היומן של ענת - מאיה באה לעולם
בצל ניהול פורום הריון ולידה, עברתי בבית את ההריון הפרטי שלי – ולא היה קל, בהחלט לא ...
פרופיל אישי
שלום לכולם ונעים מאד להכיר. שמי ענת כהן, אני בת 40+(לא חייבים לדייק), נשואה בשנית ואמא לארבע בנות מקסימות.
בשנה וחצי האחרונות אני משמשת באופן פעיל כמנהלת בפורומים "הריון ולידה" ו"הורים לזאטוטים" בפורטל.
את קול ניסיון החיים שלי השמעתי לא מעט בפורומים, ולעיתים נכנסתם לתוך ביתי מבלי משים מתוך הרצון שלי לתת מענה לתהיות ולשאלות שלכם.
בטור זה אני מתכוונת לפתוח את הדלת לרווחה בפני קוראי המגזין ולהביא עוד מניסיון חיי כרעיה ואם העובדת במשרה מלאה.
אני מקווה כי הביקור במחיצת הקרובים לי ינעם לכם והלוואי ואוכל להעביר אליכם ההורים הצעירים, האמהות הטריות והתוהות - משהו מתחושת האהבה והכיף השורים בביתי, למרות שיש גם רגעים לא קלים (גם עליהם תשמעו), ובעיקר את הכרת התודה שאני מרגישה בכל יום על המשפחה שלי.
באהבה רבה לכולם,
ענת
מאיה באה לעולם....
בצל ניהול פורום הריון ולידה, עברתי בבית את ההריון הפרטי שלי – ולא היה קל, בהחלט לא – לאור העובדה שקיננו בלבי ספקות וחששות רבים ובנוסף לכך שמעתי סיפורים בפורום ומחוצה לו שהגדילו והעצימו את חששותיי לבריאות העוברית שמתפתחת בבטני.
מאיה מבחינתה התפתחה כראוי וכמצופה ממנה וביום ב' 28.3.05 – הגיחה לעולם במשקל 2,820 ק"ג – מקסימה, ריחנית ורכה.
להגיע הביתה עם תינוקת רביעית היה משמח ומרגש מאד, המשפחה שלי התרחבה לה והרגשתי כל כך שלמה ומאושרת – מודה לאלוהים על שעברתי את הניתוח הקיסרי בשלום, מאיה נולדה בריאה ונהדרת, בבית חיכו לי איש מקסים ושותפי לחיים, שלומי ועוד שלוש בנות מקסימות, דניאל בת 11, ליאור בת 9 ואופיר בת שנה וחצי – פשוט מושלם.
שלומי ואני בשיתוף עם דניאל וליאור הפכנו את אופיר שהיתה תינוקת בעצמה למרכז הבית.
את מירב תשומת הלב נתנו לאופיר, כל רגע פנוי בילו הבנות בחברתה.
דניאל, הבכורה שלי, לקחה את אופיר אליה לחדר, שרה לה, לימדה אותה כל כך הרבה דברים, פשוט על מנת שלא תרגיש שיש פה מישהי שמתמודדת על זמן ותשומת הלב שלנו.
אופיר מעולם לא הראתה סימני קנאה כפי שאני שומעת בבתים אחרים, לא בדקה אם האיברים של מאיה פועלים – אם העיניים נפקחות ונסגרות או אם אפשר לפרק את הידיים והרגליים – עד היום והיא כבר בת שנתיים וחצי היא קשורה מאד אל מאיה, אוהבת ודואגת לה ואני חושבת שזה קרה מאחר ואת כל החום והאהבה שיש לנו הענקנו לה.
בשעות הבוקר כשכולן היו במסגרות שלהן בבית ספר ובפעוטון, היו לנו את שעות העונג שלנו – למאיה ולי לבד!
בחודשים הראשונים לחייה, מאיה היתה מאד לא רגועה, בכתה הרבה, רצתה את קרבתי תמיד – איך שהייתי מרימה אותה על הידיים – דממה!
התהלכתי איתה שעות על הידיים, מנשקת את הפנים הריחניים והמתוקים האלה.
תמיד אני נפעמת ומתרגשת מכך שלא משנה העובדה שהיא תינוקת רביעית וכבר חוויתי את הרגשות האלה פעם, הם תמיד מציפים מחדש – הרגשת שלמות מהיופי והרכות הבלתי נתפסת הזו, המגע הרך שאין כמותו, הריח של תינוקת שאך נולדה – הבושם שעוד לא המציאו, התום שבעיניים – אין בעולם הרגשה המשתווה להרגשה הזו - חשתי שאני צריכה לגונן עליה במיוחד, לעטוף אותה בחום, לתת לה הרגשת בטחון בעולם החדש אליו הגיעה, שתדע שאיתי היא נאהבת, בטוחה ואני אנחה אותה בכל רגע מחייה ואהיה לצידה בכל חוויה.
ועוד יותר מדהימה אותי העובדה שכל השלמות הזו באה מתוכי – הבובונת הקטנה הזו התפתחה לה בבטני והיא התוצאה האופטימלית של האהבה שלי ושל שלומי.
אז אם יש כל כך הרבה אהבה באוויר היא מוקדשת לה – אני יכולה לומר שעד שמאיה הייתה בת חודשיים היא הייתה נטו עלי משהו כמו 12-10 שעות כל יום.
היו לי רגעים לא מעטים של ייאוש – ההסתגלות של מאיה לעולם שבחוץ הייתה לא קלה, נדמה היה לי לעיתים שחלמתי ששלוש בנותיי האחרות היו רגועות יותר – אבל פתאום בגיל חודשיים וחצי היא ישנה 8 שעות רצוף ועוד בלילה.
כל הלילה הסתובבתי סביבה, היא נושמת? אולי נרים את היד שלה לבדוק אם היא זזה? הכל בסדר – רק אימא שלה לא בסדר – ושלומי צוחק עלי כשהיא לא ישנה את מקטרת, כשהיא ישנה את לא יכולה להירדם – מה קורה פה? איזה עולם הפוך?!
ומאז היא כזו בונבון – במהלך היום אנו נהנים מהקסם הרב שלה, מתענגים עליה, נישוקים וחיבוקים בלי סוף – ביחד עם כולנו – כמה אהבה הקטנים האלה מצליחים להוציא מאתנו – איך אנחנו מגלים את עצמנו באמצעותם?