האימהות הינה דבר מרתק מאחר ומסתבר שאין תקופה באימהות ובהורות הדומה לקודמתה ונראה כי ברגע בו הסתגלת למצב הקודם המציאות יוצרת עבורך התמודדות חדשה.. גיל שנה הוא גיל מיוחד, מחד התחושה היא שהתינוק מחפש את דרכו העצמאית ומאידך מחפש את חסות ההורים. עלינו כהורים לאפשר לו לחוש את העצמאות כשהיא מלווה במשענת לה הוא זקוק.

שירי כבודי-אביב

זהו.. הקטנטנן גדל, רק התחיל לזחול וכבר חוגג יום הולדת שנה, שנה שחלפה במהירות מה שמראה שהייתה בהחלט מעניינת ורוויה בכל טוב מכל סוג..

האימהות הינה דבר מרתק מאחר ומסתבר שאין תקופה באימהות ובהורות הדומה לקודמתה ונראה כי ברגע בו הסתגלת למצב הקודם המציאות יוצרת עבורך התמודדות חדשה.. גיל שנה הוא גיל מיוחד, מחד התחושה היא שהתינוק מחפש את דרכו העצמאית ומאידך מחפש את חסות ההורים.

מהי הדרך הנכונה ? להיות איתו ולחוות איתו את ההתנסויות החדשות, כך מאפשרים לו בעצם לחוש את העצמאות כשהיא מלווה במשענת לה הוא זקוק. אל תתבלבלו, הרבה חושבים שהילד פיקח וכבר מבין הכול, אז זהו שלא.. הוא פיקח, חכם יפה מושלם אבל עדיין רמת ההבנה שלו אינה מספיק מפותחת, הלא הוא רק בן שנה.. לכן הוא מצד אחד כבר לא תינוק חסר הבנה וגם לא ילד שהתנסה, כהורים עלינו לסייע לו לפתח את כישורי ההבנה שלו ולסייע לו לרסן את עצמו.

תפקידנו כהורים לאהוב אותו ולצדד בו לאורך כל הדרך כך שיחוש נאהב ומאושר, אחרת התינוק עשוי לחוש מתוסכל בשלב הבא של התפתחותו בשל התחושה שאינו מספק את דרישות הוריו ואינו משביע את רצונם. קבלו אותו באהבה וכך תלמדו אותו לקבל את הדברים באהבה, ההשתקפות שלכם ושל התנהגותכם כלפיו תהיה בהתנהגותו כלפיכם בשלב בו תתפתח יכולת ההבנה שלו.

איך עושים את זה פשוט נכנסים לו לראש..

זכרונו של התינוק בהחלט פעיל אבל לטווח קצר, כך שהציפייה שיזכור שאתמול קיבל מכה מהשולחן לא מתאימה לתקופה זו של חייו. לכן תפקידנו כהורים לסייע לו לזכור שעליו להיזהר מהשולחן מאחר והוא עשוי לקבל מכה כפי שקיבל אתמול.. ובמקביל למזער סיכונים בהרחקת השולחן או מיגונו..

היעדר יכולת תכנון – כמעט ואין תינוק שלא נהנה מכיבוי הטלוויזיה או הגברתה עד לדציבלים מחרישי אוזניים.. גם אם תנזפו בו הוא לא ממש יזכור את זה בפעם הבאה כשהוא יתקרב לכפתורים. אתם יכולים להזכיר לו אבל אל תצפו שיזכור לבד..

סיפוקים מיידיים: "רוצה עכשיו!" מוכר לכם?  נהנה מהרגע ולא דוחה סיפוקים, זאת מאחר ותהליכי החשיבה טרם הבשילו והקטנטנן לא יודע משמעותה של המתנה קטנה, הסיחו דעתו באלגנטיות וקבלו באהבה את הזעקות והיבבות, זה יחלוף עם התפתחות הבנתו.

אני באופן אישי נגד הכאה, ומקווה מאוד שגם אתם.. יש הורים שחושבים שהילד צריך להרגיש כדי להבין, גם אם הילד נתן לכם מכה ותגיבו במכה עדינה חזרה – הוא לא ממש ידע לקשר את ההמחשה שלכם למה שהוא עשה לכם..

איך מציבים גבולות??

מצד אחד רוצים ללמד מה מותר ומה אסור ומצד שני רוצים לעודד את סקרנותו, איך עושים את זה נכון ? נברתי קצת בספרות, התייעצתי על ימין ועל שמאל ולמדתי קצת על בשרי ולהלן המסקנות שלי..

עכשיו זה השלב שהתינוק לומד, חווה, מתנסה, הוא בודק מה קורה לכל מני חפצים, מה קורה לאנשים מסביבו, חוקר את סביבתו וההורים צריכים לעמוד על המשמר מאחר ולעיתים הוא עשוי להגיע למקומות לא סימפטיים- כמו מדרגות וחלילה להיפגע. כעת תפקידנו כהורים ללמד את התינוק מה מהם כללי ההתנהגות וזאת ע"י הצבת גבולות, בעצם הצבת הגבולות אנו אומרים לילדנו מה אנו מצפים ממנו לעשות ומלמדים אותו לסמוך עלינו כאוטוריטה מנחה לפעילותו.

טיפ ראשון: רצוי לא להיסחף עם מתן האיסורים כיוון שהילד עשוי בשלב מסוים לזלזל בגבולות שהצבנו, לכן רק מה שבאמת מסכן אותו וחל מבחינתנו קו אדום עליו להטיל איסור, על היתר כדאי לעקוב בעין בוחנת וללוות אותו בחקירתו. להיות עקביים במתן הגבולות ומסונכרנים עם כל הגורמים שמטפלים בפעוט.

טיפ שני: כשאוסרים על התינוק דבר חשוב מאוד מה להסביר לו מדוע אנו אוסרים עליו ולא פשוט להגיד "אסור".. כמו כן כדאי לאמץ טון סמכותי כשמציבים לילד גבולות כדי שידע לעשות הפרדה מתי מדובר בהצבת גבולות ומתי במשחק. בו בזמן שאנו מטילים את האיסור לא לחכות שהילד יפעל לבד אלא להרחיקו מהחפץ או מהמקום האסור, כמו כן כדאי להימנע מחלוקת ציונים ומהכרזות כלליות ולא מובנות כגון "זה לא יפה" , "ילד רע".. עדיף להסביר לו למה עליו להתנהג אחרת ולתת לו הרגשה טובה, אין צורך להעליבו זה לא ישרת את המטרה, להיפך..

טיפ שלישי: ממזערים סיכונים, שמים מחסום במדרגות, מזיזים חפצים שבירים, מרחיקים חפצים קטנים (אומדן לחפצים קטנים- אם זה נכנס לקופסת פילם זה מהווה סכנה וכדאי להרחיק מהישג ידו של התינוק), זהו את מוקדי הבעיה העיקריים אליהם נמשך תינוקכם ופשוט ערכו "שינויים מבניים" כלומר אם היה לכם סטנד מהמם של יינות שמושך את תשומת ליבו של התינוק ואתם קופצים עם איסור כל אימת שהקטנטנן מתקרב לאזור , אולי כדאי לזמן מה להציב את אותו סטנד במקום לא נגיש, בבוא היום יחזור למיקומו המקורי..

טיפ רביעי:  לא נכנסים לשאננות, התינוק תמיד תחת השגחה. כך שאם את או אתה שוטפים את הרצפה או שתכניסו אותו ללול או שתדחו את השטיפה עד למועד שמשהו אחר יוכל לשמור על הפעוט.

טיפ חמישי: מעסיקים אותו.. משחקים איתו ומקדישים לו את תשומת הלב לה הוא נחוץ, רוב הפעוטות העסוקים עסוקים מדי ולכן לא מתפנים בבדיקת הגבולות שלהם..

טיפ שישי: נסו להיות אסטרטגיים.. ברגע שהוא מתחיל לבדוק את הגבולות נסו בדרך אלגנטית להסיח את דעתו לטובת פעילות אחרת שבמסגרת המותר..

טיפ שביעי: הוא מחטט במגרות במלוא המרץ.. הקצו לו מגרה או שתיים שהן בתחום המותר, את היתר פשוט חסמו באמצעות תפסני פלסטיק שניתן לרכוש בחנויות לתינוקות. אם הוא כבר אוחז המשהו שלא במסגרת ה"מותר" לו הגישו לו חפץ אחר במקום ובהסחת דעת פשוט קחו ממנו את החפץ ה"אסור".

טיפ שמיני: הוא לא עוזב את הסלולר ומתעסק עם מכשירי החשמל כאילו היה לטכנאי אלקטרוניקה.. דאגו לו למלאי תקול של מכשירי חשמל או טלפון תקול שאיתו יוכל לשחק, לפרק ושידע שזה בתחום ה"מותר" שלו. כמובן שנקטו באמצעי הזהירות של תלישת חוט החשמל .

טיפ תשיעי:  חיזוקים חיוביים.. ברגע שהקטנטנן פועל במסגרת ה"מותר" פרגנו לו עם נשיקה ומילות עידוד וחיבה.

וטיפ עשירי ואחרון חביב: תהיו מאושרים והילדים שלכם יהיו עוד יותר מאושרים!

באדיבות אתר מכונות קפה ואתר קולנוע ביתי