הילד הראשון שלכם ואתם

בשבוע הראשון שאתם חווים את עצמכם כהורים, אתם מוקפים לרוב במשפחה וחברים וכולם רוצים לעזור, לחבק ולאהוב. אחר כך, אתם נשארים לבדכם עם טריליון של עצות והדרכות, ומי באמת יכול לדעת טוב יותר מכם מה הבייבי שלכם צריך?



מאת: ענבר קירשינבוים יועצת זוגית ומשפחתית, מתמחה בטיפול ואימון להורים עם ילד ראשון ומתבגרים 


הילד הראשון שלכם ואתם

איך אפשר לעבור את התקופה המבלבלת הזו?

תקופת ההיריון עברה והסתיימה באושר גדול ואתם נמצאים רגע אחרי החוויה המרגשת והעוצמתית ביותר שלכם – הפכתם להיות הורים! מאותה שניה, הכל פתאום משתנה: הרגשות עזים ומתערבבים, המחשבות רצות ועוברות מהר מן הרגש אל ההיגיון, אתם מבולבלים ולא בכדי, והדבר האחרון שאתם צריכים זה שמישהו יבוא ויגיד לכם איך אתם צריכים להרגיש ומה אתם צריכים לעשות... 
 
 
ל"כולם" יש אולי ניסיון גדול משלכם אבל הם לא יכולים לדעת יותר מכם בכל הקשור לילדכם. הפעם הראשונה שבה הבנתי את זה היתה במפגש הראשון עם רופאת הילדים. הגעתי אליה עם התינוקת שלי, אחרי לילה ללא שינה.  כאשר היא שאלה אותי מה קרה, הסתכלתי עליה וקיוויתי שהיא זו שתגיד לי למה הילדה לא ישנה, אבל היא רק אמרה לי 'אני הרופאה שבודקת אתכן בחדר חמש דקות, אבל את האמא שלה, ואת זו שיודעת הכי טוב מה יש לה ומה לא נוח לה'. מאותו הרגע התחלתי להתייחס את כל העצות הכי טובות או חשובות של כולם כמו אל זמזום עמום. זה היה לפני 18 וחצי שנים, וכך גם פעלתי עם כל ילדי. 
 
במאמר זה הייתי רוצה לחלוק איתכם את הטיפים שיעזרו לכם להקטין את כמות ה"רעש" הסביבתי של העצות , ולאפשר לכם לפעול דרך הלב וההיגיון שלכם, מתוך אמונה שאתם כהורים יכולים לעשות זאת הכי טוב. 
 

זוגיות אחרי ילד ראשון

אחד הדברים שחשוב מאוד לשמר כהורים צעירים זה את הזוגיות מאחר וזה הבסיס המשפחתי והמהותי ביותר עליו תבנו בהמשך גם את דרך החינוך שבה אתם מאמינים. 

ילד ראשון מטלטל את המערכת הזוגית ואף אחד לא מצפה שאחרי הלידה ובעיקר בתקופה של חודשיים-שלושה אחרי הלידה תהיה מערכת זוגית נורמאלית. ההורמונים משתוללים, הילד לא ישן כמו שצריך, ההורים לא ישנים שינה רצופה וזה יוצר חסכים רומנטיים. יחד עם זאת אסור לחכות שהילד יגדל כדי למלא את החסכים האלו. העניקו לעצמכם זמן איכות והקדישו לפחות ערב אחד בשבוע שיוקדש לרומנטיקה נעימה, של שקט ורוגע, ארוחה טובה, צפייה יחד  בסרט וחיבוק. 
עצה לאשה - למרות הסטיגמות הרווחות, גם לבעלים בזמן הלידה משתחררים הורמונים ועל זה לא מדברים.... ההורמונים האלה מלווים אותם ומקשים עליהם ולכן לא רק האמא שילדה צריכה הבנה, אלא גם הבעל ואסור לשכוח את זה....כשהוא מגיע מהעבודה, למרות שאת עייפה ואולי מקנאה בו שבהוא יצא מהבית ועשה דברים של בוגרים, תנסי לראות מה עובר עליו באמת. במקום "להפיל" עליו מיד את הילד ולפנות לעיסוקים אחרים שלך, קחי כמה דקות להסתכל בעיניו ולשאול אותו איך היה היום שלו. חשוב גם שתדברו על מה שההורות עשתה לו, מה הוא מרגיש כלפי הילד ועוד. שיתוף והבנה יכולים לסייע לשניכם לצלוח את התקופה. לדוגמא מצאת לך כמה דקות של שקט והחלטת להתקשר לחברה טובה שהרבה זמן לא ראית. שניה לפני שאת מחייגת, עשי משהו למען בעלך – תשלחי לו הודעה וכתבי לו כמה את מעריכה את העזרה שלו והתמיכה שלו וכמה את אוהבת אותו. 
עצה לבעל – לעיתים הבעלים רואים רק את הצד שנראה לעין, למשל המשקל של האשה שממאן לרדת . בבקשה, אל תעיר לה על כך אלא להיפך - תחמיא לה על הדרך שעשתה ועל ההתפתחות של הילד בזכות הטיפול שלה, ואיזו אמא מדהימה היא וכמה אתה מעריך את ההקרבה שהיא עושה. אם אתה יודע שהיא אוהבת סלט מסוים וחשוב לה לשמור על הגזרה אך אין לה זמן להכין לעצמה, כשאתה מגיע הביתה, גם אם אתה לא יודע בדיוק איך, תיגש למטבח ותכין לשניכם קערת סלט ותשבו לאכול יחד. עצם המחווה תעשה לכם טוב לזוגיות ותעניק לאשתך תחושה נפלאה של דאגה ואכפתיות. 
 

איך תמשיכו להיות "אתם" גם עם נוכחותו של הילד הראשון בחייכם?

תנו לכל אחד מכם להמשיך ולעשות את הדברים שהוא אוהב. תפרגנו אחד לשניה, עודדו זה את זו לעשות משהו למען עצמם גם אם זה לא תמיד מסתדר וזה קשה יותר. חוג קבוע, מפגש עם חברים או יציאה לבילוי יכולים לשפר מאוד את התחושה. דוגמא טובה לכך היא דווקא מעולם התעסוקה – נשים רבות שרוצות להמשיך בקריירה המקצועית שלהן גם בזמן חופשת הלידה מרגישות לפעמים שזה לא נכון או לא מתאים. בן זוג שישכיל לזהות את החשיבות של נושא זה אצל בת הזוג שלו, יקבל אשה רגועה ושמחה יותר.