אנשים היום "סוגרים את הבסטה" מוקדם. בעוד שפעם היו פותחים עד חמש אפילו שש, מרבית מהזוגות הצעירים היום מכריזים עוד טרם נישואיהם כי הם יסגרו את הבסטה מוקדם – 2 ודי (אולי עם תוספת כלב, תלוי במוצע). מעבר לנתון הסטטיסטי הזה, המדבר על התפלגויות וממוצעים, הרי שההחלטה על כך נתונה, חדשות לבקרים, להשפעות חברתיות ולכן משתנה מתקופה היסטורית אחת לשנייה.

מאת: ריקי דינר לוי

פרולוג

אנשים היום "סוגרים את הבסטה" מוקדם. בעוד שפעם היו פותחים עד חמש אפילו שש, מרבית מהזוגות הצעירים היום מכריזים עוד טרם נישואיהם כי הם יסגרו את הבסטה מוקדם – 2 ודי (אולי עם תוספת כלב, תלוי במוצע). מעבר לנתון הסטטיסטי הזה, המדבר על התפלגויות וממוצעים, הרי שההחלטה על כך נתונה, חדשות לבקרים, להשפעות חברתיות ולכן משתנה מתקופה היסטורית אחת לשנייה. בנוסף, מעניין לראות ממה באמת מונעת ההחלטה באשר למספר הילדים הרצוי, וכיצד היא משתנה אם בכלל לאורך חיי הזוגיות והמשפחה – ילדים על הפרק, כמה ומתי?

החלטה ראשונית

ההחלטה הראשונית לגבי מספר הילדים הרצוי מושפעת ובאה לידי ביטוי עוד בשחר ילדותנו. כך לדוגמא, נשים שהיו בנות יחידות או בעלות אחים בלבד, גורסות לאורך חייהן כי הן רוצות כמה שיותר ילדים – "שיהיה להם עם מי לשחק ולא שיהיו לבד כפי שאני הרגשתי, אני רוצה שביום הולדת שלה יהיה שמח, ויבואו המון אנשים ואחים/יות".

 

ההחלטה על "כמה ילדים יהיו לי" מושפעת גם ממין הילדים – כך, מישהי שהיו לה רק אחים תטען כי אף אם זה יקח לה חמש לידות היא תביא לפחות 2 בנות כדי שיהיו חברות ולא רק אחים מגוננים – "לי תמיד הייתה חסרה חברה בבית".

 

השנים עוברות, הזוגיות מתבססת ובן/בת הזוג מגיע/ה אף הוא עם ההחלטות הראשוניות משלו. לעיתים הן נפגשות, לעיתים לא. לא רק זאת, אלא שהחיים טופחים על פנינו לא אחת טפיחה קשה לאורה משתנות החלטתנו הראשוניות – גם בהקשר של מספר הילדים הרצוי.

החלטה זוגית

לאחר לידת הילד הראשון והבנת הקושי לצד השמחה שבגידול ילדים, מחליטים בני הזוג, אולי סופית הפעם, באשר למספר הילדים הרצוי. ההחלטה מונעת לא רק ממניעים רגשיים, כי אם ובעיקר ממניעים שכלתניים, כאשר הנתון העיקרי על שולחן הדיונים הינו המצב הכלכלי. "כמובן שהייתי שמחה אם הייתי יכולה כל היום לרוץ ולפזר את ילדי בין המשחקיות והחוגים וליהנות מחיים מרובי הילדים, אולם אין זה כך ובכל זאת אני רוצה להיות מסוגלת להעניק לכל ילד מה שהוא צריך, ובמצב הכלכלי של היום זה אומר פחות ילדים".

 

החלטה השכלתנית אינה מונעת את ייסורי המצפון והחלומות האמיתיים, הממשיכים לבעבע בנבכי בטנה של האישה. הלא לעד נאמין למשפט כי כל ילד מביא את המזל שלו, וילדים גדלים בראש ובראשונה עם חום ואהבה. אז מה בכל זאת עושה לנו הההחלטה לסגור את הבסטה?

החלטה נשית – אימהית

ההחלטה לסגור את הבסטה, גם אם היא תואמת את ההחלטה הראשונית של האישה, לעד תלווה בסימני שאלה. לעיתים, יצוצו אלו נוכח לידות של חברות, לעיתים נוכח דחיקה של הבעל הרוצה ילד נוסף, ולעיתים נוכח חלומות עבר למשפחה מרובת ילדים. ההחלטה שלא להביא עוד ילד לעד תיתפס כמאיימת על הנשיות ועל המימוש הנשי – אמהות. ישנן נשים השלמות עם החלטתן, איני אומרת שלא, אך אלו שנדחקו לעבר ההחלטה עקב מצב כלכלי, או גיל פוריות לעד יתהו לגביה.

 

התהיות יעלו במוחן שאלות כגון: האם לא ארגיש יותר בעיטות בבטני? האם לא אחווה לעולם יותר את הכאב והאושר העצום המתלווים ללידה? מה יהא על אוזניי שלא ישמעו יותר פניני לשון של פעוטות? האם כבר לא אקבל חיבוק תמים מילדיי ללא התחשבות באינטרסים שלהם? אח.....אני מתגעגעת.

אפילוג

בין אם זהו מאפיין דורי, כלכלי או אישי-רגשי אין זה משנה. תהא ההחלטה אשר תהא עלינו לכבד אותה, היות והייתה נכונה לרגע בו התקבלה. לכן, אין זה מן ההכרח לשבת ולבכות על החלטה שנעשתה שנים קודם לכן ולתהות מה היה קורה אם הייתי מביאה עוד ילד. מה שכן ניתן לעשות, זה לשקול את כל הנתונים הקיימים בבואנו לקבל החלטה כה חשובה כמו כמה ילדים יהיו לנו המשפחה.

אלו יכולים להיות שיקולים כלכליים, בריאותיים, נפשיים, כרונולוגיים הקשורים לגיל היולדת וגיל האמהות הרצוי, פער הגילאים בין הילדים וכהנה וכהנה. כך או כך, זכרי כי אין זה משנה אמא לכמה את – בראש ובראשונה את אמא. השתדלי לבצע את תפקידך על הצד הטוב ביותר השכר לכך כבר יגיע, גם אם יהיה לך רק ילד אחד.