בייבי בום, פרסומות של מטרנה בטלוויזיה, על כך אני אומרת תודה לאל שלא היו בתקופת טיפולי הפוריות שלי. נעים מאוד, שמי יפעת רוזלס, אני בת 34, אמא לאריאל בן החמש, כן כן, אני כבר אמא. עברתי הרים ותהומות רק בכדי שאריאל שלי יגיע לעולם. התחלתי השבוע לראות שוב את התוכנית סרוגים, שם אנחנו מתוודעים לחבורת רווקים בביצה הירושלמית, אנחנו מכירים את הודיה, יפעת, רעות, נתי ואמיר. בעונה השנייה לאחר חתונת אמיר ויפעת, הם מתחילים לקיים את מצוות פרו ורבו. לאחר נסיונות רבים הם מבינים שמשהו כאן לא בסדר, הם מתייעצים עם הרב שלהם ועם רופאה ומתחילים בטיפולי הפוריות. אתמול ישבתי וראיתי את הפרק שבו מתחילים לראות מעט סדקים במערכת היחסים שלהם. שתבינו, אבל אני מקווה שלעולם לא באמת תצטרכו להבין את זה, אבל האשה בטיפולי הפוריות עוברת את כל הבדיקות, חיי הגבר בטיפולי הפוריות לרוב קלים. האשה נאלצת לעבור בדיקות מרובות כמו צילום רחם, שאומנם אני כבר לא הספקתי לעבור, אבל זו בדיקה קשה מאוד לרוב הבנות, יש כאלה שטוענות שזה לא כל כך כואב. אנחנו עוברות כל כך הרבה, מעבר לצילומי רחם, מחטטים בתוכנו כל כך הרבה עד שמגיעים לאיזו תוצאה, אם זה רפואית ואם זה בנפש. 

 

1. לקבור עורלה – בעניין העורלה יש המון עצות, יש שאומרים לקבור את העורלה, אז כן, ברגע של ייאוש, בזמן שהייתי בברית של בת דודתי, העניקו לי, לאחר הברית, את העורלה, ואמרו לי לקבור את זה ליד הבית. אז כן, אני מודה, איפשהו מתחת לחלון המטבח שלי, איי שם בתוך באדמה, מסתתרת לה עורלה. כי כשאת בייאוש, ואת רואה שגיסתך למשל, שהתחתנה תשעה חודשים לפנייך, מגיעה לחתונה שלך עם בטן גדולה. אז נכון, את לא תכננת ישר אחרי החתונה להביא ילד, כי בכל זאת, היית בסך הכל בת 24 כשהתחתנת. אבל כשהזמן מתחיל לעבור, ולעבור, וכשהגעת להחלטה שאת רוצה ילד וזרקתם את הגלולות ואת אמצעי המניעה, ואת רואה ששום דבר לא מתקדם, את כל כך מיואשת שתעשי הכל בשביל ילד. כשאת באה לאירועים משפחתיים, כמו במשפחה של גיסתך שאת כל כך מתרגשת בשבילה שהיא מתחתנת. את פוגשת את כל המשפחה וכולם מציעים לך עצות, אז כן, את תעשי הכל.

 

2. עצות מכל דיכפין – בין הרגע שהתחתנת, עד לרגע הלידה, תמיד ישאלו אותך, נו, מה אתם לא רוצים ילד? אז בהתחלה את מספרת לכולם את האמת, שהרגע התחתנת, שכרגע אין לכם דירה ואת לא רוצה להביא לעולם ילד כשאין לך קרקע מוצקה. אבל אז את מתחילה לתרץ כבר תרוצים לכולם, שזה לא מתאים כרגע, אבל מגיע הרגע שאת כבר עצבנית ואז את רק מהנהנת לעברם, אבל לקרובים ביותר שלך את אומרת "כשיקרה משהו אתם תדעו". בזמן הזה את מקבלת מכל עבר עצות. יש אחת שאומרת, שתדעי לך אני שמעתי על אחת שרק הלכה להיטבל במקווה הזה ותוך זמן קצר ביותר נכנסה להריון. מישהי אחרת אומרת לך, יש את הקבר של הצדיק ההוא, אני שמעתי על מלא בנות שרק השתטחו על קברו וכבר בהריון על הילד השני.

 

בין העצות האלה יש גם את החיוך ההוא, החיוך המזוייף ההוא, שאת עוטה על עצמך בכל הזדמנות. בין אם זה במסיבת החינה של גיסתך, שאוטוטו מתחתנת, כל קרובות המשפחה של בעלך מסביב, עם עצות מפה ועד ירושלים. זה מה שקרה לי באמת, אני בהתלהבות, נרגשת מתלהבת, מחכה בקוצר רוח לחתונה, וכבר אז מורידים לי את ההתלהבות לרצפה, בעזרת המקווה. קרובת משפחה של בעלי אומרת לי, את יודעת את צריכה לשמור על נידה, זה מאוד יעזור לך, אני שמעתי על מלא בנות שרצו ילד ולא הלך להן, קיימו את מצוות נידה ועכשיו הן בהריון. אני יושבת שם עם אותו חיוך מזוייף, מהנהנת, ואומרת לה תודה רבה, אני אנסה את זה. כשבלב את אומרת לעצמך, בטח, זה ממש יעזור לי, אחרי כל כך הרבה זמן, זה ממש מה שיעזור לי. במשך זמן רב זה הציק לי, כי זה ממש הרגיז אותי, כל העצות האלה, אבל את חלקן קיימתי כי מרוב שרציתי ילדים. את עוברת כל כך הרבה, כשאת רק בהתחלה את אומרת לעצמך, עוד רגע ואני בהריון, אבל עובר חודש, ועוד חודש, ועוד חודש, ושום דבר לא קורה.

 

אנחנו הולכים לרופא, אני עוברת מסכת עינויים בשביל בדיקה, כשהבעל בסך הכל משחק קצת עם עצמו וזהו. אז התחלנו ללכת לפרופסור מומחה לפוריות, כמעט כל יומיים אנחנו אצלו, כל פעם אני צריכה להתפשט, לעבור חיטוטים גופניים, כל יום להזריק לעצמי זריקות, לעבור עוד בדיקות, ולבסוף ההזרעה. כן, כן, התהליך הזה שכל זוג מכיר, שכל זוג עובר בדרך אל הילד, בדרך כלל זה נעשה במתחם הפרטי שלהם, בין אם זה בחדר האינטימי שלי, או באיזה צימר או חדר בבית מלון, אנחנו עוברים בקליניקה.

 

עכשיו הגענו לתותחים הכבדים, טיפולי ההפריה. כאן החלטנו להפסיק את הרומן עם הפרופסור, מהסיבה הפשוטה, התהליך הזה מאוד יקר, כי על כל פגישה אצלו שילמו כמעט 800 שקלים, שאגב מדובר בפגישה של בקושי רבע שעה. אז בעלי עבד כטכנאי חוץ, והמקום שהוא הכיר היטב זה היה אסותא, הוא היה מבקר לא אחת ולא שתיים אצל בכיר באסותא, שהמליץ לו על רופא פוריות, כמה נוח. אז הלכנו אליו, זה רופא מאוד מומחה במכבי, כזה שגם ב-12 בלילה אתם תראו אצלו מטופלים שמחכים, אני כל הזמן התפלאתי מתי הוא יישן? לרופא הזה מגיעים גם מניו יורק לטיפול, ראיתי המון מכתבי תודה עם תוצאות מעולות. אז התקווה התחילה לנבוט בתוכי, התרגשתי. 

 

בפעם הראשונה הייתי תמימה מאוד, חשבתי שעצם זה שמכניסים לתוכי עובר מוכן, זה אומר שאני בהריון. לאחר שבועיים של אופוריה, הגיע הרגע מנפץ הרסיסים, התשובה השלילית. כשראיתי את זה, התמוטטתי, לא רציתי לדעת מזה, נשברתי, התרסקתי, נכוותי, אין למחוק את המיותר, כי פשוט הרגשתי את כולם.

אבל בטיפול השלישי, הטיפול המנצח, כל כך הייתי בטוחה שזהו, גם כאן זה לא עבד, כי הרי בשניים הקודמים זה לא עבד, למה שכאן זה יהיה שונה? ובאמת ביום של התוצאה, על הבוקר התייצבתי במוקד לעבור בדיקת דם, עצבנית, הגעתי, עברתי את הבדיקה ונסעתי לעבודה. השעות לא רצו לעבור, אני הייתי עצבנית להחריד, עם כאבי ראש של מחזור, בשירותים היה לי מעט דם בניגוב, התעצבנתי כל הזמן, אז גם כשהתוצאות התארכו, ועם כל הסימנים של המחזור, אמרתי לעצמי, נו, יאללה כבר תנו את התוצאה השלילית, שאני אוכל לומר לרופא שלי כבר שנתחיל בטיפול הבא, אבל אז, הוו אז, מספר 45 מעולם לא היה מושך יותר, התוצאה חיובית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הריקודים שרקדתי באותו היום, השמחה שהציפה את ליבי. הראשונה שידעה הייתה הבוסית המדהימה שלי שליוותה אותי בכל התהליך, תמכה בי נפשית ושאלה כל הזמן לשלומי. הדמעות ישר הציפו את עיניי ושטפו את לחיי, זה היה הרגע הכי מאושר בחיי. ואז התחילו תשעת החודשים המופלאים בחיי. לכן אני מבקשת ממכן מטופלות הפוריות, אז נכון הדרך ארוכה ומפותלת, ולא תמיד נדע לאן היא מובילה, אבל בסוף מה שחשוב שיהיה לך ילד. אל תפסיקו להאמין.