•          הרגעת הילד- במיטתו!

•          העזרות בבובה מרגיעה ועידוד הילד להרגעה עצמית.

•          הקשבה לסיפור החלום: האם קשור בהתנסות או מידע אליו הילד נחשף?

•          הימנעות מחשיפה למידע מעורר פחדים לפני השינה (חדשות, ספורים מפחידים וכיוב').

•          שימוש בדמיון של הילד לצורך פתרון בעיות ותחושת שליטה ("כלי נשק" נגד מפלצות, "לוכד חלומות", "הזמנת" חלומות נעימים).