כולנו, כהורים, מודעים לצורך בפיתוח עצמאותם של ילדינו. השאלה הנשאלת היא מה אנו מוכנים להקריב עבור כך ועד כמה אנו מוכנים לשחרר ולוותר על שליטה.

מאת: נעמה סבג-שמש, מנחת סדנאות הורים

 

ילד עצמאי מרגיש חשוב. מתחשבים בדעתו, מאפשרים לו סיפוק והנאה, נותנים לו להרגיש בעל ערך.

יש לו את האפשרות לנסות ואף לחוות הצלחה. כך הוא יודע שהוא מסוגל!

תחושת המסוגלות תורמת לדימוי העצמי של הילד, ליכולת שלו להעיז ולנסות ולאמונה שלו בעצמו. אלה ישפיעו על השקפת עולמו ויכולותיו העתידיות.

 

מתן אפשרות העצמאות מתבטאת עוד כאשר התינוק מנסה ללכת. אם נהיה דאגניים ונחשוש שייפול, נושיט לו יד שלא לצורך, לא נאפשר לו לנסות ולתרגל את היכולות המוטוריות אותם זה עתה למד.

חשוב שנהיה שם לכשיזדקק, אך אל לנו למנוע מהפעוט להתאמץ ולבדוק את יכולותיו בעצמו.

מתן אפשרות עצמאות מדברת גם על מתן אפשרות לילד להחליט. כמובן שישנם נושאים בהם אין מקום לשיתוף הילד בהחלטה. למשל, כשהוא חולה הוא ייקח תרופה בין אם ירצה ובין אם לאו. עם זאת, ישנה אפשרות לתת לו לבחור: האם לקחת את התרופה בכפית או במזרק? האם למהול עם מיץ ממותק או לא? בשגרה היומיומית אני נותנת לילד להחליט בין סוגי מאכל שונים: שניצל או עוף. אני מאפשרת לו לבחור באיזו קלטת יצפה.

 

כמובן שהבחירה ניתנת בין שתי אפשרויות כיוון שילד הולך לאיבוד כאשר לא תוחמים בעבורו את האופציות. כך, כהורה, אני מאפשרת לילד ללמוד כיצד לקבל החלטות, מעודדת את עצמאותו, אך עם זאת משיגה את מבוקשי ע"י אופציות ראויות אותם אני מציגה.

 

בשגרה היומיומית, העצמאות מתבטאת גם בשיתוף פעולה.

ילד בגיל שנתיים יכול לעזור לפנות צלחות מפלסטיק מהשולחן. הוא גם מסוגל ללמוד שעליו לנקות אחריו כאשר הוא מלכלך. אלה הם הרגלים שיקלו עלייך בהמשך, וייקלו עליו בשהותו מחוץ לבית.

הרי בסופו של דבר אינך רוצה שבנך יהיה תלוי בך בכל דבר.

 

אנו כהורים צריכים לדעת שאכן חשוב שנהיה שם, נתמוך ונאחז בידו בעת הצורך, אך עלינו לדעת גם לשחרר ולהכינו לחיים האמיתיים.

נוכל ללמד ולכוון, אך בשום אופן לא לעשות עבורו דברים אותם הוא כבר מסוגל לעשות בעצמו.

הוא צריך לדעת שאנו מאמינים בו וביכולותיו. רק כך הוא יוכל לנסות ולהתנסות, לקבל בטחון ולהאמין אף הוא בעצמו.

 

עלינו להבחין בין מתן אפשרויות בחירה לבין היעדר גבולות ואבדן הסמכות ההורית.